לפעמים יש תחושה
- פותח הנושא המאושרת1
- פורסם בתאריך
היי אני חדשה פה ...
ראיתי את מה שכתבת ויש צדק בדברים שבעולם החרדי יש לחץ להתחתן מוקדם ... אני אגיד לך מנסיון אני עברתי את הגיל הזה ואני היום עושה חיים שאני יודעת אם הייתי מתחתנת לא הייתי עושה אותם וגם לדעתי הייתי מגרשת עד היום חחחח אני לא יודעת אם הייתי אז בנויה לחיי נשואים אני יודעת שהמשפחה שלי לחוצה קצת אבל אני זורמת עם זה מתי שזה יגיע יגיע בעזרת ה' .... ותדעי לך שזה מזל זה מגיע גם בלי שאת רוצה ... וגם שתדעי שהמון מתחתנים בגיל הזה מתוך התלהבות בכלל לא יודעים עד כמה החיים לא כל כך פשוטים ושימי לב שיש המון בעולם החרדי גירושים ..... יום טו ביי
ראיתי את מה שכתבת ויש צדק בדברים שבעולם החרדי יש לחץ להתחתן מוקדם ... אני אגיד לך מנסיון אני עברתי את הגיל הזה ואני היום עושה חיים שאני יודעת אם הייתי מתחתנת לא הייתי עושה אותם וגם לדעתי הייתי מגרשת עד היום חחחח אני לא יודעת אם הייתי אז בנויה לחיי נשואים אני יודעת שהמשפחה שלי לחוצה קצת אבל אני זורמת עם זה מתי שזה יגיע יגיע בעזרת ה' .... ותדעי לך שזה מזל זה מגיע גם בלי שאת רוצה ... וגם שתדעי שהמון מתחתנים בגיל הזה מתוך התלהבות בכלל לא יודעים עד כמה החיים לא כל כך פשוטים ושימי לב שיש המון בעולם החרדי גירושים ..... יום טו ביי
עד מאה ועשרים שנה
New member
בא לכם לראות את נכדים ונינים?
לכו להתחתן בגיל מוקדם, זו דעתי. שישה דורות במשפחה אחת - וכולם בחיים. הרבא-סבא בן 98, ונכד הנין נולד השבוע. ככה זה כשכולם מתחתנים בגיל 18-20 ועושים מייד ילדים. עכשיו בודקים אם אפשר לרשום זאת כשיא גינס לא ברור אם מדובר בשיא כלשהו, אבל הקשיש בן ה-98 משכונת מאה שערים בירושלים בהחלט מתקרב לזה. לאחרונה, הוא זכה לראות את לידת נכד נינו - דור חמישי מתחתיו. הסיכוי לראות דור שישי במשפחה קטן מאוד, משום שכדי שהדבר יקרה נדרש כל אחד מהדורות להוליד עד גיל 20 לערך. אבל עובדה - זה מה שקרה במשפחה החרדית הזו, תושבת ירושלים מזה דורות. מתברר כי נהוג שבניה מתחתנים כבר בגיל 17-18, ובעזרת השם גם מולידים מייד ילדים, כך דור אחרי דור. הרב-רבא-סבא (לא ברור אם המציאו הגדרה למעמד הזה) נולד גם הוא בירושלים, ב-1909, ולפי הערכות יש לו כ-450 צאצאים (מחשש לעין הרע הוא לא נוהג לספור אותם). אם יחזיק מעמד עוד מספר שנים, יתכן שישבור שיא נוסף כשיזכה לראות את הדור השישי מתחתיו, זאת משום שהנכד של נכדו הבכור כבר בן 15, ואם ימשיך בקצב של המשפחה - הכל אפשרי. הדירוג הגילאי של השושלת נראה כך: הסבא בן 98, הבת 78, הנכד 57, הנין 37, בן הנין 18 ועכשיו נכד הנין, שעבר את טקס ברית המילה. ירושלמי נוסף שצפוי לראות דור חמישי תחתיו בקרוב הוא מנהיג הציבור החרדי, מרן פוסק הדור רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א (96). מה איתי?? עקב התבגרות גילי וטרם נישאתי, אני מניח שיקברו אותי לפני שנכדיי ילדו את נינים, באסה.
לכו להתחתן בגיל מוקדם, זו דעתי. שישה דורות במשפחה אחת - וכולם בחיים. הרבא-סבא בן 98, ונכד הנין נולד השבוע. ככה זה כשכולם מתחתנים בגיל 18-20 ועושים מייד ילדים. עכשיו בודקים אם אפשר לרשום זאת כשיא גינס לא ברור אם מדובר בשיא כלשהו, אבל הקשיש בן ה-98 משכונת מאה שערים בירושלים בהחלט מתקרב לזה. לאחרונה, הוא זכה לראות את לידת נכד נינו - דור חמישי מתחתיו. הסיכוי לראות דור שישי במשפחה קטן מאוד, משום שכדי שהדבר יקרה נדרש כל אחד מהדורות להוליד עד גיל 20 לערך. אבל עובדה - זה מה שקרה במשפחה החרדית הזו, תושבת ירושלים מזה דורות. מתברר כי נהוג שבניה מתחתנים כבר בגיל 17-18, ובעזרת השם גם מולידים מייד ילדים, כך דור אחרי דור. הרב-רבא-סבא (לא ברור אם המציאו הגדרה למעמד הזה) נולד גם הוא בירושלים, ב-1909, ולפי הערכות יש לו כ-450 צאצאים (מחשש לעין הרע הוא לא נוהג לספור אותם). אם יחזיק מעמד עוד מספר שנים, יתכן שישבור שיא נוסף כשיזכה לראות את הדור השישי מתחתיו, זאת משום שהנכד של נכדו הבכור כבר בן 15, ואם ימשיך בקצב של המשפחה - הכל אפשרי. הדירוג הגילאי של השושלת נראה כך: הסבא בן 98, הבת 78, הנכד 57, הנין 37, בן הנין 18 ועכשיו נכד הנין, שעבר את טקס ברית המילה. ירושלמי נוסף שצפוי לראות דור חמישי תחתיו בקרוב הוא מנהיג הציבור החרדי, מרן פוסק הדור רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א (96). מה איתי?? עקב התבגרות גילי וטרם נישאתי, אני מניח שיקברו אותי לפני שנכדיי ילדו את נינים, באסה.
