לפעמים...

[Track 12]

לפעמים...

אני כותבת את זה כי בא לי לשתף מישהו, ואף אחד לא מבין אותי... לא המשפחה, ולא החברים... כולם מרימים עליי גבה, לא מבינים מה נפל עליי, ואיך היהדות שלי, והמסורת שלי... לא "חשובה" לי.
אני אוהבת אותו, מכל הלב. אנחנו ביחד כבר 4 שנים.
הוא גר כמעט כל החיים שלו בישראל, מדבר עברית שוטף, חי חיים ישראלים לכל דבר, חוגג חגים יהודים... אבל הוא לא יהודי. האמת שהקשר היחידי שלו ליהדות זה דרך סבא רבה שלו. זו הסיבה שהמשפחה שלו עלתה לישראל.
וכשאני אומרת "קשר יחידי" אני מדברת על בין היתר על קשר נפשי. אין לו שום רצון להתגייר, כמו שלי אין שום רצון להתנצר...
אבל אני אוהבת אותו מאוד, הוא מבין אותי, אני מבינה אותו, הוא החבר הכי טוב שלי ואני החברה הכי טובה שלו...
אני רוצה להמשיך את החיים שלי לצידו, והוא רוצה להמשיך את החיים שלו לצידי. אורח החיים שלנו יהיה לא כמו אורח חיים של כל משפחה ממוצעת, אבל הוא שווה את כל המאמץ ווהאתגרים האלה.
למה אני כותבת פה? טוב אולי כי שוב קיבלתי רגליים קרות... שוב קיבלתי רגליים קרות, ושוב הרמתי ידיים, ושוב נמאס לי להתמודד עם האמירות של אבא שלי, של אמא שלי, ושל האחים שלי... שוב מפחיד אותי מה סבתא שלי שעברה את השואה תגיד, ואיך כל הדודים יסתודדו זה עם זה... שוב נמאס לי לשמוע אותם מרכלים מאחורי הגב שלי... לא תומכים בי... לא תומכים בקשר שלנו...
אנחנו נוסעים לקפריסין... וכל כך כל כך כל כך קשה לי לקבל את העובדה שאחרי 4 שנים ההורים שלי עדיין לא תומכים בנו.
עדיין לא מבינים שמה שיש בינינו זה הרבה מעבר לדת. זה אהבה, הבנה, אכפתיות, הקשבה, אהדה... זוגיות.

אני מנסה להתעלם מהדיעה שלהם, אבל ההכרה שלהם כל כך חשובה שלי... הם ההורים שלי...

למה אני כותבת פה? טוב... אולי כי אם אני אדע שיש מישהו בעולם הזה שמזדהה איתי, יהיה לי יותר קל לסיים את היום הזה...

בא לי לשמוח ביום של החתונה שלי.

ולמה יש לי הרגשה שאני לא אפסיק לבכות...

 

[הטכנאי קרמר]

תעשי רק מה ברואש שלך . אל תשאלי אף אחד

בעיייה דומה יש כאשר אחד ההורים מת . ואז האב יוצא עם אחרת . יש הרבה מיקרים שהילדים מנדים את האב
גם אצלי אני אלמן . כאשר אני מספר שהכרתי מישהיא לזרים . מיד קופצת השאלה . מה אומרים הילדים?
אני עונה אני עושה מה שאני רוצה . אבל ילדי קיבלו את זה בהבנה . שמעתי על מיקרים אצל האחרים שלא קיבלו את זה בהבנה .
תעשי מה ברואש שלך . כאשר יגיעו הנכדים . ההורים ידברו אחרת . וחוץ מיזה הם יהודים כשרים יהיו . ויתגיסו לצה"ל
אבל עד אז יהייה שלום עים הערבים

 

[inballavy]

לא מוותרים על אהבה

גם כשלא קל... מי שבאמת אוהב אותך, יתמוך בך בסופו של דבר, גם אם ייקח זמן.
אם זה מה שאת באמת רוצה (וחשוב שתדעי טוב מאוד שזה מה שאת רוצה), חשוב שתהיי חזקה ונחושה. תציבי עובדות. אם תראי שאת מתלבטת, תשאירי להם פתח לחשוב שאולי עם עוד קצת לחץ, את תשתכנעי.
אף זוגיות היא לא קלה. לפעמים יש בעיות מהמשפחה, לפעמים בעיות כלכליות ולפעמים פערים באישיות. מה שנשאר לעשות זה רק לשמוח במה שיש, לחבק אותו בשתי ידיים ולהגיד תודה כל יום על זה שמצאת אהבה. יש כאלה שלא מוצאים כל החיים...
שיהיה לך בהצלחה, ותשמחי מאוד בחתונה שלך. אם כבר לבכות, אז רק מאושר.

