לפרק את רגשי האשמה
אחד הדברים שמזינים את האוסידי , לפחות אצלי הם רגשי אשמה.
אז איך מפרקים רגשי אשמה?
קודם כל מתחילים במודעות למה שגורם לנו רגשי אשמה .
הרבה פעמים זו יכולה להיות אמבולנטיות בחיים שלנו . לגבי רצונות שונים
לדוגמא: בחיים שלי , מצד אחד מאוד רציתי תינוקת נוספת למשפחה, עבדתי על זה קשה. אני אוהבת אותה. ומצד שני היא הכניסה לחיי כאוס, קשה לי , אני לא מתפקדת כמו שאני חושבת שאני אמורה. אני נזקקת להרבה עזרה יותר ממה שחשבתי שאצטרך, או יותר ממה שחשבתי שאני אמורה. אז עולים התהיות ורגשי האשמה . רגע , מה לא בסדר איתי? למה אני צריכה עזרה יותר מאחרים ( או לפחות כך נראה לי ) האם לא התכוננתי מספיק , הרי הייתי אמורה ללמוד מהעבר . ( הדיכאונות והחרדות הקודמים ) איך לא הצלחתי להכין את עצמי מספיק לקראת המשימה. למה נראה לי שלבעלי יותר קל בטיפול עם הילדה , שהוא יותר זורם ונהנה איתה . מה זה אומר עלי?? ואין סוף שאלות מהדדות שבאות אחר כך לידי ביטוי בהתקף של אוסידי חמור . עם מחשבות מייסרות ונוראיות . אז איך מפרקים את רגשי האשמה? שאלה גדולה . איך לומדים לקבל את עצמך עם החולשות ? להאמין בעצמך שלמרות הכעסים והתיסכולים אתה הורה אוהב ולא מסוגל לפגוע בזבוב. הרי אני נלחמתי למען להביא את הילדה שלי לעולם. אני נשאתי אותה בגופי 9 חודשים. אני לקחתי את הסיכון שידעתי שהוא קיים ( למרות שהאמת היית מאוד אופטימית וקיותי שלא יקרה, קיוותי שאני חזקה יותר ושלמדתי הרבה מאז ) מאחר ואני בטיפול מסודר כבר שנים והשתפרתי המון בשנים הללו . איך לומדים לסלוח לעצמך על החולשות ? ואיך עושים הפרדה בין האוסידי לבין מחשבות שליליות לגיטמיות בלי לערבב בין השנים .על שאלות אלו ועוד אני עובדת עכשו עם עצמי כדי לרפא את עצמי כמה שיותר מהר . אם יש לכם רעיונות וטיפים אתם מוזמנים לחלוק ! יום טוב ובריא יותר לכולם
אחד הדברים שמזינים את האוסידי , לפחות אצלי הם רגשי אשמה.
אז איך מפרקים רגשי אשמה?
קודם כל מתחילים במודעות למה שגורם לנו רגשי אשמה .
הרבה פעמים זו יכולה להיות אמבולנטיות בחיים שלנו . לגבי רצונות שונים
לדוגמא: בחיים שלי , מצד אחד מאוד רציתי תינוקת נוספת למשפחה, עבדתי על זה קשה. אני אוהבת אותה. ומצד שני היא הכניסה לחיי כאוס, קשה לי , אני לא מתפקדת כמו שאני חושבת שאני אמורה. אני נזקקת להרבה עזרה יותר ממה שחשבתי שאצטרך, או יותר ממה שחשבתי שאני אמורה. אז עולים התהיות ורגשי האשמה . רגע , מה לא בסדר איתי? למה אני צריכה עזרה יותר מאחרים ( או לפחות כך נראה לי ) האם לא התכוננתי מספיק , הרי הייתי אמורה ללמוד מהעבר . ( הדיכאונות והחרדות הקודמים ) איך לא הצלחתי להכין את עצמי מספיק לקראת המשימה. למה נראה לי שלבעלי יותר קל בטיפול עם הילדה , שהוא יותר זורם ונהנה איתה . מה זה אומר עלי?? ואין סוף שאלות מהדדות שבאות אחר כך לידי ביטוי בהתקף של אוסידי חמור . עם מחשבות מייסרות ונוראיות . אז איך מפרקים את רגשי האשמה? שאלה גדולה . איך לומדים לקבל את עצמך עם החולשות ? להאמין בעצמך שלמרות הכעסים והתיסכולים אתה הורה אוהב ולא מסוגל לפגוע בזבוב. הרי אני נלחמתי למען להביא את הילדה שלי לעולם. אני נשאתי אותה בגופי 9 חודשים. אני לקחתי את הסיכון שידעתי שהוא קיים ( למרות שהאמת היית מאוד אופטימית וקיותי שלא יקרה, קיוותי שאני חזקה יותר ושלמדתי הרבה מאז ) מאחר ואני בטיפול מסודר כבר שנים והשתפרתי המון בשנים הללו . איך לומדים לסלוח לעצמך על החולשות ? ואיך עושים הפרדה בין האוסידי לבין מחשבות שליליות לגיטמיות בלי לערבב בין השנים .על שאלות אלו ועוד אני עובדת עכשו עם עצמי כדי לרפא את עצמי כמה שיותר מהר . אם יש לכם רעיונות וטיפים אתם מוזמנים לחלוק ! יום טוב ובריא יותר לכולם