עד מאה ועשרים...
בערך בין שבוע לחודש אני שומעת ו/או מוזמנת לאירוסים וחתונות של אנשים קרובים ויקרים לי. בשבתות וחגים או סתם כשלפעמים צריך חיבוק כי קר/כואב/סתם כי בא-אני רואה מסביבי את אחיי וחבריי/חברותיי עם בני הזוג שלהם וזה לא ממש קל. בעיקר בחגים ובשבתות כשכולם ביחד,יש רגעים שאני מרגישה רחוקה מהן שנות דור. אבל,למרות הכל הייתי מגיעה לחתונות ושמחה בהן באמת, אבל משהו המשיך להציק לי. הייתי בטוחה שהדרך שלי היא הנכונה ואין אחרת. במונחים של החברה שאני חי'ה בה אני נקראת כבוחרת במסלול של בזבוז זמן. אבל מבחינתי מבחינתי כל יום מעצב ומחכים אותי נותן לי להבין,להרגיש,לחשוב. מקנה לי כלים להתמודדדות. אם תשאל אותי אם אני מוכנה נפשית,אם אני מספיק בוגרת,אם אני מבינה את המשמעות של האחריות אז התשובה היא כן. אם תשאלי האם אני מבוססת כלכלית,האם המצב הפיזי שלי מאפשר לי הקמת משפחה אז כנראה שעדיין לא. אני לומדת בעיקר לקח. אם הוא יבוא ואנחנו נעמוד מול הבחירה כן או לא אני בהחלט אכריע כן. אבל ממש לא מתוך ברירת מחדל כי כולם מתחתנים כי כולם לוחצים אבל זאת אני בלבד. זה לא אף אחד אחר. אלו החיים שלי, מה שמתאים לי. אני לא יודעת אם חופה מאוד רחוקה ממני, אני גם לא יודעת אם היא נורא קרובה. אני כן יודעת שאני חי'ה את חי'י לפי מה שטוב לי,נכון לי ומקדם אותי. אני לא אתחתן כי כולם מתחתנים אני לא אלמד כי כולן לומדים ובטח לא אתחתן רק כדי לספק את צרכיי הגשמיים. בהרכנת ראש,אני מוכנה להודות שלפעמים עם כל השמחה והאושר לשמוע על עוד זוג שמקים בית בישראל אני מעט מקנאה. אני לפעמים אומרת:"יו!!! אבל היא כזאת קטנה/היא רק עכשיו סיימה מערכת יחסים אחרת וכו'...זה נורא מפגר. מה היא מבינה בכלל???" ואז אני מפעילה את ההגיון והמחשבה:"הם שם.הם במקום הזה וטוב להם" אני משתדלת להפריד בין מה שהלב מבקש לבין מה שהשכל דורש. יש אידיאל להתחתן ולהקים משפחות. לחלק זה מתאים בגיל 19, לחלק בשנים מאוחרות יותר. כל אחד שילך עם האידיאל הפנימי שלו כל אחד שילך עם מה שמתאים לו ועם כל הכבוד לאבאמא וכל הסובב הלוחץ-מלחיץ לא אלה הם שיצטרכו בסופו של דבר לחיות עם המיועד 60 שנה {ולחיות 60 שנה ליד מישהו שלא ממש מתאים לך,זה לא כ"כ נעים...} ועכשיו תשאלו:"אז מה בעצם את עושה כאן???" אז זהו,שלא באתי בשביל שידוך {אני יודעת שהסיכוי שהוא כאן שואף למעלה מתחת לאפס...} לא באתי כדי ללמוד על החוקים והכללים של הדייטים {את אלה למדתי לאט לאט להפר ולבנות בעצמי} באתי בשביל האנשים אני לומדת כאן המון, רוכשת כלים חדשים מגלה תובנות והארות חדשות חושבת יותר והופכת להיות אדם טיפה יותר רגיש.