 

[nok13]

i beg to differ

זה לא לגמרי נכון.
את צריכה להיות מוכנה למלחמות או אפילו יתוק ממשפחה.

אני עליתי ארצה והתחתנתי עם קיבוצניק שלפי ההסבתה שלי -- לא יהודי (לא מדבר ידיש)... עברו שנים... הכל הלך טוב...נולדו ילדים... התגרשנו והתחתני עם תאילנדי ללא הסכלה ולא כסף.
אבל בגיל 45 לא שואלים לא את הילדים ולא את ההורים.

בגיל צעיר יותר זה הרבה יותר קשה. האם את זקוקה לעזרה מההורים? נפשית? כספית? יש לך תמיכה מחברים.? זה משנה לך?

לי זה לא הייה משנה כל כך אבל עוד פעם הגיל הוא אחרת. אני עושה מה שבאה לי.

אני חזקה גם נפשית. ובגיל 51 לא שם על אף אחד.
יש לך כוח? ההורים לא ישתנו. אולי יקבלו. אולי לא.
לא נכנסים עם עניים סגורות אבל לא לוותר עם אין צורך.

 

[תמונהספר]

הכל תלוי

וחסרים יהודים חילונים בארץ שאוכלים בשר לבן ושרימפס?
אם הוא היה בשואה (חס וחלילה) אותו לא היו רודפים?

מבחינתי, הוא יהודי - חלק מהעם היהודי. הוא חוגג חגים יהודים, מדבר עברית, וגר בארץ. לעומת חלק גדול מהאנשים בפורום, עם בני זוג מכל העולם ומכל מיני דתות ושפות - זה מרחק קטן מאוד.

בסופו של דבר, הכל תלוי בך ובהעדפות שלך.

 

[Hadas23091976]

מבינה אותך כל כך)

גם אצלי לא קבלו את בעלי יפה בהתחלה.
אבא שלי בכלל לא רצה לפגוש אותו ולא משנה כמה בקשתי והתחננתי.
אמא שלי בכתה כשסיפרתי לה שהוא מגיע לבקר אותי (עשה לי הפתעה ב-2010 וקנה כרטיס ככה בצ'יק צ'ק און ליין. אחר כך כשהוא כבר הגיע היא דווקא באה לפגוש אותו, הביאה כיבוד ובירה וישבה לדבר איתו.
אבל אחר כך היו שוב כל מיני אמירות כאלה ואחרות ו - "מה את עושה לעצמך" ו-"את תראי שהוא בכלל לא יבוא ואולי אפילו לא יגיע גם לחתונה" ו-"את יכולה למצוא בחור ישראלי משלנו, מה את מחפשת תמיד רחוק" ו-"יכולת למצוא הרבה יותר טוב" וכו' וכו' וכו'.

היה לי קשה, היה לי עצוב, הרגשתי ממש לבד כי בעלי לא היה שם לידי לעזור לי ולהרגיע את הפחדים שלהם, הייתי צריכה להקשיב, להבין אותם, לנשום ולספור עד 1000 כי לא יכולתי לענות בחוצפה, הבנתי שזה בא מתוך קושי אמיתי שלהם כהורים שגידלו אותי, השקיעו בי, אוהבים ודואגים לי.
היה לי קשה לראות את אמא שלי בוכה ואת אבא שלי בוכה ואת אחים שלי שצועקים עלי לעזוב את בעלי (אז עוד לא היינו נשואים והוא היה עדיין באנגליה) כי זה גורם לאבא לא לאכול ולהיות בדכאון....

