נניח...
בעזהי"ת נניח ויש רועה לצאן ישראל כיום (חוששני שהמציאות ברחוב החרדי מורכבת הרבה יותר מכדי יכולת לאמירה פשטנית כזו, ובלשון יפה נקטתי), אשר הרועה מחליט לצאנו, אינו רק ביחס לטוב המושלם, אלא בעיקר ביחס לטוב האפשרי. והיות וכל המציאות עליה ביססתי את טענתי דלעיל היא על חברה שבטית באופן אחר לגמרי מהעולם העירוני של היום, והיות שהדברים הובאו כטענה עקרונית, הרי שאין שום מענה למשתמע מתוך הטענה הזו, כשתצביעי שבפועל הרועה של היום לא יכוון את הצאן לדפוס הפעולה הזה. הרי אין ביכולת הרועה לעשות זאת, ואין ביכולת הצאן להגיע לזאת! הטענה העקרונית היא: יהיו הרבה יותר שנות חיים בריאות ומשוחררות, דווקא בילודה בגיל מוקדם (כמובן בהתקיימות התנאים של חברה שבטית תומכת, בלעדיהם היא לא אפשרית), ואוסיף שהסיבה העיקרית למיאוס הכללי בילודה בגיל מוקדם, היא רצון בחיי הוללות וחטא כאן ועכשיו, וכשאת מדברת עם חילוני והוא אומר לך "להפסיד את כל החיים" לזאת בדיוק בדיוק היא כוונתו.