בערך בין שבוע לחודש אני שומעת ו/או מוזמנת לאירוסים וחתונות של אנשים קרובים ויקרים לי. בשבתות וחגים או סתם כשלפעמים צריך חיבוק כי קר/כואב/סתם כי בא-אני רואה מסביבי את אחיי וחבריי/חברותיי עם בני הזוג שלהם וזה לא ממש קל. בעיקר בחגים ובשבתות כשכולם ביחד,יש רגעים שאני מרגישה רחוקה מהן שנות דור. אבל,למרות הכל הייתי מגיעה לחתונות ושמחה בהן באמת, אבל משהו המשיך להציק לי. הייתי בטוחה שהדרך שלי היא הנכונה ואין אחרת. במונחים של החברה שאני חי'ה בה אני נקראת כבוחרת במסלול של בזבוז זמן. אבל מבחינתי מבחינתי כל יום מעצב ומחכים אותי נותן לי להבין,להרגיש,לחשוב. מקנה לי כלים להתמודדדות. אם תשאל אותי אם אני מוכנה נפשית,אם אני מספיק בוגרת,אם אני מבינה את המשמעות של האחריות אז התשובה היא כן. אם תשאלי האם אני מבוססת כלכלית,האם המצב הפיזי שלי מאפשר לי הקמת משפחה אז כנראה שעדיין לא. אני לומדת בעיקר לקח. אם הוא יבוא ואנחנו נעמוד מול הבחירה כן או לא אני בהחלט אכריע כן. אבל ממש לא מתוך ברירת מחדל כי כולם מתחתנים כי כולם לוחצים אבל זאת אני בלבד. זה לא אף אחד אחר. אלו החיים שלי, מה שמתאים לי. אני לא יודעת אם חופה מאוד רחוקה ממני, אני גם לא יודעת אם היא נורא קרובה. אני כן יודעת שאני חי'ה את חי'י לפי מה שטוב לי,נכון לי ומקדם אותי. אני לא אתחתן כי כולם מתחתנים אני לא אלמד כי כולן לומדים ובטח לא אתחתן רק כדי לספק את צרכיי הגשמיים. בהרכנת ראש,אני מוכנה להודות שלפעמים עם כל השמחה והאושר לשמוע על עוד זוג שמקים בית בישראל אני מעט מקנאה. אני לפעמים אומרת:"יו!!! אבל היא כזאת קטנה/היא רק עכשיו סיימה מערכת יחסים אחרת וכו'...זה נורא מפגר. מה היא מבינה בכלל???" ואז אני מפעילה את ההגיון והמחשבה:"הם שם.הם במקום הזה וטוב להם" אני משתדלת להפריד בין מה שהלב מבקש לבין מה שהשכל דורש. יש אידיאל להתחתן ולהקים משפחות. לחלק זה מתאים בגיל 19, לחלק בשנים מאוחרות יותר. כל אחד שילך עם האידיאל הפנימי שלו כל אחד שילך עם מה שמתאים לו ועם כל הכבוד לאבאמא וכל הסובב הלוחץ-מלחיץ לא אלה הם שיצטרכו בסופו של דבר לחיות עם המיועד 60 שנה {ולחיות 60 שנה ליד מישהו שלא ממש מתאים לך,זה לא כ"כ נעים...} ועכשיו תשאלו:"אז מה בעצם את עושה כאן???" אז זהו,שלא באתי בשביל שידוך {אני יודעת שהסיכוי שהוא כאן שואף למעלה מתחת לאפס...} לא באתי כדי ללמוד על החוקים והכללים של הדייטים {את אלה למדתי לאט לאט להפר ולבנות בעצמי} באתי בשביל האנשים אני לומדת כאן המון, רוכשת כלים חדשים מגלה תובנות והארות חדשות חושבת יותר והופכת להיות אדם טיפה יותר רגיש.
להיות סבא בגיל שלשים...
בעזהי"ת אני מתנצל מראש, בפני הוד מעלת המקובעים, לקפוץ לדום ולהצדיע אחר כל משוגה תרבותית חולפת, ליישר איתה קו לחלוטין ולנהל מלחמה תקיפה עם כל עבריין המעלה על דעתו לחשוב אחרת. תנחומי הכנים. תחילה יש להקדים ולספר, על אחד העיסוקים המרכזיים שלי; התעמלות כוח נפשי. יוגה למשל, היא דוגמא להתעמלות כזו. כך גם אלפי סוגי הצ'י גונג הסיניים, גם הם התעמלות כוח נפשי. למעשה, מדרך הטבע, ברחמי ה' יתברך ובחסדיו הגדולים מאוד מאוד, אדם שישמור על עצמו ויתרגל בתמידות את דרך התעמלות הכוח הנפשי, אין סיבה שלא יוכל לרקוד בחדווה, כמעט עד יומו האחרון עלי אדמות, ובוודאי הרבה לאחר זקנה ושיבה. אמנם בהחלט יש בעולם "עת ופגע", בהחלט אין שום ערובה לדרך נכונה ובריאה, שבאמת נאריך ימים, אבל בין כך ובין כך זו מצווה גדולה וחשובה לעסוק באשר טבעו להביא אריכות ימים וכוחות, וה' יתברך יעשה הטוב בעיניו. וסתם כתמונה נחמדה, ראו מצד שמאל את מוריהי אואישיבה, מייסד אמנות הלחימה אייקידו, בהיותו כבן שמונים וחמש (בהיותו כבר חולה סופני), ביד אחת נשען על מקל סבא, ובידו השניה הופך מישהו באוויר. אז הנה. שוו בנפשכם חברה שבטית תומכת. זוג צעיר מתחתן בדיוק בשיא התמימות והעלומים, נניח בני שש עשרה בערך. כשהאמא הטריה כורעת ללדת, בגיל שבע עשרה, נמצאות לידה הסבתא הטריה, כולה בת שלשים, והסבתא רבה, בקושי בת ארבעים, וכבר נגמרו לנו המושגים בעברים, איך לומר את הסבתא של הסבתא, וגם את האמא שלה שבעת הזה בערך תגרד את גיל היציאה לפנסיה ותו לא. ואז מה? תחשבו, במקום שנכנסים אל ההורות בגיל עשרים וחמש, בגיל שלשים וחמש, שיוצאים ממנה בגיל שלשים וחמש. שנמצאים בגיל כה מוקדם, עוד בשיא הכוחות והפריחה, ועכשיו באמת משוחררים, ללכת אל מעבר לאופק... לא משנה.
הבא בתור בדרך אל הקבר!
