לפרוס כנפי עורב
מקווה שתאהבו את הסיפור, הוא נכתב כלפני שנה. לפרוס כנפי עורב חיוך התנוסס על פני, את זה אני זוכר, אך את המשך רצף הזמן מהנשיקה הראשונה שלנו ועד למותה האכזרי של החברה שלי ע"י אלפי דקירות, אינני זוכר. סמוק לחיים כרגיל ולבן עור, ישבתי בתחנת המשטרה עטוף בשמיכה מעופשת אך מחממת להפליא, אימי מסתכלת עלי בדאגה גלויה, לחייה רטובות מדמעות, בעוד שלידה עומד נחוש להרגיע אותה, משה, אבי החורג, שפמו הענק מגרד את שערותיה השחורות כפחם של אימי,בעוד ידיו מקיפות אותה. אימי ומשה היו מאחורי קיר זכוכית כהה לחלוטין הם יכלו לראות אותי, ואני לא הייתי אמור לראות אותם. מולי היה שולחן ומאחוריו ישב חוקר מהמשטרה לבוש במדים מתאימים, פרצופו לא היה מיוחד וחסר פרטים מזהים כלשהם, ידיו נחו על דפים ספורים שנערמו בערמה על השולחן. "מה שימך?" שאל החוקר בקול יבש. "יוסי" פתחתי את פי מנסה לא להקיא, הסתכלתי על ערמת הדפים שלראשה דף פרטים, הפרטים שלי "אבל זה כבר כתוב לך" השוטר המשיך להסתכל על הדף מתעלם משאמרתי ומיד שב לשאלותיו "ובן כמה אתה יוסי?" הסתכלתי על הדף וראיתי את המספר 16 מופיע לאחר המילה 'גיל', החוקר תפס את מבטי כחכך בגרונו, הסתכל עליי במבט בוחן והמשיך. "האם תוכל לומר לי היכן הייתה לפני כ- 4 שעות, בין השעות 6 עד 7 בערב?" הסתכלתי בתקווה לעבר הדף, אך מיד נדתי בראשי, חיוך מוזר ומצמרר עבר בפני... "את יודעת שאני אוהב אותך" אמרתי בעוד סומק נוסף הצטבר בפני, רחלי הסתכלה עליי ומבט נבוך התפשט על פניה. "כן" אמרה בשקט, היא התקרבה אליי עוד קצת, והמרחק בינינו הצטמצם יותר מתמיד "אבל תמיד רציתי לשמוע את זה ממך" חיוך מצמרר ומפחיד עבר בפני,אני לא שמתי לב אליו, לא באותו הרגע, אבל רחלי התרחקה ומבט מפוחד התנוסס על פניה... "מה מצחיק אותך?" שאל החוקר בקול יבש, או שמה היה שם גם כעס. החיוך נמחק ובמקומו בא העצב "אני לא יודע אם תוכל להבין" אמרתי בקול חלול "אך חוויתי נשיקה ראשונה ומיד לאחריה מוות ראשון, אני עוד מבולבל" החוקר הרים את גבותיו בהבנה ומיד לאחר מכן חתם את פניו, הוא רוצה שהמשיך, לפחות כך הבנתי. "הייתי אם חברתי רחלי בגינה ברחוב דניאל, אבל אינני זוכר הרבה למעט הנשיקה, ולמרבה הצער גם בגופה שלה שרועה במרחק של כ-10 מטרים מעבר לספסל עליו ישבנו, כולה מלאה דם וחתכים" "טוב" אמר החוקר וכתב דבר מה בדף שמוקם מתחת לדף העליון, ומיד שב להסתכל עליי " והאם אתה מודע לכך שנמצאת מכוסה בכמות קטנה של דם שמשויך לנרצחת, הלא היא רחלי? " הרפתי מעט מהשמיכה שכיסת אותי והסתכלתי על החולצה שלי, טיפות דם היו פזורים עליה, כרגע צבעם היה חום, אך אני עדיין