לפעמים
כשאני לא מאמינה יותר לאף אחד ובטח שלא לעצמי כל מה שאני צריכה זה חיבוק דוב ממישהו שאוהב אותי לכשלעצמי. בלי אף מחויבות. בלי אף קשר ישיר. בלי הכרח. אלא רק בגלל מי שאני. אני צריכה שיזכירו לי שאולי יש משהו ששווה לשמר. חיבוק כמאין תחליף לכל הפעולות שאמורות למלא חור שמסרב להתמלא. שהדרך היחידה לא להרגיש אותו היא להתעלם עד שפשוט כבר אי אפשר יותר.
(ושוב תודה לך.. זה לא היה חיבוק אבל זה היה משהו. המבין יבין)
כשאני לא מאמינה יותר לאף אחד ובטח שלא לעצמי כל מה שאני צריכה זה חיבוק דוב ממישהו שאוהב אותי לכשלעצמי. בלי אף מחויבות. בלי אף קשר ישיר. בלי הכרח. אלא רק בגלל מי שאני. אני צריכה שיזכירו לי שאולי יש משהו ששווה לשמר. חיבוק כמאין תחליף לכל הפעולות שאמורות למלא חור שמסרב להתמלא. שהדרך היחידה לא להרגיש אותו היא להתעלם עד שפשוט כבר אי אפשר יותר.
(ושוב תודה לך.. זה לא היה חיבוק אבל זה היה משהו. המבין יבין)
