לפעמים

לפעמים

כשהכל כבר יותר מדי, אני יוצאת עם חברה לקניות או סתם להסתובב, במקום שלא אכפת לנו מי ישמע ויראה...
אז היום היה אחד כזה, וסיפרתי לה על הכדורים שלקחתי. אחת לפני הסתובבה נדהמת, ואז כיסתה את האוזן לומר: "לא שמעתי", ואחר כך אמרה שזה המקצוע שלה והיא לא רגילה לא להגיב. לפני שיצאה אמרה: "אבל לא להמשיך ככה כן?" וחברה שלי אמרה בטח. ואני אומרת- זה מזמן. אבל מה שכן, פעם ראשונה שהבהלתי מישהו.
ואצל הפסיכולוגית היה טוב. והסתכלתי עליה כמה פעמים באמצע. (מפגרת נכון? מ-2009 אני אצלה)
ואולי אתחיל השבוע עבודה של כמה שעות בצהרים. וזה לא מלחיץ אותי כנראה רק כי אני מסוממת.
 


 
אני שמחה לשמוע

על העבודה.
ומצטערת על כל השאר...

אני מאמינה במה שאת עושה בתקופה האחרונה ומאמינה בזה שצעד אחרי צעד תוכלי להתקדם החוצה מהמצב הקשה הזה.
עבודה היא צעד מאוד משמעותי בדרך הזו.
רוצה לספר איזו עבודה?
 
אני אומרת יותר

זה לא אומר שקורה יותר.
רק מספרת, ויותר יודעים.
לפעמים נראה לי שזה עדיף.
 
לספר ולשתף יותר

זה אחד הדברים האמיצים יותר שאפשר לעשות.
מה זה נתן לך להלחיץ מישהו? ואני שואלת ברצינות, זה לא התנשאות/שיפוטיות או משהו אחר.

אני מאמינה שיש לשני הדברים הללו איזשהו מכנה משותף, משהו שנמצא אצלך עמוק בפנים ואולי הוא חלק מהמפתח להחלמה שלך.
 
חשבתי על זה בלילה.

אצלי, רוב הדברים, עד שלא אשמע אותם ממישהו לא אבין שזה קורה לי.
כמו, שיצאתי עם שלושת המכתבים לביטוח לאומי מהמטפלים, הייתי באיזה שוק. ואף אחד לא שיקר שם או ניסה להגזים. פתאום אמרתי לעצמי - זה מה שהם חושבים עלייך, על החיים שלך. אז כנראה באמת יש כאן משהו. כנראה באמת לא קל לך...
 
אני כל כך יכולה להבין אותך...

אני נמצאת עכשיו בטיפול שנקרא dbt ,ואחד מהדברים שהוא מדבר עליהם זה תיקוף עצמי.
תיקוף עצמי של הרגשות שלנו, של המחשבות, הרצונות, שלנו.
זה אחד מהדברים היותר קשים שלומדים. והצעד הראשון לעשות את זה, זה לזהות מה קורה איתך ובתוכך עכשיו. את יודעת מה מסתובב אצלך בפנים, את יודעת איך את מרגישה, אל תנסי להלחם בזה, פשוט נסי לתאר לעצמך כמה שיותר מפורט, אפילו תכתבי את הכל לעצמך.
את תראי שלאט לאט את כן תוכלי פשוט לקבל את המצב כמו שהוא, לא באמת תצטרכי ״אישור״ מבחוץ לגבי משהו.
 
זה לא עושה אותך "מפגרת"

וגם אם כן - אז מה. (אי"ה ברגע שאסיים לכתוב את ההודעה הזאת אספר לך משהו בעניין שהוא אאוטינג).

כל הכבוד על איך שהיית אצל הפסיכיאטרית. זה לא מובן מאליו. אני שמחה שיצאת חושבת שהיה טוב. לגבי האשה והכדורים - איך זה מרגיש לדעת שהבהלת מישהו? את יכולה לחשוב עלייך הופכת את הדאגה של אותה אשה לדאגה שהיא גם שלך? את יכולה לנצל את המבט הזה מבחוץ כדי להסתכל עלייך ולהבין לעומקו את הסיכון במה שעשית?

בהצלחה בעבודה החדשה. מקווה שיהיה כבר טוב יותר.
 
היום פגישה עם שאר הצוות החדש והמנהלת

אמרתי שאני רוצה לעבוד?
לא רוצה
לא רוצה
מפחדת נורא
לא בא לי אנשים חדשים
לא מצליחה לחשוב על 3 שעות שאני שפויה, ועוד בהתחייבות, כל יום
זה אומר לישון לפחות רוב הימים
פחות כדורים
כשעבדתי משרה מלאה - לפני שנה וחצי - כל חודש הייתי חולה פיזית מחלה של כמה ימים, לפחות פעם בחודש לפעמים פעמיים. הפסיכולוגית הזכירה לי את זה השבוע. עבר זמן, אבל בקטע של היציאה והעבודה לא השתפר ברי. אני מפחדת.
 

תמרה45

New member
אז נראה לי לכן את עושה את זה

לאט לאט ובהדרגה,
זה מפחיד, אני מסכימה איתך,
אבל ההדרגתיות והשיפור ינצחו בעז"ה...
ואת מוקפת תמיכה, ואנשים יודעים על הצעדים שלך, ואת לא בהם לבד...
 
על ההדרגה נכון

התמיכה, לא בטוחה.
לא מרגישה ככה.
השיתוף אצל הפסיכולוגית הוא במקום של מאמץ וקושי גדול להיות ולדבר.
וחוץ מזה, לבד.
(וכשכותבת כאן יותר מדי, זה הלבד שנהיה יותר מדי. לפעמים לא מצליחה להישאר איתו)
צריכה לנשום.
 

תמרה45

New member
אוקיי.. כן.. אני מבינה..

קחי לך את הזמן ואת המרחב שאת צריכה..
רק פשוט תדעי שתמיד תמיד יש מי שאיתך,
פה בפורום אני בטוחה שיש כאלה, שתמיד תמיד איתך,
בלב, ובעיקר בהבנת הלב,
ולא תמיד בפיזיות של הנוכחות שלך...
אהבתי..
 
עבר, נגמר

אמרתי שאני לא רוצה?
נהדר, אז לא.
אחרי שעברו בסוף השעות האלו, שלא נשמתי, וכמעט התעלפתי, וכמעט צרחתי, ורק חייכתי ונשמתי והסתדרתי מעולה.

הפרוייקט מבוטל זמנית או קבוע.

הקלה. אבל בלי כסף.
 

תמרה45

New member
פנס....

חח מצחיק איך העולם משחק איתנו לפעמים....
אני דווקא רואה את זה שונה ממך.
אני אומרת / חושבת, למרות הקשיים והמכשולים, הפנימיים והחיצוניים, שהיו לך כדי להתחיל במקום עבודה חדש,
החלטת ללכת על זה.. לעשות, ליצור ולפעול!
אז עשית השתדלות משמעותית וגדולה עבור עצמך! וכרגע שבכלל לא באשמתך, מישהו / משהו, החליט אחרת..
אבל את הצעד בפנים את עשית, צלחת, ועברת.. הבעת רצון לזה, וגם מוכנות!!!
אינשאללה לפעם הבאה מוצלחת ומבטיחה יותר.....
 
למעלה