לפעמים
לפעמים נמאס לנו מהכל נמאס מהחיים לפעמים נמאס מהמסכה שעל עצמנו אנחנו יום יום עוטים לפעמים השגרה כבר מעייפת לפעמים מסך האושר לאיטו נסגר לפעמים העיניים נעצמות בשקט דומעות ללא הפסק.. אל תוך הכר.. ואולי נגמר לנו הכוח אולי כבר החלטנו לוותר אולי אנחנו ילדי המוות ילדים שמסרבים להיגמל לפעמים כשאנחנו שוכבים בלילה במיטה דמעות דמעות יורדות לפעמים קשה לנו לנגבן.. כי הן בכוח נשארות.. ולפעמים.. גם כשמנסים העיניים מסרבות לדמוע.. כי לפעמים.. הלב מבפנים בשקט, בוכה ברוגע.. אבל לפעמים.. כשיש לנו סוף סוף את האומץ.. ולפעמים שההרגשה הטובה לפתע מופיעה.. אנחנו מחליטים לצאת החוצה.. להתבונן בכוכבים לאיזו דקה.. ואנחנו שוכבים על הדשא הירקרק מביטים אל השמיים השחורים.. ואפילו בלי לשים לב.. אנחנו חושבים - שאולי נגמר לנו הכוח אולי כבר החלטנו לוותר אולי אנחנו ילדי המוות ילדים שמסרבים להיגמל ולפעמים אנחנו חוזרים אל המיטה.. לפעמים אנחנו חולמים לפעמים אנחנו נכנסים לתוך חלום מתוק מתוק של המון חיוכים לפעמים בתוך החלום אנחנו רואים את עצמנו כפי שבאמת היינו רוצים לראות שלמים מבפנים – כמו ששלמים מבחוץ וכל האהבה שעוטפת אותנו כל החום והשמחה ממלאת אותנו ברגשות אהבה ואז אנחנו מתעוררים מתעוררים אל יום חדש מתעוררים חזקים מלאים בכוח ובמאמץ מחודש ואז גומלת בלבנו ההחלטה – להיות חזקים, להיגמל.. לנצח את המחלה ואנחנו חושבים.. שאולי כבר יש לנו את הכוח שאולי כבר החלטנו להמשיך ולא לוותר אולי אנחנו ילדי החיים ילדים שאת עצמם מנסים לרפא ואולי יש לנו את הכוח.. ואולי יש לנו את האמונה.. אולי אנחנו מסוגלים לנצח.. לנצח את המחלה.. לפעמים.. גם כשנמאס לנו מהכל.. אנחנו נותנים עוד צ`אנס.. עוד צ`אנס קטן לחיים.. *** יקרות שלי.. מלאכיות.. התחזקו.. התמלאו בכוח.. נצחו את זה אוהבת אתכן מאוד.. ספירו`ש
לפעמים נמאס לנו מהכל נמאס מהחיים לפעמים נמאס מהמסכה שעל עצמנו אנחנו יום יום עוטים לפעמים השגרה כבר מעייפת לפעמים מסך האושר לאיטו נסגר לפעמים העיניים נעצמות בשקט דומעות ללא הפסק.. אל תוך הכר.. ואולי נגמר לנו הכוח אולי כבר החלטנו לוותר אולי אנחנו ילדי המוות ילדים שמסרבים להיגמל לפעמים כשאנחנו שוכבים בלילה במיטה דמעות דמעות יורדות לפעמים קשה לנו לנגבן.. כי הן בכוח נשארות.. ולפעמים.. גם כשמנסים העיניים מסרבות לדמוע.. כי לפעמים.. הלב מבפנים בשקט, בוכה ברוגע.. אבל לפעמים.. כשיש לנו סוף סוף את האומץ.. ולפעמים שההרגשה הטובה לפתע מופיעה.. אנחנו מחליטים לצאת החוצה.. להתבונן בכוכבים לאיזו דקה.. ואנחנו שוכבים על הדשא הירקרק מביטים אל השמיים השחורים.. ואפילו בלי לשים לב.. אנחנו חושבים - שאולי נגמר לנו הכוח אולי כבר החלטנו לוותר אולי אנחנו ילדי המוות ילדים שמסרבים להיגמל ולפעמים אנחנו חוזרים אל המיטה.. לפעמים אנחנו חולמים לפעמים אנחנו נכנסים לתוך חלום מתוק מתוק של המון חיוכים לפעמים בתוך החלום אנחנו רואים את עצמנו כפי שבאמת היינו רוצים לראות שלמים מבפנים – כמו ששלמים מבחוץ וכל האהבה שעוטפת אותנו כל החום והשמחה ממלאת אותנו ברגשות אהבה ואז אנחנו מתעוררים מתעוררים אל יום חדש מתעוררים חזקים מלאים בכוח ובמאמץ מחודש ואז גומלת בלבנו ההחלטה – להיות חזקים, להיגמל.. לנצח את המחלה ואנחנו חושבים.. שאולי כבר יש לנו את הכוח שאולי כבר החלטנו להמשיך ולא לוותר אולי אנחנו ילדי החיים ילדים שאת עצמם מנסים לרפא ואולי יש לנו את הכוח.. ואולי יש לנו את האמונה.. אולי אנחנו מסוגלים לנצח.. לנצח את המחלה.. לפעמים.. גם כשנמאס לנו מהכל.. אנחנו נותנים עוד צ`אנס.. עוד צ`אנס קטן לחיים.. *** יקרות שלי.. מלאכיות.. התחזקו.. התמלאו בכוח.. נצחו את זה אוהבת אתכן מאוד.. ספירו`ש