ובפעם הראשונה בחיים שלי עמדתי על דעתי, הקשבתי לכל זה בשקט, קבלתי את החבטות שוב ושוב אבל הבהרתי שאני לא עוזבת אותו, שאנחנו ממשיכים בתוכניות ושיהיה בסדר.
וכשכבר עשינו תוכניות לחתונה אז זה היה בתקופה שהמצב הבריאותי של אבא שלי התדרדר ואחרי פסח של 2012 כבר גילו שזה סרטן אלים בראש עם גרורות בעמוד השדרה, רצנו איתו כולנו מבית חולים לבית חולים, היתה לאמא שלי התמודדות קשה מאד וכולנו עזרנו.
אז כבר לא ידעתי מה יהיה ואיך יהיה ואם בכלל אצליח לנסוע להתחתן בגלל המצב הקשה. אבא שלי כבר היה במצב קשה מאד, לא שאל כלום והיה ממש בתוך המחלה.

אמא שלי דווקא עודדה אותי לנסוע, מתוך הבנה שסוף סוף זה קורה ולפחות לא מושכים את הקשר מרחוק לעוד זמן, גם אז היו לה ולשני האחים שלי חששות שבעלי לא יבוא לחתונה. היא אפילו עזרה לי לקנות שמלה.
באותה תקופה גם חברה שלי עברה הפלה, בהתחלה לא ספרתי לה על המצב של אבא אבל אז יצא שבעלה יצא מרמב"ם ואני בדיוק הגעתי לאבא שלי, הוא שאל מה אני עושה שם ואז ספרתי לו ואחרי כמה ימים ספרתי גם לה מאד בעדינות.
זה היה ממש ימים ספורים לפני החתונה, אני זוכרת שישבתי עם החברה, דברנו והיא שאלה אותי אם אני מתרגשת. ולא עיכלתי בכלל שזה קורה כי הייתי כל כך עסוקה עם עבודה, בית חולים ועזרה במה שיכולתי לאמא. גם אז הרגשתי לבד, ידעתי שאף אחד לא יוכל לבוא איתי לקפריסין (למרות שאז אמא דווקא נורא רצתה ואפילו הציעה שאחי הקטן יצטרף אבל זה היה מאוחר מדי), שזה רק אני ובעלי לבד לבד, בלי אף אחד שישמח ויתרגש איתנו.
אני לא אשכח את הערב שלפני הנסיעה לקפריסין לפני שנתיים......באתי לבית החולים להיפרד מאמא ואבא ומשני האחים שלי. אחי הגדול שתמיד עם פרצוף רציני וקשוח בכה וחיבק אותי. הוא איחל לי מזל טוב ושהוא מקווה שג'ון לא ידפוק לי ברז....
טסתי לבד לקפריסין וג'ון טס לבד מאנגליה לקפריסין.
נפגשנו שם באותו יום.
יום אחרי התחתנו. הזמנתי מראש במלון תסרוקת ואיפור. המאפרת סידרה לי גם ציפורניים ועזרה לי עם התכשיטים וההתארגנות ובחיים לא אשכח איך כמעט בכיתי כשהיא אמרה לי לא לדאוג כי היא במקום אמא שלי לאותו זמן....

אני קופצת שנתיים קדימה להיום.
רק כדי לספר לך שבינתיים אבא שלי נפטר, בעלי ואני חיים פה בישראל, אמא שלי קבלה את ג'ון כחלק בלתי נפרד ממני אפילו עד כדי כך שמעירה לי במקרים מסויימים כשהיא חושבת שאני לא עושה בשבילו מספיק (לדעתה LOL).
גם הדעה של המשפחה וההורים שלי חשובה והיתה תמיד חשובה לי, אבל כשמדובר בבן זוג לחיים זאת לגמרי בחירה שלי וכשהגעתי למסקנה שאני לא יכולה לוותר על ג'ון כי אני אוהבת אותו אז גם הייתי מוכנה לעבור עינויים סינים וללכת על גחלים בשביל זה.
אתם נוסעים לקפריסין, כרגע ההורים שלך מאד חוששים ומתנגדים. שימי הכל בצד ביום החתונה, תתרכזי רק בך ובו, צאו לאכול ולשתות, תעשו כיף חיים, תשכחו ממה שבארץ.
אחר כך תחזרו לכאן ותתחילו את החיים יחד, ההורים לא יוכלו להתנגד לאורך זמן, הם יראו שאתם בסך הכל אוהבים ותומכים זה בזו כמו כל זוג רגיל. אחר כך יגיעו ילדים, שיביאו עוד אושר למשפחה.
לא לוותר!))

