לפעמים אני מרגישה
שאני בועטת בקיר. לא, בעצם לא בועטת. מדברת עם קיר. זה אותה תוצאה. בטון, עמודים, בלוקים, חוץ מזה, אין שם כלום. ב24 ליולי לקחתי חצי יום חופש. סחבתי את הילדה למשרד הפנים כדי לחדש לה דרכון. שבוע קודם, שוחחתי עם אביה, ביקשתי שיפגש איתי שם (10 דקת נסיעה מהבית) ויחתום בנוכחותי על האישור. שאל מתי להגיע, אמרתי, שכדי לקצר עבורו תהליך, אני אעמוד בתור, אשלם, ואתקשר אליו כדי שכל מה שיצטרך לעשות זה לבוא ל5 דקות ולחתום. הסכים. כשהגעתי למשרד הפנים התקשרתי. הוא ענה מתוך שינה (9 בבוקר) שהוא עסוק ולא יכול להגיע. אמר שיבוא לפני שיסגרו. הסברתי מה שעות העבודה. הוא שמע. למחרת שהתקשרתי ושאלתי אם הלך, אמר שלא, הולך באותו יום. למחרת התקשרתי ושאלתי אם הולך, אמר שכן הולך למחרת. אנחנו כבר ביום השלישי לדרכון הממתין לאישורו. התקשרתי, אמר שהלך וחתם. הודיתי לו. הבוקר, התקשרתי למשרד הפנים. לא הבנתי מדוע אחרי חודש שלם עדיין לא קיבלתי את הדרכון בדואר. הרי הבטיחו שתוך שבועיים מיום חתימת האב... העבירו אותי לפקידה שאמרה שאין חתימה של האב. אמרתי שיש. נקבתי בתאריך החתימה. אמרה לי שאין. אמרתי שיש. אמרה שאין. ביקשתי מנהל. המנהל בדק את הבקשה, גם הוא טען שאין חתימה. אמרתי שאתקשר לאב ואבקש לדעת מול מי חתם ובאיזה תאריך ואני אחזור אליהם עם המידע להמשך הטיפול. בשלב הזה, כמו מטומטמת, חשבתי שיש בעיה בירוקרטית במשרד הפנים, ושמשה באמת הלך לחתום, בדיוק כמו שאמר שעשה. התקשרתי אליו, ושאלתי אותו אם הוא זוכר באיזה תאריך הוא הלך לחתום במשרד הפנים. אמר שלא זוכר. אמרתי בערך? אולי בכל זאת זוכר? אמר שלא זוכר. שאל למה. (אחחחח, איזה תמימות יש בתגובה שלו) הסברתי שבמשרד הפנים הם אמרו שהוא עדיין לא חתם, ורציתי להוכיח להם מתי חתם. אז הוא הסביר בשקט, שהוא לא חתם כי לא היה לו זמן. (עבר חודש תמים מאז והאיש בכלל לא עובד, יושב בבית, ישן חצי יום, הולך ובא בערך 5 - 6 שנים ברציפות, ביזמתו). שאלתי למה שיקר לי. אמר שאני עושה "קונצים" בזמן האחרון (כנראה שהפירוש של קונצים, זה ממתינה בשקט לקבל מזונות במשך 3 חודשים מבלי לערב הוצאה לפועל ורק מבצעת אליו טלפון פעם בחודש לשאול מדוע טרם שילם את ה1500 ש''ח המזורגגים שהוא מחוייב עליהם כלפי הבת שלו) ובגלל זה לא הלך למשרד הפנים. הגדיל והוסיף, שאם לא יקבל את הבת שלו ליומיים חופשה הקיץ, לא יחתום. הבת שלו, פנתה אליו בתחילת החופש הגדול וביקשה להיות אצלו לכמה ימים. הוא סרב, אמר שעסוק מדי (שוב- האיש לא עובד) ולא יכול השנה בכלל. מאז לא שוחחנו בעניין, מעולם לא פנה אליי ולא ביקש, לא העלה את העניין בפניי בכלל, ולא ערערתי על זכותו לקחת את הבת שלו למשך מחצית מהחופש כלל (קרי:חודש שלם אם ירצה). האיש פשוט לא רצה. סגרתי עליו את הטלפון. סחיטה ואיומים לא מתקבל עליי טוב. ביום ראשון העו''ד שלי ישוב מחופשה. מזמן לא שוחחנו. מזמן מזמן. במקביל אני אבדוק כאן במשרד אם מישהו יוציא בשבילי מכתב מאיים בלי שאצטרך לפתוח תיק מחדש עם העו''ד שיצג אותנו בגירושין. ואני ממשיכה לנסות לקחת נשימות ארוכות, שלא יעלה הלחץ דם עוד מעל מה שהוא כבר עלה במשך השיחת טלפון הזו, ומסתכלת על הקיר במשרד ועורכת השוואת איכויות בינו לבין האיש בשם משה.
