לפעמים...

[כנפיים לבנות]

לפעמים...

סתם בא לי שהיא תהיה כאן... בלי איזה סיבה מיוחדת... לא כואב או קשה, אני פשוט רוצה אותה כאן... אפילו זכרון אחד אין ממנה... זה כל כך מתסכל... הקול שלה, צורת הדיבור, ריח, מוזיקה שהיא אהבה, מה היא אהבה או לא אהבה לאכול, השקפת העולם שלה, במה אני דומה לה (חוץ מזה שאני קופי שלה, אם הייתי מכירה אותה הייתי יכולה לראות אותה במראה... אבל אני לא..) ובמה אני ממש שונה ... כלום.... אף פעם לא אמרתי את המילה 'אמא' במשמעות האמיתית שלה... וכרגע אני אפילו לא כועסת עליה שהיא זאת שלקחה את זה ממני... אני פשוט רוצה להכיר אותה... חיבוק ממנה.. לא יודעת.... סתם מחשבות שעלו לי הלילה.... בלי שום סיבה מיוחדת....

 

[צבעונית1976]

משהו להתגעגע אליו../images/Emo189.gif

יקירתי, החוסר שלך הוא מתיש,וכל פיסת מידע אכן מנוצלת טוב אבל...אין לך כמעט כלום. לי לעומת זאת...יש הרבה מידע ריחות וזכרונות שכל פעם אני דולה מה שנראה לי לאותו רגע ויש לי מאגר באמת שיספיק למליון שנה. אולי תעשי רשימה של דברים שהיית רוצה לדעת כמו שהתחלת כאן ותנסי לדלות את התשובות מאבא,הוא בטוח זוכר איזה בושם היא אהבה או מוסיקה,סוג הבשיול,ספציאליטה שלה ועוד... יש לך את כל האפשרויות שבעולם ליצור לך את המרכיבים האלה ולהאמין שכך היה....בהצלחה! אני.... שמחת תורה היום....

 

[סְקָאלִי]

מבינה אותך ...

וזה מדהים עד כמה האמהות היא חלק אינטגרלי מהגזע האנושי. כי אם למשל אף פעם לא היה לך משהו, ואת לא יודעת מהו, מן הסתם לא היית מרגישה בחסרונו. וכאן, כאילו איבר חסר ... כמעט כמו כאב פנטום. מה אומר. הלואי שהיו לי מילים מנחמות. אוכל רק לומר שאני כאן, ואני שומעת אותך, ואני מחבקת אותך.

 

[נוקי מתגעגעת]

כנפיים לבנות...

כואב לקרוא על החלל הבלתי נגמר ופתור של אם בחייך. חלק מההתפתחות שלנו זה כנראה להבין ולקבל את הדמיון והשוני מאמותינו. ולך זה כל כך חסר הדבר הבסיסי הזה. רציתי לשתף אותך במשהו שראיתי אתמול בסרט "אמא", אולי זה יעזור במשהו. הבת איבדה את אמא בילדותה הצעירה, כך שגם היא מחפשת פרטים על אמה- אישיותה, הדברים שאהבה, הכאבים שלה. בחלק מן המסע הזה היא לוקחת כתב יד של אמה והולכת לגרפולוג שינתח את הכתב ויעניק לה עוד כמה פרטים על האם האבודה. אני אף פעם לא חשבתי על זה אבל כנראה יש אינספור דרכים לנסות ולהמשיך לפענח את דמות האם שלנו. גם לאלה שהכירו אם אמן ואיבד אותה זה צורך אינסופי. מחבקת אותך חזק חזק...

 

[אשבל1]

היי כנפיים...

אני ממש לא יודעת מה להגיד, אז בתור התחלה שולחת

ודבר נוסף הוא שהייתי עם אימי עד גיל 17 וכואב לי להגיד אבל אני כאילו יותר יודעת מאשר זוכרת ולמרות זאת מאוד מתגעגעת....