 

[הטכנאי קרמר]

זה מזכיר לי מיקרה מישנות השישים פדיון הבת

בתחילת שנות השישים כאשר הייתי נער . בת של רופא אשכנזי יצאה לא עלינו עם אחד לא משלנו בן מעדות המיזרח אני חושב שהוא הייה עירקי .
זה הטיל כתם על המישפח בת של רופא תצא עים שוורצר (שחור) . הרופא ניסה להפריד בין הבת והחבר . ורק כאשר נתנו למישפחה של הבחור 5000 לירות זה הייה סכום עתק
הם ניפרדו . ובסוף הבת היתחתנה עם רופא . המיקרה הייה בטירת כרמל

זה ניקרא פדיון הבת

 

[bluetartuga]

אני חושב שהדבר הכי חשוב שכתבת הוא זה:

"אבל אני אוהבת אותו מאוד, הוא מבין אותי, אני מבינה אותו, הוא החבר הכי טוב שלי ואני החברה הכי טובה שלו...
אני רוצה להמשיך את החיים שלי לצידו, והוא רוצה להמשיך את החיים שלו לצידי"

פשוט זכית אם כך הם פני הדברים.
בסוף, אפילו בתנ"ך (נניח שהוא יהודי....) כתוב ""עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד""
יש חוכמה באמירה הזאת. כולנו רוצים להיות בקשר טוב עם הורינו, אוהבים ומוקירים אותם. אבל בסוף בוף, לכל אחד יש את חייו.
לפעמים גם לא צריך להסביר. זה תלוי בנו. אם את מרגישה שאת "צריכה" כל הזמן להסביר גם החברה מקבלת את זה כמשהו שצריך להסבירו. אם תתייחסי לזה כדבר טבעי, שאין צורך להסבירו ולא תספקי הסברים- ככה גם יתייחסו לזה.
אם למישהו יש בעייה? זאת הבעייה שלו, כך אני נוהג לגבי עצמי. נכון זה לא פשוט אם יש בעייה לאנשים שאתה הכי אוהב בעולם (נניח הורה או אח-אחות) אבל אחרי הכל - חיי את חייך. לא את חייהם.

רוב הכותבים פה מזדהים איתך, למי מאיתנו זה יותר קל ופשוט- ולמי זה יותר מסובך. אבל כולנו מתמודדים עם הבעיות הללו בשל בחרנו ואנחנו הולכים עם זה עד הסוף

 

[Lolypopman]

על איזה ״איש״ מהתנך אתה מקשקש?

אין כאן שום איש שעוזב את אביו ואימו אלא אישה - והיא מותרת על כל משפחתה ורשת התמיכה העתידית שלה עבור הכבוד לחיות איתו והוא מבחינתו לא זז מטר. הוא מהאו״ם!!!!
אין כאן שום איזון וזה מתכון לאומללות מבחינתה, וללא קשר בכלל להבדלי הדת שבינהם גם אם המצב היה אחר זה מאוד טבעי שהורים יתנגדו שביתם תקשור את גורלה עם בן זוג באופן שמנוגד לקו המוסרי שלהם, בפרט שהוא לא היה טורם כלום לטובת העניין - גם אז יש פה התחלה של מערכת יחסים בעייתית.

 

[הטכנאי קרמר]

מה זה נאמנות ????????????של אישה

בשנות השישים הייתה אהבה בין 2 בני זוג בגיל 18-20 . היו צרכים להיתחתן פרצה מילחמת ששת הימים . הבחור ניפצע קשה בטנק העור שלו נישרף רוב הגוף שלו יצא מעוות אחרי כול הניתוחים .
ההורים של הכלה היתנגדו לחתונה . כולם יצאו נגדה . היא לא ויתרה ובסוף היתחתנה עים נכה צה"ל החבר שלה . ראיתי את הבחור פעם כאשר הם נסעו במונית
בחורה יפה עים עניים כחולות . ולצידה ישב בעלה מעוות בפנים . אבל זו הייתה אהבה .
כמו בסרטים ההודים והטורקים . נגד אהבה אין מה לעשות .
המיקרה הייה בטירת כרמל
לבחורה קראו פרלה