בעזהי"ת אני מתנצל מראש, בפני הוד מעלת המקובעים, לקפוץ לדום ולהצדיע אחר כל משוגה תרבותית חולפת, ליישר איתה קו לחלוטין ולנהל מלחמה תקיפה עם כל עבריין המעלה על דעתו לחשוב אחרת. תנחומי הכנים. תחילה יש להקדים ולספר, על אחד העיסוקים המרכזיים שלי; התעמלות כוח נפשי. יוגה למשל, היא דוגמא להתעמלות כזו. כך גם אלפי סוגי הצ'י גונג הסיניים, גם הם התעמלות כוח נפשי. למעשה, מדרך הטבע, ברחמי ה' יתברך ובחסדיו הגדולים מאוד מאוד, אדם שישמור על עצמו ויתרגל בתמידות את דרך התעמלות הכוח הנפשי, אין סיבה שלא יוכל לרקוד בחדווה, כמעט עד יומו האחרון עלי אדמות, ובוודאי הרבה לאחר זקנה ושיבה. אמנם בהחלט יש בעולם "עת ופגע", בהחלט אין שום ערובה לדרך נכונה ובריאה, שבאמת נאריך ימים, אבל בין כך ובין כך זו מצווה גדולה וחשובה לעסוק באשר טבעו להביא אריכות ימים וכוחות, וה' יתברך יעשה הטוב בעיניו. וסתם כתמונה נחמדה, ראו מצד שמאל את מוריהי אואישיבה, מייסד אמנות הלחימה אייקידו, בהיותו כבן שמונים וחמש (בהיותו כבר חולה סופני), ביד אחת נשען על מקל סבא, ובידו השניה הופך מישהו באוויר. אז הנה. שוו בנפשכם חברה שבטית תומכת. זוג צעיר מתחתן בדיוק בשיא התמימות והעלומים, נניח בני שש עשרה בערך. כשהאמא הטריה כורעת ללדת, בגיל שבע עשרה, נמצאות לידה הסבתא הטריה, כולה בת שלשים, והסבתא רבה, בקושי בת ארבעים, וכבר נגמרו לנו המושגים בעברים, איך לומר את הסבתא של הסבתא, וגם את האמא שלה שבעת הזה בערך תגרד את גיל היציאה לפנסיה ותו לא. ואז מה? תחשבו, במקום שנכנסים אל ההורות בגיל עשרים וחמש, בגיל שלשים וחמש, שיוצאים ממנה בגיל שלשים וחמש. שנמצאים בגיל כה מוקדם, עוד בשיא הכוחות והפריחה, ועכשיו באמת משוחררים, ללכת אל מעבר לאופק... לא משנה.
גול היחידה
New member
ואם בדרך יעשו שטויות
אז למי זה משנה ... קח בקטנה אחי ! אז מה ?! ?! המטרה בחיי משפחה היא לגדל ילדים ולא ללדת ילדים ! שמת לב לזה ???????????????????????????
אז למי זה משנה ... קח בקטנה אחי ! אז מה ?! ?! המטרה בחיי משפחה היא לגדל ילדים ולא ללדת ילדים ! שמת לב לזה ???????????????????????????
רגע רגע, עוד לא הספקתי להכין את זירת האגרוף!
בעזהי"ת (בה יוכלו כל המזועזעים לבא ולהתקוטט עם דעתי הבלתי שגרתית והבלתי חוקית בעליל). אז ככה, גול הנכבדה. תמיהני למה החלטת מדברי, שהם מצטמצמים רק על פני רגע הלידה, ולא ממשיכים הלאה על כל פני שלבי ותפקידי ההורות? נכון שהבאתי רק דוגמא אחת, כי אין טעם להרחיב הרבה במחזה אוטופי, אבל העיקרון ברור. חברה שבטית תומכת, בה יש לימוד מתמיד מגיל מוקדם, של תפקיד ההורות, ותמיכה מתמדת בהורים עצמם (כי יש את הסבתא, ואמא שלה, וסבתא שלה, וכולן פנויות להדריך את האמא הטריה בדיוק איך להתמודד עם התינוק. ממש מרוחק מחוסר האונים של התא המשפחתי הבודד בחברה העירונית המנותקת), מאפשרת להגיע להורות בגיל מוקדם הרבה יותר, ומתוך כך להנות מיתרונות מפליגים לעומת הורות מאוחרת (ולא, מאושרת1. לא מפסידים את כל החיים. הפוך! הורות מאוחרת מפסידה את כל החיים, כי מאותו רגע שהיא מגיעה, באמת לא יוצאים ממנה כמעט עד לפנסיה. כאן, כבר בערך בגיל שלך, החיים רק מתחילים... ).
בעזהי"ת (בה יוכלו כל המזועזעים לבא ולהתקוטט עם דעתי הבלתי שגרתית והבלתי חוקית בעליל). אז ככה, גול הנכבדה. תמיהני למה החלטת מדברי, שהם מצטמצמים רק על פני רגע הלידה, ולא ממשיכים הלאה על כל פני שלבי ותפקידי ההורות? נכון שהבאתי רק דוגמא אחת, כי אין טעם להרחיב הרבה במחזה אוטופי, אבל העיקרון ברור. חברה שבטית תומכת, בה יש לימוד מתמיד מגיל מוקדם, של תפקיד ההורות, ותמיכה מתמדת בהורים עצמם (כי יש את הסבתא, ואמא שלה, וסבתא שלה, וכולן פנויות להדריך את האמא הטריה בדיוק איך להתמודד עם התינוק. ממש מרוחק מחוסר האונים של התא המשפחתי הבודד בחברה העירונית המנותקת), מאפשרת להגיע להורות בגיל מוקדם הרבה יותר, ומתוך כך להנות מיתרונות מפליגים לעומת הורות מאוחרת (ולא, מאושרת1. לא מפסידים את כל החיים. הפוך! הורות מאוחרת מפסידה את כל החיים, כי מאותו רגע שהיא מגיעה, באמת לא יוצאים ממנה כמעט עד לפנסיה. כאן, כבר בערך בגיל שלך, החיים רק מתחילים... ).
