לפעמים זה קשה-ט'?

[backtoblack]

לפעמים זה קשה-ט'?

להיות בעודף משקל בעולם הזה. אנשים נכנסים לצלחת, אנשים מעירים, המון, לא מרפים... נורא נורא קשה לי לרדת במשקל כי עדיין יש שרידים מההפרעה. ואני מנסה כרגע לשחרר כדי להצליח להתעסק בדברים אחרים, אבל אז אני לא עם היד על ההדק. בא לי שיפסיקו להעיר לי (לראייה אמא שלי התקשרה לדיאטנית שלי לומר שהיא מפחדת שאגיע למשקל מסוכן מאוד, שתניח לייייייייייייייייייייייייייייי) איך עושים סמיילי בוכה?

 

[ג ר נ י ו ם]

מותק

אני בטוחה שזה קשה. אבל גם מאמינה שיש דרכים להתמודד עם הקושי הזה. להגיב בדרך שתחזק אותך לאותם אנשים שמעירים. לדבר עם אמא שלך (ועם הדיאטנית). אם אתלא קטינה (ולפי הכרטיס שלך את לא קטינה) אין שום סיבה שתהיה תקשורת ביניהן ללא הסכמתך. ואת יודעת, אני מאוד מעריכה את מה שכתבת שם, שאת מנסה לשחרר עכשיו כי את זקוקה לאנרגיה (כך אני הבנתי את זה) להתמודד עם דברים אחרים. זה בסדר גמור, בעיקר כשאת מודעת לזה. זה נראה לי, אפילו, חכם.

 

[backtoblack]

דיברתי איתן

והעיניין הובהר. תודה על המשפט האחרון, למרות שאני מנסה זה מאוד קשה אבל חייבת לומר שנראה שאני בדרך חיובית

 

[secret self]

אני חושבת שקשה מאד להיות בעודף משקל בעולמנו. אמנם מה שכתבת פה על ההערות והחטטנות מוכר לי מכיוון אחר, אבל נראה לי שהמצב קשה שבעתיים כשמדובר במשקל עודף. כיום את לומדת לבנות לעצמך חיים ללא הפרעה, מסגלת לעצמך אורח חיים אחר, וזה תהליך שדורש את זמנו. אם זה היה כ"כ פשוט כבר היית מסיימת אותו מזמן. די ברור שאמך מודאגת ורוצה לעזור, אולם לא ממש יודעת איך להושיט לך יד. אולי היא כועסת, אולי מרגישה אשמה, אולי מפחדת, אולי כואבת את מה שעובר עלייך ובודאי רוצה שיהיה לך טוב. אני משערת שאלו הם פני הדברים והעמידי אותי על טעותי אם לא. האם יש סיכוי שתוכלי לנהל איתה שיחה גלויה בעניין, להתחבר למקומות הרגשיים שמפעילים אותה ולשתף אותה, עד כמה שאת יכולה, במה שעובר עלייך? יתכן ואם היא תבין איך התנהלותה מחבלת בתהליך, לצד הדרכים בהן תוכל לעזור לך ושבהן תרצי אותה, היא תוכל להיות שם בשבילך ובדרך פרודוקטיבית יותר. אין לי הצעה חכמה יותר כרגע, אבל אני שולחת

 

[backtoblack]

היי

דיברתי איתה, היא טוענת שתניח לי. יותר ממנה קשה לי העודף