לפרוק מעליי...............
זה מצחיק כמה שאני רגועה ואף אדישה, אבל אני לא כ"כ מאמינה לעצמי ולהרגשותיי, אני כאילו מתנהגת עם עצמי כרגיל, אני ממלא את עצמי בדברים שאני עושה, מנסה להדוף מחשבות, לא בהצלחה מרובה, אבל אני מרגישה שמתעללים בי, יש ימים שההתעללות הנפשית כ"כ עמוקה ושורשית שגם כשאני מחייכת, ואני מרחייכת הרבה, אני מרגישה צביעות. "העצבים" שלו גורמים לי לשיתוק, לרגיעה, אני לא מסוגלת להרים את הקול ולפעמים אף לדבר....... כשאחותי דפקה אצלי היום אחה"צ בדלת, הרגשתי חשש, פחד אפילו איימה מספיק היה לראות את המבט בעיניוו כדי לקפוא בקור למטה. (ביקש ממני שאחותי לא תגיע כי רוצה להיות עם הילדים לבד כ-ל השבת, ולא אמרתי לה.והיא הגיעה........) דקה לפני כם אמר שלא מרגיש טוב ושאני אהיה עם הבנות ושהוא ינוח, אז מה הרשעות , להפגין כח? ! אני מרימה ידיים, הולכת לפגישות ייעוץ כי קבענו אותם, כי אנ נהנת מהם, כי אני אוהבת ששומעים אותי אבל להגיד שאני נותנת לצאנס סיכוי? לא בטחה....... אני כבר לא יודעת מה עדיף להיות אומללה איתו או אומללה לבד.לפעמים אני כ"כ רוצה רוצה להילחם בו, לפתוח תיק ברבנות לגמור את כל הסיפור בהמשכים הזה, ולפעמים יש בי רפיון ואין לי כחות שאני זורמת עם החרא, זורמת עם הרע, זורמת עם התקיעות של החיים, מחכה לאיזה פיצוץ רציני שיגאל אותי מייסורי או לרגיעה ארוכה שתמשך ותישמר..מה יגיע קודם?????????
זה מצחיק כמה שאני רגועה ואף אדישה, אבל אני לא כ"כ מאמינה לעצמי ולהרגשותיי, אני כאילו מתנהגת עם עצמי כרגיל, אני ממלא את עצמי בדברים שאני עושה, מנסה להדוף מחשבות, לא בהצלחה מרובה, אבל אני מרגישה שמתעללים בי, יש ימים שההתעללות הנפשית כ"כ עמוקה ושורשית שגם כשאני מחייכת, ואני מרחייכת הרבה, אני מרגישה צביעות. "העצבים" שלו גורמים לי לשיתוק, לרגיעה, אני לא מסוגלת להרים את הקול ולפעמים אף לדבר....... כשאחותי דפקה אצלי היום אחה"צ בדלת, הרגשתי חשש, פחד אפילו איימה מספיק היה לראות את המבט בעיניוו כדי לקפוא בקור למטה. (ביקש ממני שאחותי לא תגיע כי רוצה להיות עם הילדים לבד כ-ל השבת, ולא אמרתי לה.והיא הגיעה........) דקה לפני כם אמר שלא מרגיש טוב ושאני אהיה עם הבנות ושהוא ינוח, אז מה הרשעות , להפגין כח? ! אני מרימה ידיים, הולכת לפגישות ייעוץ כי קבענו אותם, כי אנ נהנת מהם, כי אני אוהבת ששומעים אותי אבל להגיד שאני נותנת לצאנס סיכוי? לא בטחה....... אני כבר לא יודעת מה עדיף להיות אומללה איתו או אומללה לבד.לפעמים אני כ"כ רוצה רוצה להילחם בו, לפתוח תיק ברבנות לגמור את כל הסיפור בהמשכים הזה, ולפעמים יש בי רפיון ואין לי כחות שאני זורמת עם החרא, זורמת עם הרע, זורמת עם התקיעות של החיים, מחכה לאיזה פיצוץ רציני שיגאל אותי מייסורי או לרגיעה ארוכה שתמשך ותישמר..מה יגיע קודם?????????
