כוכב שנופל
New member
לפעמים, כשהעצב תוקף...
אני לא יודע למה, אבל בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר פעמים שוקע לי לעולם של עצב. לא דיכאון, לא רחמים. עצב. וזה מוזר! כי דווקא עכשיו התחלתי לחיות יותר. התחלתי לצאת הרבה יותר, אני נפגש עם אנשים, יוצא למקומות של גייז, מפרסם מודעות באטרף וכו'- אבל לא. אני עדיין עצוב. וזה לא שאין לי חברים. יש לי, ולא מעט. אבל עדיין אני מרגיש כל כך לבד! וגם לא היתה לי זוגיות ארוכה שפתאום נגמרה. לא ניפרדתי מה"נסיך" שלי לאחר שנים של אהבה. אני חווה עכשיו תחושות שחוויותי לפני שיצאתי מהארון לעצמי: אני הולך ברחוב, אני יושב עם החברים הסטרייטים שלי בבית קפה, בוהה בבחורים הכוסונים שיושבים לידינו- ומתחיל לחשוב...ולתהות... אולי אף פעם לא יהיה לי מישהו? ההבדל הוא שעכשיו יש לי גם אתכם, ועוד כמה חברים הומואים מקסימים שהיכרתי בזכות הפורום- שאני יכול לשתף, ולחלוק את המחשבות. ואולי זה פשוט ה"שלב" שאני נמצא בו. אולי זה "שלב" בריא שצריך לקרות, שמלווה באכזבות, ציפיות- ושוב אכזבות. אולי בגלל שאני רק מתחיל ללמוד את העולם הזה אני חש את תחושות הבדידות והאכזבה? אני לא יודע. כנראה שיקח זמן עד שאדע. ואולי כן אמצא מישהו בסוף. אוףףףף אני מרגיש כזה ילד! ואולי בכלל אני צריך להתנהג כמו שאבא שלי אומר לי: "תפסיק כבר להרגיש ולהיות עסוק במה שאתה מרגיש כל הזמן". הלוואי שהייתי מצליח ככה "לזרום" וללכת עם התשוקות שלי! אבל כנראה שתחושת הבדידות מנצחת. ועכשיו צריך ללכת לישון. מחר עובדים. תודה על הסבלנות. לילה טוב.
אני לא יודע למה, אבל בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר פעמים שוקע לי לעולם של עצב. לא דיכאון, לא רחמים. עצב. וזה מוזר! כי דווקא עכשיו התחלתי לחיות יותר. התחלתי לצאת הרבה יותר, אני נפגש עם אנשים, יוצא למקומות של גייז, מפרסם מודעות באטרף וכו'- אבל לא. אני עדיין עצוב. וזה לא שאין לי חברים. יש לי, ולא מעט. אבל עדיין אני מרגיש כל כך לבד! וגם לא היתה לי זוגיות ארוכה שפתאום נגמרה. לא ניפרדתי מה"נסיך" שלי לאחר שנים של אהבה. אני חווה עכשיו תחושות שחוויותי לפני שיצאתי מהארון לעצמי: אני הולך ברחוב, אני יושב עם החברים הסטרייטים שלי בבית קפה, בוהה בבחורים הכוסונים שיושבים לידינו- ומתחיל לחשוב...ולתהות... אולי אף פעם לא יהיה לי מישהו? ההבדל הוא שעכשיו יש לי גם אתכם, ועוד כמה חברים הומואים מקסימים שהיכרתי בזכות הפורום- שאני יכול לשתף, ולחלוק את המחשבות. ואולי זה פשוט ה"שלב" שאני נמצא בו. אולי זה "שלב" בריא שצריך לקרות, שמלווה באכזבות, ציפיות- ושוב אכזבות. אולי בגלל שאני רק מתחיל ללמוד את העולם הזה אני חש את תחושות הבדידות והאכזבה? אני לא יודע. כנראה שיקח זמן עד שאדע. ואולי כן אמצא מישהו בסוף. אוףףףף אני מרגיש כזה ילד! ואולי בכלל אני צריך להתנהג כמו שאבא שלי אומר לי: "תפסיק כבר להרגיש ולהיות עסוק במה שאתה מרגיש כל הזמן". הלוואי שהייתי מצליח ככה "לזרום" וללכת עם התשוקות שלי! אבל כנראה שתחושת הבדידות מנצחת. ועכשיו צריך ללכת לישון. מחר עובדים. תודה על הסבלנות. לילה טוב.
בהצלחה