 

[לונה..]

../images/Emo23.gif

 

[הוקוס פוקוס1]

כנפיים שלי..

הלוואי ויכולתי לעשות משהו כדי שלך יהיה יותר קל.. מחבקת אותך וכאן בשבילך תמיד.

 

[כנפיים לבנות]

תודה לכן...

נראה לי שהולך להיות סופשבוע ארוך.....

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo16.gif

עמוד האש כבה... הבת שלה, של המנהלת שלי מהתיכון, כתבה לה: אי אפשר להעביר... את תחושת הביטחון שתמיד יהיה לנו לאן לבוא בעת צרה". כל כך כואב... כמה חשבתי עליה השבוע... וזה גרם לי לחשוב... כמובן שבשניה הראשונה חשבתי על איך שלי לא הייתה את התחושה הזו. ואולי יש בזה מן האמת.. אבל האמת היא שלמרות שאני לא מכירה את התחושה כשהיא באה מאמא, את החיבוק של אמא או האוזן הקשבת, או הריבים והויכוחים או כל דבר אחר שקשור במלה הזו- אמא (איך משהי כתבה כאן היום? משהו שמביא אותך לעולם ואז נעלם.....) בדרך כלל הרגשתי די בטוחה... תמיד היה לי את אבא ואת אחים שלי... ולמרות כל מה שקרה במשפחה, תמיד הייתי בטחה במקום שלי אצל אבא.. גם אם לפעמים קשה לי איתו ויש עוד על מה לעבוד... תמיד הייתה התחושה שאני ואחים שלי זה במקום הראשון... וכל מה שהוא עשה בא מתוך כוונה שיהיה לנו טוב (גם אם הוא לא ממש יודע להראות את זה ולא תמיד זה מצליח...) אחרי מה שקרה הדבר הראשון שהוא חשב עליו היה 'לא להשתגע... יש 4 ילדים לדאוג להם...' בחיי, זה מה שהוא סיפר לי... אחר כך הוא היה כל כך עסוק בזה שהכל יהיה בסדר וכולנו נהיה חזקים, שהוא שכח לשים לב לכמה דברים בדרך... לא משנה... זו בכלל לא הנקודה של כל זה.... ימים מוזרים עוברים עליי... ותמיד אני מצאת את עצמי כותבת עליהם כאן, גם אם זה לא לגמרי קשור.... למקרה שלא אמרתי לכן, יש משהו מאוד נעים וחם בפורום הזה... תודה....

 

[כנפיים לבנות]

..

ניסיתי לצרף לכן את הכתבה... מקווה שעכשיו זה יצליח...

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

 

[ymz]

כ"כ מבינה אותך

הדברים הפשוטים שעושים את כל ההבדל כ"כ חסרים לפעמים נדמה שהייתי מוכרת את נשמתי לשטן רק בשביל אפשרות להרים טלפון לאמא שלי ולשאול מה נישמע.

 

[MIF2004]

כנפיים יקרה - כאילו כתבת בשמי

אני כל כך מזדהה עם כל מילה שכתבת. מאז ומתמיד תהיתי איך נשמע הקול של אמא שלי.... היא נפטרה כשהייתי בת 4 ואין לי שום זכרון משלי לגביה... תמיד תהיתי איך היה הריח שלה.... איך היתה האינטונציה של הדיבור שלה, איך נשמע הצחוק שלה. הזכרונות שלי הם אוסף של תמונות STILLS חלקן בשחור לבן.... וגם אני חשבתי המון המון על העובדה שאף פעם לא אמרתי "אמא" לאמא. שאין לי מושג איך זה לדבר איתה ולומר "אמא, תקשיבי....". שהשימוש במילה הזו אצלי היה תמיד רק בגוף שלישי - כשאני מספרת על אמא שלי... שמתה. כל כך, כל כך מזדהה עם מה שכתבת....

 

[כנפיים לבנות]

../images/Emo24.gif גדול..