גול היחידה
New member
אבל
אם מתחתנים מוקדם לא מספיקים לבלות אם פעם צורת הבילוי היתה משפחתית היום משפחה מפריעה לבילוי כיוון שרוב הבילויים למבוגרים אינם אפשריים עם ילדים וגם שלא משנה כמה עזרה ותמיכה יהיה בסופו של דבר ובתחילתו כל אבל כל האחריות היא עליך !! ההורה הן מבינה טכנית תפקודית וקל וחומר מבחינת חינוך ועיצוב האישיות! חוץ מזה שבאופן אישי לא נראה לי כל הקטע הזה שאנשים יכנסו לך לחיים אפחלו כדי לעזור ! תחכה קצת תתבגר ותבנה את החיים שלך ולא ההורים שלך יבנו כפיל בבואה של החיים שלהם ושל כל חלומותיהם שלא התגשמו בתוך החיים שלך....
אם מתחתנים מוקדם לא מספיקים לבלות אם פעם צורת הבילוי היתה משפחתית היום משפחה מפריעה לבילוי כיוון שרוב הבילויים למבוגרים אינם אפשריים עם ילדים וגם שלא משנה כמה עזרה ותמיכה יהיה בסופו של דבר ובתחילתו כל אבל כל האחריות היא עליך !! ההורה הן מבינה טכנית תפקודית וקל וחומר מבחינת חינוך ועיצוב האישיות! חוץ מזה שבאופן אישי לא נראה לי כל הקטע הזה שאנשים יכנסו לך לחיים אפחלו כדי לעזור ! תחכה קצת תתבגר ותבנה את החיים שלך ולא ההורים שלך יבנו כפיל בבואה של החיים שלהם ושל כל חלומותיהם שלא התגשמו בתוך החיים שלך....
חווית כבר אימהות, גול?
בעזהי"ת א. המושג 'לבלות' הוא מושג תרבותי חילוני, הבא מתרבות שבלאו הכי נוגדת מאוד את כל רעיון המשפחה. "לא צריך לקנות פרה כדי לחלוב אותה", אם מוכרים לך הפתגמים הציניים האלה, חלק מעולם ה'בילויים'. ב. חוששני שיש לקרוא את דברי ביתר עיון, וכי מה כתבתי בדיוק בסוף ההודעה הקודמת, עד שאת כותבת "לא מספיקים לבלות"? ג. חווית כבר אימהות? כי כשתחווי, תגלי פתאום, כמה את צריכה את הבבואה של כל האמהות המבוגרות הקרובות אלייך, כדי ללמוד איך להיות אמא. והאפילו שהאחריות עלייך.
בעזהי"ת א. המושג 'לבלות' הוא מושג תרבותי חילוני, הבא מתרבות שבלאו הכי נוגדת מאוד את כל רעיון המשפחה. "לא צריך לקנות פרה כדי לחלוב אותה", אם מוכרים לך הפתגמים הציניים האלה, חלק מעולם ה'בילויים'. ב. חוששני שיש לקרוא את דברי ביתר עיון, וכי מה כתבתי בדיוק בסוף ההודעה הקודמת, עד שאת כותבת "לא מספיקים לבלות"? ג. חווית כבר אימהות? כי כשתחווי, תגלי פתאום, כמה את צריכה את הבבואה של כל האמהות המבוגרות הקרובות אלייך, כדי ללמוד איך להיות אמא. והאפילו שהאחריות עלייך.
שמעתי בהמתנה לחדר ניתוח
בהמתנה לסיום של ניתוח של קרוב משפחה בבי"ח, ישב על ידי אדם שחזותו אמרה עליו שהינו חילוני מהודר ושוחחנו על ענייני השעה ושאר ירקות. הוא גילה באוזניי דבר מאוד פשוט, "בילוי" ו"בילויים" הם משורש של בלאי, למי שיש מכונית יודע שלצמיגים (ולעוד דברים) יש בלאי כלומר הרס וכלייה של הדבר, ונחזור לעניין שפתחנו, הבילוי הוא בלאי של הזמן שהוא הדבר הכי יקר בחיים (במיוחד בהמתנה לחדר ניתוח בביה"ח מבינים זאת טוב יותר). מעניין מאוד!
בהמתנה לסיום של ניתוח של קרוב משפחה בבי"ח, ישב על ידי אדם שחזותו אמרה עליו שהינו חילוני מהודר ושוחחנו על ענייני השעה ושאר ירקות. הוא גילה באוזניי דבר מאוד פשוט, "בילוי" ו"בילויים" הם משורש של בלאי, למי שיש מכונית יודע שלצמיגים (ולעוד דברים) יש בלאי כלומר הרס וכלייה של הדבר, ונחזור לעניין שפתחנו, הבילוי הוא בלאי של הזמן שהוא הדבר הכי יקר בחיים (במיוחד בהמתנה לחדר ניתוח בביה"ח מבינים זאת טוב יותר). מעניין מאוד!
...
