צועניה אדומה
New member
לפעמים
לפעמים אני בוכה. בכי מר ומנקה. על כל הסדקים שנוצרו, על כל המילים שלא נאמרו. הכל צורב תחת העור היטב.
לפעמים אני חושבת על הזמן ההוא ועל כל המהלכים השיכורים שלי. אולי באמת הייתי שיכורה מעט.
הסקרנות שפועמת בי מעולם לא התחבאה. רק הציצה וביקשה שאתן לה לצאת לאוויר העולם. יותר מפעם אחת, היא לא פראיירית.
שיחה ועוד שיחה נערמו להן. עד עת הפגישה. משם, הלב שלי מפסיק לדפוק. הפס במכונה משמיע צליל מונוטוני.
הוא מספר לי על ציפורים. איך התקרב לרכב והן לא זזו. גם כשהתניע, רק הביטו בו. זה מוצא חן בעיניי, איך הוא תופס את המראה בשתי ידיו ומחזיק בעדינות.
כל כולו עדינות. זה ברור לי.
ואני חושבת איך אמרח עליו את הדמעות שלי, כולן, אחת אחרי השנייה והן יכסו את הגוף שלו. הוא יגיד תודה. זה ישמח אותו. לרגע אחד בלבד אהיה שלו והוא יכיל את הזמן העוצר, ואת כל הדברים שאיש אחר לא יוכל.
תדליק לי סיגריה, אגיד לו, בוא נצית את המחשבות. והוא יראה את כל קשת הצבעים, גם אם לרגע. הוא יחייך בשבילי.
לפעמים הוא שומר את עצמו למקום הבטוח. זה שיגיד לו תמיד שלא ייעלם לו.
הוא מכריח אותי לתאר. את כותבת מצוין. הוא ההפך ובדיוק כמוני. הפעם אני מחייכת.
לפעמים זה לא משנה מה יהיה. אתה דפוק. אני דפוקה. ושנינו נוגעים בשריטות האלה, אולי זה מספיק.
לפעמים אני בוכה. בכי מר ומנקה. על כל הסדקים שנוצרו, על כל המילים שלא נאמרו. הכל צורב תחת העור היטב.
לפעמים אני חושבת על הזמן ההוא ועל כל המהלכים השיכורים שלי. אולי באמת הייתי שיכורה מעט.
הסקרנות שפועמת בי מעולם לא התחבאה. רק הציצה וביקשה שאתן לה לצאת לאוויר העולם. יותר מפעם אחת, היא לא פראיירית.
שיחה ועוד שיחה נערמו להן. עד עת הפגישה. משם, הלב שלי מפסיק לדפוק. הפס במכונה משמיע צליל מונוטוני.
הוא מספר לי על ציפורים. איך התקרב לרכב והן לא זזו. גם כשהתניע, רק הביטו בו. זה מוצא חן בעיניי, איך הוא תופס את המראה בשתי ידיו ומחזיק בעדינות.
כל כולו עדינות. זה ברור לי.
ואני חושבת איך אמרח עליו את הדמעות שלי, כולן, אחת אחרי השנייה והן יכסו את הגוף שלו. הוא יגיד תודה. זה ישמח אותו. לרגע אחד בלבד אהיה שלו והוא יכיל את הזמן העוצר, ואת כל הדברים שאיש אחר לא יוכל.
תדליק לי סיגריה, אגיד לו, בוא נצית את המחשבות. והוא יראה את כל קשת הצבעים, גם אם לרגע. הוא יחייך בשבילי.
לפעמים הוא שומר את עצמו למקום הבטוח. זה שיגיד לו תמיד שלא ייעלם לו.
הוא מכריח אותי לתאר. את כותבת מצוין. הוא ההפך ובדיוק כמוני. הפעם אני מחייכת.
לפעמים זה לא משנה מה יהיה. אתה דפוק. אני דפוקה. ושנינו נוגעים בשריטות האלה, אולי זה מספיק.