זוכר את האדום העמוק, עמוק כמעט כמו עיינה של רחלי... "האור כאן מאוד מתעתע, אני מניחה" לחשה לי רחלי בעוד היא מסתכלת עליי ואני מסתכל אל תוך עיינה, כחול עמוק היה צבען ואני שקעתי בתוכם, עמוקים כמי הים, ומוזיקה נעימה כאילו נשמעה באוזני, ואני מניח שגם באוזני רחלי, ובעוד אנו מסתכלים אחד על השניה התקרבנו מעט יד תרה אחר יד אחרת. "קרררררררררררר" נשמע קול עורב מרחוק ואני הרפתי מהמבט שלה והיא משלי הידיים נשארו במקומן בודדות , הקסם חלף... "קרררררר" עורב שעבר ליד חלון חדר החקירות קירקר, קוטע את חוט המחשבה שלי, מחזיר אותי לחקירה. "כן" אמרתי, והשפלתי את מבטי "אני מודע לכך שנמצאתי מכוסה בטיפות מדמה של רחלי" "ואין לך מושג איך הדם הגיע אליך" אמר החוקר בקול יבש ואני הנהנתי. "טוב" אמר החוקר "אני עכשיו אראה לך כמה ראיות שנמצאו בזירת הפשע ואם אחד מהם מזכיר לך משהו, אתה מוזמן להגיד" החוקר התכופף אל מתחת לשולחן והרים קופסת נעליים רגילה והניח אותה על השולחן.הוא פתח אותה כך שאני לא אראה את תוכנה, שלח את ידו והוציא מתוכה שקית ניילון שקופה וקטנה ובתוכה אבן בגודל של זית, אבן לבנה ועליה כתם אדום כדם. " האבן נמצא במרחק של 17 מטרים מזירת הרצח וכ- 20 מטרים מהגופה" אמר החוקר והכניס חזרה את השקית לקופסא, כשידו חזרה היא אחזה בשקית אחרת,שקופה וקטנה היתה בתוכה טבעת, הטבעת של רחלי, והטבעת היתה על האצבע שלה. ענן שחור כיסה את עיניי, זעם עצום חילחל בעורקי. "איך אתה מעז להחזיק את האצבע שלה ככה" צעקתי בעוד עורי מאדים מרגע לרגע, לא זוכר מתי עברתי למצב עמידה, השמיכה נפלה ממני "תקבור את זה, זה לא חפץ" "שב" אמר החוקר באיפוק, והכניס את השקית לקופסא "כמו שהבחנת זאת האצבע של הנרצחת, והאצבע נמצאה במרחק של כ12 מטרים מהגופה" דמעות עלו בעיניי והתישבתי מרים את השמיכה שנפלה, הענן השחור חלף... "השקיעה ממש יפה" אמרתי לרחלי בעוד אנו יושבים על הספסל מסתכלים על השמש האדומה נעלמת מאחורי העצים במערב "יפה כמעט כמוך" רחלי רק צחקקה והמשיכה להסתכל על השמש, אני עשיתי כמוה מציץ אליה מדי פעם. השמש הגדולה רק המשיכה לשקוע ולהאדים, עוד מעט ולא נראה אותה, אבל משהו מוזר הפריע לי לגבי השמש, וכנראה שהפריע גם לרחלי כי היא השמיע מין אנקה צייצנית. ענן קטן ושחור הסתיר מעט את השמש, אבל משום מה הענן גדל וגדל מרגע לרגע, חורים מוזרים היו בו, חורים שלא אמורים להיות בענן. רחלי התקרבה אליי עוד יותר, עד שיכלתי להרגיש בחום גופה. "מה זה" אמרה מסתכלת בפחד על הענן ההולך וגדל, חורים נוספים צצים בו כל הזמן. "אל תידאגי זה רק ענן" אמרתי, ובתגובה רחלי אחזה בי. הענן השחור המשיך לגדול...