בעזהי"ת הדברים להלן נכתבו לפני מספר שנים, בפורום חוזרים בתשובה. מחילה על האורך. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- השאלה שהנך שואל, אינה מצומצמת אך ורק לאשר העלת כאן, אלא משתרעת על התמודדות שלמה בחיי היהודי. מה מוטב, כאן ועכשיו, או דבר מה שנמצא הרחק באופק המעורפל? האם האושר שנראה לי קרוב, או שמא הבחירה אחרי האבסורד לכאורא של ציות לציווים ערטילאיים ומוזרים לפעמים. טעות היא התפיסה הזו. מי שחושב שדברי ה' נמצאים אך ורק בשמים, שכר ועונש לעולם הבא ותו לא, לא מחכמת חיים מדבר. קח למשל את טהרת המשפחה: "לא מספיק שהגבלת אותי לחיות בשעמום עם אישה אחת כל ימי חיי, אלא שאתה אומר לי ששבועיים כן אוכל להיות איתה ושבועיים לא??! למה מי מת?". אותו אחד שכך רואה את הדברים, אינו מודע לחכמת החיים הגדולה שטמונה בחוקי טהרת המשפחה. ראשית כל, אדם שמתמכר לתאוות המשגל, שהיא משאת חייו, אחריה ירדוף כל היום, עושה עסק מאוד לא ריווחי. אדם שמתמכר לכך, מביא על עצמו זקנה מואצת. זקנה אינה ממתינה עד התקמטות העור והלבנת שערות, למרות שגם הם יקדימו לבוא. זקנה היא כבדות, היא אטימות רגשית, היא איבוד חדוות הנעורים, היא התקשחות המפרקים ואיבוד יכולת התנועה, איבוד היכולת להתחדש וללמוד כל הזמן. כל התכונות הללו, יכולות להשאר אצל האדם עד זקנה ושיבה. אין שום סיבה טבעית שזקן לא יוכל לרוץ בחדווה. ומי שמכור לתאווה הזו, כבר בגילאי העשרים זורק את כל נעוריו לפח. וכי לחינם אמר שלמה המלך בחכמתו "אל תתן לנשים חילך"? (משלי ל"א ג'). ולא זו בלבד, שזקנה יביא על עצמו אותו אחד שילך בדרך הכסילים הלזו, אלא שהעסק מפוקפק הרבה יותר: ידועה כיום העובדה, שככל שהאדם טועם יותר מאחד מטעמי העולם, כן סף הטעימה עולה וגדל. כלל שהאדם ירגיל עצמו במשקאות וסמים משכרים, כן יצטרך להגדיל את המנה כדי לקבל את אותה חוויה ראשונית, ובשלב מסויים כבר אין לאיפה להגדיל יותר, אלא אם כן הוא רוצה להרעיל עצמו... כך גם בתאוות המשגל. אדם שיתן עולו בעבדות המנוולת הזו, לא רק שיוותר על נעוריו ושטף החיים שבו, אלא גם ימצא עצמו בפני שוקת שבורה, שמה שלפני כמה חודשים הביא לו את הקיק, היום כבר לא מזיז לו את קצה האצבע. הסיבה היחידה שאנשים ממשיכים עם המרדף האינסופי הזה אחרי זנבם, למרות שפעם אחר פעם החלומות התאוותניים התבררו כחזיון תעתועים עלוב, הוא פחדנות ושקרים עצמיים. והנה, טהרת המשפחה. על ידי הנזרות למשך שבועיים בחודש, מרסן האדם את תאוותיו, ומונע מהן להשתלט על מהלך חייו, ותוך כדי הוא מקבל את התוספת הגדולה שיכולת החוויתית שומרת על עצמה ומתחדשת. צא וראה כמה חכמים משפטי היהדות! אבל לא אלה בלבד הם היתרונות של טהרת המשפחה. לו אך יכלו אהובים לשמור על אהבתם היפה והראשונית לשארית ימי חייהם על האדמה... וזה לא קורה שם בחוץ. ספורות הן מערכות היחסים שמשמרות את הרגשות האציליים שחלקו הזוג בתחילת דרכם. דווקא היום, בעידן החופשי, אפשר לראות הרבה יותר בקלות עד כמה האהבה מתמוססת לה לאבדון, במערכות היחסים שנפוצות בעולם הגדול, דווקא כך מבינים יותר שהרבה זוגות נשואים נשארים כך מאילוץ ולא מתוך רצון גדול... לא אלאה אותך בפירוט והדגמה, אבל מסתבר ומוכח שהדרך הטובה ביותר לשמור על פריחת האהבה של שני בני נעורים שנפגשו יחדיו, גם לאחר עשרים ושלושים שנה, היא עלי ידי התרחקות קבועה כל חודש, זמן שבו הם מתגעגעים זה לזו, ותוך כדי מעמיקים מאוד מאוד את הקשר הרוחני ביניהם. הנה לך. לא הוצרכתי להזכיר במילה אחת ולא ברמז את השכר והעונש שבחוקי היהדות, בנושאי טהרת המשפחה. דברי הא-לקים אינם שם בשמים הרחוקים. "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", זה כאן ועכשיו. "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת ה' א-להיכם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ"... הבחירה בידך. "ובחרת בחיים".