 

[Lolypopman]

אי אפשר להשוות בכלל - בבקשה תיקראי ברצינות

אסון למישהו אהוב איינו כמו בחירה מטופשת מדעת (שכאן הבחירה עצמה היא האסון)
בואי ננתק את עיניין הדת לרגע, גם לי היה חבר שש שנים שההורים מאוד לא אהבו מסיבות שונות והוא דוקא היה יהודי ומשכיל ,אבל מה לעשות ההורים שלי חשבו ובצדק שהוא לא בן אדם דוקא בגלל פער גילאים ושהזוגיות הזו יצרה נתק ביני לבין המשפחה והחברים. בדיאבד הם מאוד צדקו....

לא רק שהקשר ביניכם לא מאוזן, אין לך מושג כמה את עוד מחלישה את עצמך מולו.
את אוהבת אותו, מכל הלב, עד כדי הקרבה של כל מכלול החיים שלך - וזה בהחלט נתון שתורם לעיניין שהוא נהיה החבר הכי טוב שלך וגם כל עולמך כי את פשוט ניתקת את עצמך מהעולם שקדם אליו כדי להיות איתו.
את הולכת במידרון תלול מאוד שיגרום לך להתנתק עוד ועוד מחייך לפניו ולכן את גם אינך יכולה לקחת החלטה שקולה אם מה שאת הולכת לעבור אכן שווה את המאמץ כי סגרת את הדרך על האלטרנטיבות בזה שאת הולכת להתחתן איתו.

עצתי הכנה אלייך היא לא להפריד ממנו כרגע וגם לא להתחתן איתו עד שיהיה משהו שיצדיק את זה ממש( לכי תדעי מה תרגישי נכון עוד שנתיים)

ואני אסביר גם על הצד היהודי של הצעתי
מבחינת היהדות מוסד הנישואים הוא חוזה זוגי אשר אמור להציב מנגנון שמשרת אורך חיים שלא מתאים למי שאיננו חלק ממנו( כתובה). נישואים בקפריסין אין בהם שום הסדרת התחייבות בין בני הזוג - כלומר זוהי התחיבות אבסטרקטית שיש לה תוקף רק בהתחשב בחוק המדינה שבה אתם חיים ברגע נתון.
במילים אחרות אם התחתנת איתו בקפריסין ומחר הוא מחליט לברוח לך לטיבט אין לך הרבה מה לעשות עם זה , את תקועה וגם לא תוכלי להתחתן אם אף אחד אחר.
כשיהיו ילדים זה יהיה אפילו יותר מסובך וקחי בחשבון שאת משאירה את עצמך לבד מבחירה בנוסף לכל הצרות.
-----כשאת מתחתנת איתו את גם מחלישה את עצמך מצד אחד וגם מעלה את רמת התלות שלך בטוב ליבו - הוא לעומתך לא מקריב כלום ומצבו אפילו משתפר כי את הופכת ליותר תלויה בו!!!!!

אם הוא כזה טוב וחבר טוב איך לא מפריע לו שהחברה שלו עושה כזה נזק לעצמה??? אם הוא היה אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו הוא לא צריך לאפשר לך ליצור מצב של נתק מישפחתי בדיוק כמו שאת לא עומדת על כך שהוא יתגייר עבורך.

 

[Hadas23091976]

תגובה ללוליפופ...

כתובה היא מסמך שנחתם בין גברים - הבעל למול אבי הכלה והרב. ההסכם מקנה אמנם זכויות מסויימות לאשה (מותר לה להתגרש כאשר בעלה לא מספק לה מין, כסף וקורת גג, והיא יכולה לדרוש את סכום הכתובה במידה ואחד מאלה לא מתקיים) - אך הכלה עצמה לא חלק ממנו בשום צורה.
מלבד זאת - בגלל שהכתובה הינה מסמך משפטי שנחתם רק ע"י הגבר, אבי הכלה והרב, הוא חוזה קנייני שאינו משרת בימינו לא את האשה (מקרי העגונות), לא את הגבר (נשים שסוחטות גברים בבתי משפט כדי לקבל סכום מזונות אבסורדי מגברים שפרנסתם מזערית ביותר, וגברים לפני חתונה גם מתרגשים וגם נתונים ללחץ לרשום סכום אסטרונומי בכתובה, מה שאחר כך בא נגדם כשרוצים להתגרש).