מקווה שתאהבו את הסיפור, הוא נכתב כלפני שנה. לפרוס כנפי עורב חיוך התנוסס על פני, את זה אני זוכר, אך את המשך רצף הזמן מהנשיקה הראשונה שלנו ועד למותה האכזרי של החברה שלי ע"י אלפי דקירות, אינני זוכר. סמוק לחיים כרגיל ולבן עור, ישבתי בתחנת המשטרה עטוף בשמיכה מעופשת אך מחממת להפליא, אימי מסתכלת עלי בדאגה גלויה, לחייה רטובות מדמעות, בעוד שלידה עומד נחוש להרגיע אותה, משה, אבי החורג, שפמו הענק מגרד את שערותיה השחורות כפחם של אימי,בעוד ידיו מקיפות אותה. אימי ומשה היו מאחורי קיר זכוכית כהה לחלוטין הם יכלו לראות אותי, ואני לא הייתי אמור לראות אותם. מולי היה שולחן ומאחוריו ישב חוקר מהמשטרה לבוש במדים מתאימים, פרצופו לא היה מיוחד וחסר פרטים מזהים כלשהם, ידיו נחו על דפים ספורים שנערמו בערמה על השולחן. "מה שימך?" שאל החוקר בקול יבש. "יוסי" פתחתי את פי מנסה לא להקיא, הסתכלתי על ערמת הדפים שלראשה דף פרטים, הפרטים שלי "אבל זה כבר כתוב לך" השוטר המשיך להסתכל על הדף מתעלם משאמרתי ומיד שב לשאלותיו "ובן כמה אתה יוסי?" הסתכלתי על הדף וראיתי את המספר 16 מופיע לאחר המילה 'גיל', החוקר תפס את מבטי כחכך בגרונו, הסתכל עליי במבט בוחן והמשיך. "האם תוכל לומר לי היכן הייתה לפני כ- 4 שעות, בין השעות 6 עד 7 בערב?" הסתכלתי בתקווה לעבר הדף, אך מיד נדתי בראשי, חיוך מוזר ומצמרר עבר בפני... "את יודעת שאני אוהב אותך" אמרתי בעוד סומק נוסף הצטבר בפני, רחלי הסתכלה עליי ומבט נבוך התפשט על פניה. "כן" אמרה בשקט, היא התקרבה אליי עוד קצת, והמרחק בינינו הצטמצם יותר מתמיד "אבל תמיד רציתי לשמוע את זה ממך" חיוך מצמרר ומפחיד עבר בפני,אני לא שמתי לב אליו, לא באותו הרגע, אבל רחלי התרחקה ומבט מפוחד התנוסס על פניה... "מה מצחיק אותך?" שאל החוקר בקול יבש, או שמה היה שם גם כעס. החיוך נמחק ובמקומו בא העצב "אני לא יודע אם תוכל להבין" אמרתי בקול חלול "אך חוויתי נשיקה ראשונה ומיד לאחריה מוות ראשון, אני עוד מבולבל" החוקר הרים את גבותיו בהבנה ומיד לאחר מכן חתם את פניו, הוא רוצה שהמשיך, לפחות כך הבנתי. "הייתי אם חברתי רחלי בגינה ברחוב דניאל, אבל אינני זוכר הרבה למעט הנשיקה, ולמרבה הצער גם בגופה שלה שרועה במרחק של כ-10 מטרים מעבר לספסל עליו ישבנו, כולה מלאה דם וחתכים" "טוב" אמר החוקר וכתב דבר מה בדף שמוקם מתחת לדף העליון, ומיד שב להסתכל עליי " והאם אתה מודע לכך שנמצאת מכוסה בכמות קטנה של דם שמשויך לנרצחת, הלא היא רחלי? " הרפתי מעט מהשמיכה שכיסת אותי והסתכלתי על החולצה שלי, טיפות דם היו פזורים עליה, כרגע צבעם היה חום, אך אני עדיין זוכר את