בעזהי"ת הדברים להלן נכתבו לפני מספר שנים, בפורום חוזרים בתשובה. מחילה על האורך. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- השאלה שהנך שואל, אינה מצומצמת אך ורק לאשר העלת כאן, אלא משתרעת על התמודדות שלמה בחיי היהודי. מה מוטב, כאן ועכשיו, או דבר מה שנמצא הרחק באופק המעורפל? האם האושר שנראה לי קרוב, או שמא הבחירה אחרי האבסורד לכאורא של ציות לציווים ערטילאיים ומוזרים לפעמים. טעות היא התפיסה הזו. מי שחושב שדברי ה' נמצאים אך ורק בשמים, שכר ועונש לעולם הבא ותו לא, לא מחכמת חיים מדבר. קח למשל את טהרת המשפחה: "לא מספיק שהגבלת אותי לחיות בשעמום עם אישה אחת כל ימי חיי, אלא שאתה אומר לי ששבועיים כן אוכל להיות איתה ושבועיים לא??! למה מי מת?". אותו אחד שכך רואה את הדברים, אינו מודע לחכמת החיים הגדולה שטמונה בחוקי טהרת המשפחה. ראשית כל, אדם שמתמכר לתאוות המשגל, שהיא משאת חייו, אחריה ירדוף כל היום, עושה עסק מאוד לא ריווחי. אדם שמתמכר לכך, מביא על עצמו זקנה מואצת. זקנה אינה ממתינה עד התקמטות העור והלבנת שערות, למרות שגם הם יקדימו לבוא. זקנה היא כבדות, היא אטימות רגשית, היא איבוד חדוות הנעורים, היא התקשחות המפרקים ואיבוד יכולת התנועה, איבוד היכולת להתחדש וללמוד כל הזמן. כל התכונות הללו, יכולות להשאר אצל האדם עד זקנה ושיבה. אין שום סיבה טבעית שזקן לא יוכל לרוץ בחדווה. ומי שמכור לתאווה הזו, כבר בגילאי העשרים זורק את כל נעוריו לפח. וכי לחינם אמר שלמה המלך בחכמתו "אל תתן לנשים חילך"? (משלי ל"א ג'). ולא זו בלבד, שזקנה יביא על עצמו אותו אחד שילך בדרך הכסילים הלזו, אלא שהעסק מפוקפק הרבה יותר: ידועה כיום העובדה, שככל שהאדם טועם יותר מאחד מטעמי העולם, כן סף הטעימה עולה וגדל. כלל שהאדם ירגיל עצמו במשקאות וסמים משכרים, כן יצטרך להגדיל את המנה כדי לקבל את אותה חוויה ראשונית, ובשלב מסויים כבר אין לאיפה להגדיל יותר, אלא אם כן הוא רוצה להרעיל עצמו... כך גם בתאוות המשגל. אדם שיתן עולו בעבדות המנוולת הזו, לא רק שיוותר על נעוריו ושטף החיים שבו, אלא גם ימצא עצמו בפני שוקת שבורה, שמה שלפני כמה חודשים הביא לו את הקיק, היום כבר לא מזיז לו את קצה האצבע. הסיבה היחידה שאנשים ממשיכים עם המרדף האינסופי הזה אחרי זנבם, למרות שפעם אחר פעם החלומות התאוותניים התבררו כחזיון תעתועים עלוב, הוא פחדנות ושקרים עצמיים. והנה, טהרת המשפחה. על ידי הנזרות למשך שבועיים בחודש, מרסן האדם את תאוותיו, ומונע מהן להשתלט על מהלך חייו, ותוך כדי הוא מקבל את התוספת הגדולה שיכולת החוויתית שומרת על עצמה ומתחדשת. צא וראה כמה חכמים משפטי היהדות! אבל לא אלה בלבד הם היתרונות של טהרת המשפחה. לו אך יכלו אהובים לשמור על אהבתם היפה והראשונית לשארית ימי חייהם על האדמה... וזה לא קורה שם בחוץ. ספורות הן מערכות היחסים שמשמרות את הרגשות האציליים שחלקו הזוג בתחילת דרכם. דווקא היום, בעידן החופשי, אפשר לראות הרבה יותר בקלות עד כמה האהבה מתמוססת לה לאבדון, במערכות היחסים שנפוצות בעולם הגדול, דווקא כך מבינים יותר שהרבה זוגות נשואים נשארים כך מאילוץ ולא מתוך רצון גדול... לא אלאה אותך בפירוט והדגמה, אבל מסתבר ומוכח שהדרך הטובה ביותר לשמור על פריחת האהבה של שני בני נעורים שנפגשו יחדיו, גם לאחר עשרים ושלושים שנה, היא עלי ידי התרחקות קבועה כל חודש, זמן שבו הם מתגעגעים זה לזו, ותוך כדי מעמיקים מאוד מאוד את הקשר הרוחני ביניהם. הנה לך. לא הוצרכתי להזכיר במילה אחת ולא ברמז את השכר והעונש שבחוקי היהדות, בנושאי טהרת המשפחה. דברי הא-לקים אינם שם בשמים הרחוקים. "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", זה כאן ועכשיו. "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת ה' א-להיכם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ"... הבחירה בידך. "ובחרת בחיים".
Old Bugs Never Die
New member
תראה לאן הדרדרו החילוניים.
אפילו הם חופרים!!!! עלינו להתחזק.
אפילו הם חופרים!!!! עלינו להתחזק.
גול היחידה
New member
אז כך
לא חוויתי עדיין אמהות ו - א. נכון שהמושג לבלות הוא חילוני אבל הוא חדר גם אלינו ותכל'ס אנחנו יוצאים לבלות ונהנים מזה ומרגישים חסר בלי זה. ב. בילוי של מבוגרים הוא שונה לגמרי מבילוי של צעירים. ואת הבילוי הזה מפסיד מי שנהייה הורה בגיל 17. ג. ובקשר לאמהות והצורך בהכוונה של מבוגרים אז נראה לי שזה קשור בסגנון של אנשים...
לא חוויתי עדיין אמהות ו - א. נכון שהמושג לבלות הוא חילוני אבל הוא חדר גם אלינו ותכל'ס אנחנו יוצאים לבלות ונהנים מזה ומרגישים חסר בלי זה. ב. בילוי של מבוגרים הוא שונה לגמרי מבילוי של צעירים. ואת הבילוי הזה מפסיד מי שנהייה הורה בגיל 17. ג. ובקשר לאמהות והצורך בהכוונה של מבוגרים אז נראה לי שזה קשור בסגנון של אנשים...