שאני בועטת בקיר. לא, בעצם לא בועטת. מדברת עם קיר. זה אותה תוצאה. בטון, עמודים, בלוקים, חוץ מזה, אין שם כלום. ב24 ליולי לקחתי חצי יום חופש. סחבתי את הילדה למשרד הפנים כדי לחדש לה דרכון. שבוע קודם, שוחחתי עם אביה, ביקשתי שיפגש איתי שם (10 דקת נסיעה מהבית) ויחתום בנוכחותי על האישור. שאל מתי להגיע, אמרתי, שכדי לקצר עבורו תהליך, אני אעמוד בתור, אשלם, ואתקשר אליו כדי שכל מה שיצטרך לעשות זה לבוא ל5 דקות ולחתום. הסכים. כשהגעתי למשרד הפנים התקשרתי. הוא ענה מתוך שינה (9 בבוקר) שהוא עסוק ולא יכול להגיע. אמר שיבוא לפני שיסגרו. הסברתי מה שעות העבודה. הוא שמע. למחרת שהתקשרתי ושאלתי אם הלך, אמר שלא, הולך באותו יום. למחרת התקשרתי ושאלתי אם הולך, אמר שכן הולך למחרת. אנחנו כבר ביום השלישי לדרכון הממתין לאישורו. התקשרתי, אמר שהלך וחתם. הודיתי לו. הבוקר, התקשרתי למשרד הפנים. לא הבנתי מדוע אחרי חודש שלם עדיין לא קיבלתי את הדרכון בדואר. הרי הבטיחו שתוך שבועיים מיום חתימת האב... העבירו אותי לפקידה שאמרה שאין חתימה של האב. אמרתי שיש. נקבתי בתאריך החתימה. אמרה לי שאין. אמרתי שיש. אמרה שאין. ביקשתי מנהל. המנהל בדק את הבקשה, גם הוא טען שאין חתימה. אמרתי שאתקשר לאב ואבקש לדעת מול מי חתם ובאיזה תאריך ואני אחזור אליהם עם המידע להמשך הטיפול. בשלב הזה, כמו מטומטמת, חשבתי שיש בעיה בירוקרטית במשרד הפנים, ושמשה באמת הלך לחתום, בדיוק כמו שאמר שעשה. התקשרתי אליו, ושאלתי אותו אם הוא זוכר באיזה תאריך הוא הלך לחתום במשרד הפנים. אמר שלא זוכר. אמרתי בערך? אולי בכל זאת זוכר? אמר שלא זוכר. שאל למה. (אחחחח, איזה תמימות יש בתגובה שלו) הסברתי שבמשרד הפנים הם אמרו שהוא עדיין לא חתם, ורציתי להוכיח להם מתי חתם. אז הוא הסביר בשקט, שהוא לא חתם כי לא היה לו זמן. (עבר חודש תמים מאז והאיש בכלל לא עובד, יושב בבית, ישן חצי יום, הולך ובא בערך 5 - 6 שנים ברציפות, ביזמתו). שאלתי למה שיקר לי. אמר שאני עושה "קונצים" בזמן האחרון (כנראה שהפירוש של קונצים, זה ממתינה בשקט לקבל מזונות במשך 3 חודשים מבלי לערב הוצאה לפועל ורק מבצעת אליו טלפון פעם בחודש לשאול מדוע טרם שילם את ה1500 ש''ח המזורגגים שהוא מחוייב עליהם כלפי הבת שלו) ובגלל זה לא הלך למשרד הפנים. הגדיל והוסיף, שאם לא יקבל את הבת שלו ליומיים חופשה הקיץ, לא יחתום. הבת שלו, פנתה אליו בתחילת החופש הגדול וביקשה להיות אצלו לכמה ימים. הוא סרב, אמר שעסוק מדי (שוב- האיש לא עובד) ולא יכול השנה בכלל. מאז לא שוחחנו בעניין, מעולם לא פנה אליי ולא ביקש, לא העלה את העניין בפניי בכלל, ולא ערערתי על זכותו לקחת את הבת שלו למשך מחצית מהחופש כלל (קרי:חודש שלם אם ירצה). האיש פשוט לא רצה. סגרתי עליו את הטלפון. סחיטה ואיומים לא מתקבל עליי טוב. ביום ראשון העו''ד שלי ישוב מחופשה. מזמן לא שוחחנו. מזמן מזמן. במקביל אני אבדוק כאן במשרד אם מישהו יוציא בשבילי מכתב מאיים בלי שאצטרך לפתוח תיק מחדש עם העו''ד שיצג אותנו בגירושין. ואני ממשיכה לנסות לקחת נשימות ארוכות, שלא יעלה הלחץ דם עוד מעל מה שהוא כבר עלה במשך השיחת טלפון הזו, ומסתכלת על הקיר במשרד ועורכת השוואת איכויות בינו לבין האיש בשם משה.
