לפעמים בא לי לצעוק די.

[לורה המקורית]

רוני...

קראתי את כל התגובות שלך לעיצות כאן, ומתגובותיך בין השורות, ניתן להבין כי אשתך מאד מאד טעונה כלפיך. יכול להיות שאין לך מושג על מה ולמה, כי היא לא משתפת, היא לא נפתחת... לא משנה כמה תדאג לבית, כמה תעניק מעצמך, כמה תהיה מסור לבית ולמשפחה- היא לא מבחינה בכל אלו כאשר היא טעונה עם עצמה. אתה מטבעך מסור לבית ולמשפחה, ונראה כי אתה לא עושה דברים כדי שיעריכו אבל... בכ"ז יחס תמיד מוסיף! תנסה למצוא זמן, בו רק אתה והיא בבית, לבד, תנסה ברוגע ובשלווה, לברר למה היא בעצם כ"כ טעונה, ואם כבר ניסית וזה לא הלך, לדעתי... תן לה זמן, אולי היא צריכה מרחב כדי להתמודד עם מה שכ"כ מפריע לה, וכשהיא תראה שאתה, שם, תמיד לצידה, היא תשוב כפי שהייתה- (וזה מנסיון!) ואז גם תשתף אותך ואף תודה ותעריך... כרגע היא לא יכולה להוקיר תודה ולהעריך כאשר היא מסוגרת בתוך עצמה... < תנסה להביט מנק´ מבטה למרות שזה קשה>. שיהיה לך רק טוב

 

[רוני37]

לורה!!!

פשוט תודה. מרגש שפה אפשר לקבל תגובות בזמן אמת. אני מנסה להביט מנקודת מבטה. אני יודע שאני ביקרותי לפעמים. אבל לא בטוח שיש בי את הכוחות לחכות. אני אוהב שדברים קורים, זזים. וכנראה שאנחנו לא מחשבים. ומקווה שתהיה לי הסבלנות. אני שואל למה אני צריך להתפתל. למה זה לא הדדי? ולך הרבה הרבה תודות!

 

[לורה המקורית]

הסבלנות משתלמת

אתה יודע, איש יקר, מתוך הכתיבה שלך רואים אהבה ותיסכול גם יחד... וכשאוהבים צריך לדעת שלשני יש רגעים של חולשה כמו שלך יש לפעמים, רק ההבדל היחיד הוא שהיא כאישה נותנת לעצמה יותר להרגיש, יותר לכאוב מאשר אתה נותן לעצמך... (קרא את "גברים ממאדים ונשים מנגה"), תהיה סובלני, זה ישתלם לך כי בסוף בסוף, זה כן יהיה הדדי ואיך? מתי שהוא תצטרך גם אתה את המרחב, את הזמן כדי להתמודד עם דבר שלא בטוח שתרצה לשתף בו את אשתך, ואני יודעת כאישה שהיא תזכור את הסבלנות והאיפוק שגילית...ואז יבוא עיקרון ההדדיות! וזאת אהבה! די, אל תהיה מתוסכל, תכין לך נס קפה קר, תביט בה: היא עדיין אותה אישה יפה שאיתה התחתנת רק שהיא קצת רוצה להיות עם עצמה... ואולי קצת יותר לטעמך, תזכור שהסבלנות משתלמת.

 

[איש המערות]

אמירה יפה, ברוח הציטוט שהבאת

"ביכולתינו לשנות את חיינו באמצעות שינוי מחשבותינו".

 

[h47]

רוני-למה זה קורה לנו?

ואני בדיוק כמוך...מגיע סופשבוע..יושבים בסלון מול הטלביזיה..הוא עם העתונים או הטלפון..או בסוליטר במחשב..ואני מתפוצצת...אני מתיבשת בבית..למה שלא נצא לחברים...לבית קפה..לראות סרט לא.......הוא רוצה רק ריגושים במיטה..שאהיה זמינה מתי שרק ירצה..כי בא לו עכשיו..הילדים פרחו מהקן..ואני צריכה לעמוד לשרותיו..ואני חייבת..מה זאת אומרת לא בא לי..אם לא בא לי..אז הוא אומר "צריך לפרק-אנחנו לא באותו ראש..זוגיות זה סקס.." וכו´ וכו´...הרצאות מכאן ועד הודעה חדשה על זוגיות שאיננה, אני ורק אני האשמה...בחוסר הזוגיות-והאינטימיות...אז הנה קורה מה שקורה

 

[לורה המקורית]

זה קורה כי...