להיות סבתא בגיל 30?!
בעבר ראו את בנין הבית האישי וגידול הילדים כמטרה בלעדית. החיים היו יותר פשוטים פחות השגיים ופחות תחרותיים... ולכן משימת גידול הילדים ולאחר מכן גידול הנכדים והצאצאים בעצם היתה מהות החיים ומרכזם.אבל אי אפשר להתעלם מהשינוי שחל בעולם הזה ה"צויזילציה המואצת" ה"קידמה" וכל מה שכרוך בחיים המודרנים גרמו לסולם הערכים החברתי להשתנות או יותר נכון להציב ולכבוש עוד מטרות בדרך ליעד המדובר.אנחנו לא מדברים כרגע על טוב או רע אנחנו מדברים פשוט על שוני בין העבר להווה.אלו לא דברים שאנחנו יכולים לשנות אותם או ללכת נגדם אבל הם יוצרים מציאות אחרת שאנו חייבים להתמודד איתה.זה לא סוד שגם אצלנו צורת החיים שונה הרבה יותר ממה שתיארת וכמעט אף בת 16 לא צועדת לחופה ועוברות לפחות שנתיים ואף יותר בדרך לשם...הדרך למטרה הוארכה נוספו גם אצלנו עוד שלבים בדרך ליעד. לדעתי להתחתן בגיל צעיר בזמננו אנו גובל ב"עושק", עשיקת חיי הנעורים!!!! ללא ספק להכנס לחיי נישואין דורש אחריות ויכולת הכלה אדירים...אם לא ניתן את מלא הזמן גם להתפתחות האישית והריגשית של הבן אדם איזשהו זמן שהאדם הקדיש לעצמו והסתובב סביב וחי חיים נטולי עול, הוא לא יוכל לעולם ללמוד לתת לאחרים....ולקחת על עצמו עול בלי להרגיש מחנק...
בעבר ראו את בנין הבית האישי וגידול הילדים כמטרה בלעדית. החיים היו יותר פשוטים פחות השגיים ופחות תחרותיים... ולכן משימת גידול הילדים ולאחר מכן גידול הנכדים והצאצאים בעצם היתה מהות החיים ומרכזם.אבל אי אפשר להתעלם מהשינוי שחל בעולם הזה ה"צויזילציה המואצת" ה"קידמה" וכל מה שכרוך בחיים המודרנים גרמו לסולם הערכים החברתי להשתנות או יותר נכון להציב ולכבוש עוד מטרות בדרך ליעד המדובר.אנחנו לא מדברים כרגע על טוב או רע אנחנו מדברים פשוט על שוני בין העבר להווה.אלו לא דברים שאנחנו יכולים לשנות אותם או ללכת נגדם אבל הם יוצרים מציאות אחרת שאנו חייבים להתמודד איתה.זה לא סוד שגם אצלנו צורת החיים שונה הרבה יותר ממה שתיארת וכמעט אף בת 16 לא צועדת לחופה ועוברות לפחות שנתיים ואף יותר בדרך לשם...הדרך למטרה הוארכה נוספו גם אצלנו עוד שלבים בדרך ליעד. לדעתי להתחתן בגיל צעיר בזמננו אנו גובל ב"עושק", עשיקת חיי הנעורים!!!! ללא ספק להכנס לחיי נישואין דורש אחריות ויכולת הכלה אדירים...אם לא ניתן את מלא הזמן גם להתפתחות האישית והריגשית של הבן אדם איזשהו זמן שהאדם הקדיש לעצמו והסתובב סביב וחי חיים נטולי עול, הוא לא יוכל לעולם ללמוד לתת לאחרים....ולקחת על עצמו עול בלי להרגיש מחנק...
בבואך לקנטר...!!!!!!!!ברוך בואך!!!!!!!
ובכן כמי שתמיד נותן מקורות מהימנים לדעותיו... קבל !!!! דעתי אינה מסתמכת על מקורות כתובים אבל אכן מסתמכת על התבוננות מעמיקה בסביבה!!פגשתי בחיי רבות שהתחתנו בגיל מוקדם והיו אמהות ל3 ילדים כבר בגיל 21!!!והתופעות שתארתי קודם הן אלו שליוו אותן..הן הרגישו מחנק וצורך לצאת כל הזמן הן ראו את חיי המשפחה כעול מתמשך...וראיתי שהן הרגישו כל הזמן צורך למלא את עצמן ללמוד לראות עולם... כדי להבין דברים ולהרגישם לא תמיד צריך מקורות יש לנו גם לב ושכל להבין ולהרגיש בצורה עצמאית.. מה שמפליא יותר שבדבריו של אלישיר לא נמצאו מקורות וגם לא נשמעו תמיהות מצידך...וד"ל.
ובכן כמי שתמיד נותן מקורות מהימנים לדעותיו... קבל !!!! דעתי אינה מסתמכת על מקורות כתובים אבל אכן מסתמכת על התבוננות מעמיקה בסביבה!!פגשתי בחיי רבות שהתחתנו בגיל מוקדם והיו אמהות ל3 ילדים כבר בגיל 21!!!והתופעות שתארתי קודם הן אלו שליוו אותן..הן הרגישו מחנק וצורך לצאת כל הזמן הן ראו את חיי המשפחה כעול מתמשך...וראיתי שהן הרגישו כל הזמן צורך למלא את עצמן ללמוד לראות עולם... כדי להבין דברים ולהרגישם לא תמיד צריך מקורות יש לנו גם לב ושכל להבין ולהרגיש בצורה עצמאית.. מה שמפליא יותר שבדבריו של אלישיר לא נמצאו מקורות וגם לא נשמעו תמיהות מצידך...וד"ל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.