האדום העמוק, עמוק כמעט כמו עיינה של רחלי... "האור כאן מאוד מתעתע, אני מניחה" לחשה לי רחלי בעוד היא מסתכלת עליי ואני מסתכל אל תוך עיינה, כחול עמוק היה צבען ואני שקעתי בתוכם, עמוקים כמי הים, ומוזיקה נעימה כאילו נשמעה באוזני, ואני מניח שגם באוזני רחלי, ובעוד אנו מסתכלים אחד על השניה התקרבנו מעט יד תרה אחר יד אחרת. "קרררררררררררר" נשמע קול עורב מרחוק ואני הרפתי מהמבט שלה והיא משלי הידיים נשארו במקומן בודדות , הקסם חלף... "קרררררר" עורב שעבר ליד חלון חדר החקירות קירקר, קוטע את חוט המחשבה שלי, מחזיר אותי לחקירה. "כן" אמרתי, והשפלתי את מבטי "אני מודע לכך שנמצאתי מכוסה בטיפות מדמה של רחלי" "ואין לך מושג איך הדם הגיע אליך" אמר החוקר בקול יבש ואני הנהנתי. "טוב" אמר החוקר "אני עכשיו אראה לך כמה ראיות שנמצאו בזירת הפשע ואם אחד מהם מזכיר לך משהו, אתה מוזמן להגיד" החוקר התכופף אל מתחת לשולחן והרים קופסת נעליים רגילה והניח אותה על השולחן.הוא פתח אותה כך שאני לא אראה את תוכנה, שלח את ידו והוציא מתוכה שקית ניילון שקופה וקטנה ובתוכה אבן בגודל של זית, אבן לבנה ועליה כתם אדום כדם. " האבן נמצא במרחק של 17 מטרים מזירת הרצח וכ- 20 מטרים מהגופה" אמר החוקר והכניס חזרה את השקית לקופסא, כשידו חזרה היא אחזה בשקית אחרת,שקופה וקטנה היתה בתוכה טבעת, הטבעת של רחלי, והטבעת היתה על האצבע שלה. ענן שחור כיסה את עיניי, זעם עצום חילחל בעורקי. "איך אתה מעז להחזיק את האצבע שלה ככה" צעקתי בעוד עורי מאדים מרגע לרגע, לא זוכר מתי עברתי למצב עמידה, השמיכה נפלה ממני "תקבור את זה, זה לא חפץ" "שב" אמר החוקר באיפוק, והכניס את השקית לקופסא "כמו שהבחנת זאת האצבע של הנרצחת, והאצבע נמצאה במרחק של כ12 מטרים מהגופה" דמעות עלו בעיניי והתישבתי מרים את השמיכה שנפלה, הענן השחור חלף... "השקיעה ממש יפה" אמרתי לרחלי בעוד אנו יושבים על הספסל מסתכלים על השמש האדומה נעלמת מאחורי העצים במערב "יפה כמעט כמוך" רחלי רק צחקקה והמשיכה להסתכל על השמש, אני עשיתי כמוה מציץ אליה מדי פעם. השמש הגדולה רק המשיכה לשקוע ולהאדים, עוד מעט ולא נראה אותה, אבל משהו מוזר הפריע לי לגבי השמש, וכנראה שהפריע גם לרחלי כי היא השמיע מין אנקה צייצנית. ענן קטן ושחור הסתיר מעט את השמש, אבל משום מה הענן גדל וגדל מרגע לרגע, חורים מוזרים היו בו, חורים שלא אמורים להיות בענן. רחלי התקרבה אליי עוד יותר, עד שיכלתי להרגיש בחום גופה. "מה זה" אמרה מסתכלת בפחד על הענן ההולך וגדל, חורים נוספים צצים בו כל הזמן. "אל תידאגי זה רק ענן" אמרתי, ובתגובה רחלי אחזה בי. הענן השחור המשיך לגדול...
