כל שיר באלבום הזה שונה בתכלית
גברת פורמנטרה זה כמו סצנת מתח. אגדת מלח זה כמו כמו הרפתקה (וממש מזכיר לי את הרצועות הארוכות ב Hot Rats) המכתבים הוא קשה לקטגוריזציה אבל הוא שקט, עם זאת עם ניחוח אוונגארדי ואחד האהובים עליי בתקליט. הגברות שבכביש הוא שובב, לגלגני, מצ'ואיסטי ומגניב. שיר השחפים הוא האהוב עליי, הוא מזכיר לי רקוויאם. יש בו משהו סטטי, כאילו נע סביב ציר אבל לא באמת משתנה. הוא אולי מבכה, אולי כבר לא אכפת לו. איילנדס הוא כמו תאום שלו. גם יש תחושה של חוסר תקווה אבל הוא יותר ציורי, פיוטי, אוונגארדי ורב משמעויות. בקיצור, אלבום חזק ומומלץ. NP: Renaissance - Turn of the Cards.