את מאפשרת, ולא אין לי כוונה לפגוע חס וחלילה, אבל נראה לי שמול בעלך איבדת את הביטחון לגמרי, נראה כי יש לך הערכה עצמית נמוכה מול בעלך, ולמה את מאפשרת זאת? את שווה הרבה, הגוף שלך שווה הרבה וכך גם רגשותייך... כשאת כותבת "הוא רוצה רק ריגושים במיטה, שאהיה זמינה מתי שרק ירצה..."-האם אין כאן זילזול בך? תעמדי על שתי רגליים, תחזקי את עצמך ע"י כל מה שעושה לך טוב, תשפרי את הדימוי העצמי שלך פלאים אם תפיקי מעצמך את המירב...אבל, תפקירי את גופך גם לא לבעלך--------אל תמעיטי מערך עצמך!!! לבעיה בזוגיות אין אשם אחד, זוג=שניים, לבעיה זו יש שני אשמים ולכן לא את היא האשמה. יש לי הצעה: מגיע סו"ש, הוא עם העיתונים או הטלפון או הסוליטר ואת...את תזמיני אותו לצאת איתך, לא ירצה לצאת, צאי לבד, או עם אחותך או ידידה או כל אחת...אבל תצאי! זה יתרום להרגשתך, לדימוי העצמי להכל.... שיהיה לך רק בהצלחה

 

[איש המערות]

אם הוא אומר לך שצריך לפרק

אולי הוא צודק. אם הילדים עזבו את הקן, מה נותר לכם כזוג? הצרכים שלו הם טלויזיה, עיתונים, סוליטר, מחשב וסקס. ארבע הראשונים אפשריים ללא זוגיות. לסקס צריך פרטנרית. מבחינתו אם יהיה סקס הכל נפלא. תתחילי לחשוב באותו אופן. מה הצרכים שלך. מה הצרכים שאת רוצה לממש בזוגיות. אילו צרכים אינם מחייבים זוגיות. עשי את המאזן ואל תפחדי. אם לא הולך בהתקרבות אליו, שני עמדה. התקרבי אל עצמך, גם אם ה"מחיר" הוא התרחקות ממשית ממנו. כבר ראיתי מקרים ששינוי מהותי שאחד מבני הזוג יצר בעצמו (כולל החלטה להפרד) הביא להתעשתות ושינוי אצל בן הזוג השני.

 

[חונה לרגע]

באמת איך זה אצלי?

מצטערת שאני עונה באיחור. לא ראיתי את שאלתך אתמול. אז ככה, גם אצלי אין ימי יין ושושנים תמידיים, היו ימים וחודשים קשים שבמבט לאחור אני מפרשת בהעדר תקשורת פתוחה ושמירת כעסים בבטן. לכשהתבגרנו (גיל ה-40+) הגענו לתובנות שאיתם אנחנו חיים היום בשלום. וראשית דבר החלטנו שמדברים על הכל. אחד הדברים שהיווה סיבה למשברים הוא שחשבתי שבעלי צריך לנחש את רצונותי, משהבנתי שעלי לומר במדוייק מה שאני רוצה ומה שאני מצפה ממנו - נסגרו הרבה כעסים. דבר שני, בצעירותנו חשבתי\נו שצריך לעשות הכל ביחד, מאוחר יותר הבנו שטבעי ונכון שלכל אחד מאיתנו יהיו תחומי עניין פרטיים וגם חוג חברים פרטי לטעמו. בעיקרון זה לקיחת מרחב אישי תוך שמירה על הרמוניה זוגית. ובעניין שלהציע הצגה, סרט או פאב, חושבת שתנסה לקבוע עם חברים, להזמין כרטיסים מראש, לסדר בייבי סיטר- אם צריך - ולהעמיד אותה בפני עובדה. יתכן שהיא עייפה מכל השבוע ולא בא לה לצאת, מכירה את הבעיה, אבל אל תרתע מהלא הראשון שלה, תמשיך לנדנד, בסוף תצאו, תתאווררו והיא עוד תודה לך!