הכי טוב בימינו במאה ה-21 זה הסכם ממון למול עו"ד, זה הסכם שיוויוני שעליו חתומים גם הכלה וגם החתן, בלי רב, בלי אבא ואמא וסבתא וסבא. הזוג עצמו מגדיר מה חשוב וזה טוב ומרגיע את שני הצדדים.

גם אשה שהתחתנה ברבנות ובעלה בורח יום אחד לטיבט או חולה אנוש או צמח נשארת תלויה באויר ללא יכולת להתגרש כך שמה שכתבת לבחורה זה שטויות ולא סיבה בכלל למה אסור להתחתן עם לא יהודי.

לא יהודי (ואני שונאת את המילה גוי) הוא בנאדם כמוני וכמוך, אם הוא כזה טוב אז תתחתני אבל תדאגי לעצמך עם הסכם ממון עליו שניכם תחתמו ותתחייבו.
אני התחתנתי בקפריסין. החתונה שם זה טקס אזרחי, גם החתן וגם הכלה מתחייבים זה לזה ולא רק החתן ממלמל והכלה שותקת.
אמנם היה לנו טקס קצר והיינו לבד בלי משפחה ואחר כך לא יכולנו לעשות מסיבה כי אבא שלי היה חולה מאד וכולנו היינו בין בתי חולים יחד איתו אז ירדנו מזה (ואחר כך הוא נפטר), אבל המקרה שלי ובעלי זה מקרה ספציפי. בדרך כלל נהוג לעשות גם מסיבת חתונה רגילה (שמלה, עוגה, ריקודים וכו') אחרי הטקס הרשמי, ושם מזמינים את כל המשפחה והחברים.

לא את לוליפופ ולא אחרים יכולים להבין ולדעת האם הקשר של כותבת ההודעה מאוזן או לא, את בטח לא יכולה לשפוט את הבחורה רק כי כתבה שקשה לה בגלל שבמשפחה מקשים עליה.
עובדה שרבים כאן בפורום חוו על בשרם בערך אותן חוויות ועמדו מול המשפחה/החברים, התעקשו שטוב להם עם בני/בנות זוגם והיום הם נשואים או חיים יחד באושר.
יהדות זה לא כזה ביג דיל ולא סיבה למה לעזוב בנאדם שאוהבים.
אצלנו למשל בעלי אנגלי נוצרי. אנחנו מציינים גם את החגים היהודים/ישראלים וגם את החגים הנהוגים באנגליה (פסחא/כריסטמס וכו'). כולם מרויחים מזה כי יש כבוד לכל הצדדים. להיפך - אם תקשה על בן זוגה ותכריח אותו להתגייר סביר להניח שהקשר לא יחזיק מעמד כי בגיור בכפייה אין שום כבוד לצד הלא יהודי ולמשפחה שלו.

היא לא עושה שום נזק לעצמה, היא רוצה למסד קשר חיובי שעושה לה טוב. ואם המשפחה שלה רוצה לראות אותה פורחת ומאושרת הם יבינו שצריך לתמוך בשניהם ולקבל את בן הזוג ולא לדחות אותם ולהקשות עליהם. המשפחה היא זו שעושה את הנתק, לא הבחורה. הבחורה ובן זוגה היו שמחים מאד אם היו מתקבלים בהבנה ובחיבוק ואת זה אני כותבת מתוך נסיון שלי עצמי.

 

[eoli]

גם ההורים שלך

רצו לשמוח ביום חתונתך,ומן הסתם אם תממשי את החלטתך להינשא לגוי הם לא יפסיקו לבכות.כן?
את נשמעת כאחת שמנסה להכפיף את בחירתך ותובנותייך על הורייך ושאר בני המשפחה ללא התייחסות מצדך למצוקתם. מדוע את מקבלת את עובדת סירובו של אהובך להתגייר ? כי את אוהבת אותו. ובכן,מדוע אינך מבינה את סירובה של משפחתך לא לקבל את החלטתך? האם את אוהבת אותם או זקוקה להם?

