לפעמים יש תחושה

לפעמים יש תחושה

שבחברה החרדית יש לחץ כבר מגיל צעיר יחסית {19-20 פלוס מינוס} למצוא כבר את בן/בת הזוג ולהתחתן כבר... מה דעתכם???
 
צודקת! לדעתי התחושה הזאת קיימת...

אבל זה תלוי........ בעיקר בחברה ובמשפחה .אם יש אחים שהתחתנו או אחיםמתחתיו או מתחתיה וכו..... כמו כן אם החברים ניגשים לשידוכים או התחתנו ..אבל סתם בלי ההקשרים האלה לא נראה לי שיש התלהבות להתחתן מוקדם בכלל לא!!!
 
וכיצד לדעתכם

ניתן להגיע להחלטה של: "אני בשל/ה להתחייב למערכת הזאת ששמה נישואין"???
 
אני למשל כבר עברתי כמעט ``הכל`` בחיים

אז כאילו, מה יש לי עדיין לחכות? כלומר- מה ישתנה באם אמתין שנה/ שנתיים נוספות??
 
לעולם אי אפשר להרגיש בשלים לגמרי..

כי עצם הנישואין הם חלק מתהליך ההבשלה.. אדם בוגר, עם דעות בנושאים מהותיים בחיים, עם רצון וכלים לבוא לקראת בן הזוג, לוותר ולהבין.. לדעתי הוא האדם הבשל.
 
האם לדעתך

יש איזשהו גיל מסויים שבו מתחילים להרגיש את הבשלות או שבעצם בכל גיל זה מגיע???
 
אין לי מושג, אני יודע דבר אחד

כתוב במשנה ``בן 18 לחופה`` אז נגיד ש 18 בימים אלו זה מוקדם טיפה אז מחכים עוד שנה שנתיים, וזהו! מה יהיה לנו מזה שסתם נחכה ונשרוף ציפיות?!
 
אז ככה

כל אחד נותן לי גיל שונה שלפי טעמו זה הגיל שבו ישנה בשלות מה שמחזק את הטיעון שכל אחד מרגיש אחרת וחי אחרת לפי הלך מחשבה שונה. כל אחד,לבד וזה לא אף אחד אחר. כל אחד והחיים שלו מה שמתאים לו לפי התנאים בהם הוא חי במקומו ממש!!! וכפי שכבר אמרתי יש אידיאל להתחתן ולהקים משפחות. לחלק זה מתאים בגיל 19,לחלק בשנים מאוחרות יותר. כל אחד שילך עם האידיאל הפנימי שלו כל אחד שילך עם מה שמתאים לו!!! וציפיות שייכות רק לכריות!!! תהי'ה מלא תקוות מלא בחשיבה חיובית וחיוכים. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות... אני מצפה רק את הכריות... מה שכן,אני שואפת,אני מקווה!!! למדתי שלפעמים הצפיות מנחילות אותי אכזבה וגוזלות ממני אנרגי'ה ומחשבות אינספור. למדתי שכשאני מקווה ושואפת אם זה בא ברוך הבא ואם זה לא בא אז הכל לטובה. אני לא דרוכה ומתוחה והלב לא מעלה מחשבות המושכות וגוזלות ממני כוחות. פשוט מקווה. ב"הצלחה
 
אפשר שאלה?

נאמר שאדם התחתן (אהה, כנראה חשב שהוא בשל?!) ואח"כ ל"ע התגרש מאיזה סיבה שלא תהיה, זה אומר שהוא לא בשל עכשיו לנישואין בגלל???? לאן זה מביא אותנו? שעניין בשלות לנישואין הוא לא ערך אבסולוטי אפילו לא אצל האדם היחיד, דהיינו אדם מסוים יכול להגיע להכרה שהוא בשל לנישואין (ולהתחתן בפועל או שלא), והנה בשלב מאוחר יותר הוא מבין יותר, הוא מכיר יותר, יודע יותר, הבשלות שלו עוברת לפאזה חדשה, עמוקה יותר ונכונה יותר. כמובן שצריכה להיות בשלות בסיסית מינימלית לנישואין (ואולי המודד שלה זה שהאדם בעצמו רוצה להתחתן) אולם בהחלט שעניין זה מתפתח ומשתבח עם השנים, גם אצל הנשואים וגם אצל הסינגל'ס, כמו שקוראים לזה באידיש. זה לעניות דעתי הקטנטנה המצב הנורמלי אצל כל האנשים הנורמליים (ויש כאלו, למי שישאל) בהצלחה לכולם ולתמיד
 
ראשית

הסיבה לגירושים מאוד חשובה. תסכים איתי שיש הבדל בין זוג שהתגרש על רקע אלימות/מחלת נפש/נטיות מניות לאותו מין וכדו' לבין זוג שהתגרש בגלל חוסר התאמה/לחץ/בגידה ויו"ב יש זוגות שנישאים מתוך התאהבות ולא מתוך מתוך אהבה וכשנכנסים לשגרה פגה ההתאהבות פגה ההתרגשות ואם בשגרה צריך לשמר את האהבה,הרי שאין כל בסיס כי מלכתחילה החיבור הי'ה יותר פיזי ופחות רגשי. נכון שצריכים בהתחלה את ההתאהבות והיא חייבת להיות ולאו דווקא ממבט ראשון... אבל אחרי ההתפקחות היא חייבת להיות מלווה באהבה זה דבר נפלא שמצעיר, מחייה, ממריץ ובכלל עושה טוב לנפש. שנית, בעקבות שינויים בנישואין והרבה משקעים משתנה צורת הראי'ה שלנו כלפי בן הזוג ובעקבותיה האהבה. בפרק ב' ישנה הראי'ה המפוכחת שבה נדע לזהות את הדברים הבעיתיים שלא רוצים למצוא שוב. ברגע שאדם מביט לעצמו פנימה <בלי לרמות ולטייח> מתעמת עם האמת שלו ויכול להגיד בלב שלם שהוא הפיק את הלקחים שלו ועבד על מה שצריך לעבוד מפיק לקחים מהעבר,משתחרר ומשחרר את העבר למען ההווה למען העתיד. והוא רוצה,מתוך רצון אמיתי של לבנות את הבית ולהיות כאחד <ולא מתוך הרצון של לא להיות לבד> זה בהחלט אפשרי.
 
לדעתי??????

איך הגעת לזה??? תאמין לי אין לי שום מושג, מאיפה ההו"א הזו בדעתי??? דרך אגב (אל תגלה כאן לאפחד): בעולם שלי בתפוז מופיע שאני.......גרושששששששש. (טוב, לא לגלות :) ) בהצלחה לכולם ולתמיד
 
וואלה צודק.

לויודע מה חשבתי. לגבי העולם, אני לא נוהג לחפור. טוב, רק אם זה מ מ ש מעניין........
 
למעלה