 

[הטכנאי קרמר]

אני למדתי בבית ספר דתי . ובחיידר (תלמוד תורה

"גוי" זה מילת גנאי . זה אדם נחות. כך חנכו את היהודים שהם עם סגולה .
לכן המבוגרים מיחיחסים לגוי כך . אני למדתי בשנות ה50 תורה .
היום גם אני מנסה להביא תיילנדית אלי הבייתה .
העניין הוא בשלבים מוקדמים . נקווה שתישאר אצלי הרבה שנים ביחד

 

[eoli]

יופי,וסבא שלי

היה אדמור. אז מה? זה משנה כהוא זה את משמעות המילה "גוי" ? "גוי" "נוכרי" הם מילים נרדפות ללא יהודי. אני מבינה שהמילה "גוי" מעוררת בך נרדפות גלותית. הגיע הזמן ןהשתחרר ממנה.לא כן?

 

[הטכנאי קרמר]

המילה גוי לא רודפת אותי

רק הסברתי איך נישמע המילה גוי לאנשים אחרים .
במיוחד אצל אשכנזים .
נוכרי זה לא גוי
באידיש כאשר אומרים למשהו "נוכרי" הכוונה זר
כאשר אומרים גוי . הכוונה לאדם נכות לא משלנו . שמלינים אותו ברפת ולא בבית מגורים של היהודי .
אני רק מסביר את המילים " אני מילון אבן שושן "
יש לי ידידה תילנדית ומקוה להביא אותה אלי שתחייה איתי . אפילו שהיא גויה
אין לי כלום נגד גוי . רק היסברתי את פרוש המילה

 

[eoli]

מן הסתם

האשכנזים הוסיפו נימה שלילית למילה "גוי",אבל זה לא משנה את משמעותה הריאלית.
מי שלא מצליח למצוא זוגיות בארץ מייבא מחו"ל. לגיטימי אז מזל"ט שיהיה לך.

 

[הטכנאי קרמר]

זוגיות בארץ . אז כך

התחתנתי בארץ בשנת 1968
הייתי בן 21 . נולדו 3 בנות
יש כבר נכדים גדולים
אחרי כימעט 50 שנה ביחד
ניפטרה אישתי מסרטן הלבלב .
פרק ב בחיים
זה עניין לא קל
נשים בגיל 60 ומעלה זה לא קל העניין
יש לה בית . לי יש בית
מתחיל הויכוח מי יגור אצל מי
היא עדיין עובדת . ואז היא גרה רחוק
יש נשים שרוצות רק חברות . וכול אחד יגור בביתו
יש נשים שרוצות טיולים מתנות טבעות
הקיצר אישה בת 60 זה לא אישה בת 20
וגם אצל חלק הבריאות לא מי יודע מה
הקיצר צריך לחיות עד 120 עם אותה בת זוג
אבל ליבא זה יותר קל . כי הדרישות מבנות חו"ל פחות רצניות
ולראיה . מה רע בזה שהיא תהייה אצלי בבית . תמונה שווה אלף מילים

 

[Lolypopman]

אז אתה ממליץ שגם הבנות שלך ייבאו תאילנדי מחמד

אז אתה ממליץ שגם הבנות שלך ייבאו תאילנדי מחמד, או שזה אופציה ששמורה בעיניך רק לטכנאי אנטנות מעל גיל 60?
תעשה עסקה יבא שלוש גברים וקבל אישה חינם שמעתי שאפשר ליבא יותר בזול מסודן, חבל לבזבז זמן אתה עוד יכול לזכות לנכדים ואולי גם לזכות את בנותיך בחצאי אחים פרק ב׳.
זה יהיה נפלא החתנים החדשים שלך מהפיליפינים יוכלו לטפס ולעזור לך עם האנטנות כי הם התאמנו שנים על עצי קוקוס.


עם כל ההתפלפלויות האלה לא חבל לך על הבחורה האומללה ששפכה את דם ליבה ? אתה באמת למדת בחדר או בספסל האחורי של הטנדר?

 

[הטכנאי קרמר]

לא הבנתי כלום על מה את ממורמרת

ורותנת
שבת שלום