עונה..
(סוף סוף אין רעש
הילד הלך לראות סרט אצל ילדי השכנים שגרים מעלי, דפק בדלת וחזר במפתיע ואמר לי "אבא אני אוהב אותך"
[השאיר אותי המום] וחזר אל חבריו)
1. אוכל דני שוקולד בבריכת ה-"סחנה" בגיל שלוש או ארבע, (מצולם בתמונה עם אמא שלי), זה הזיכרון הכי אחורה שיש לי, גם אם הוא מעורפל.
2. אני משתדרג מעת לעת

מניח שכן, ומניח ומקווה שלטובה.
3. לא הייתי נוגע בהיותי חברותי, קל לי ליצו קשרים עם אנשים חדשים ולהכיר חברים חדשים די בקלות, אבל כן הייתי לומד להפתח מעט פחות עם אנשים חדשים שאני (עדיין) לא מכיר. אני מניח שיש עוד תכונות שהייתי משאיר או אולי משנה, אבל לא עולה לי כרגע בראש.
4. הילד, והילד שהפך להיות...
, העסק, והעסק שהפך להיות
הבית, והבלגן שכרגע חוגג בתוכו
5. מעדיף לא להכנס לזה.
6. נראה לי שערב החתונה והולדת הילד היוו נקודות שיא של אושר.
7. אני בסה"כ די מרוצה מהמצב הקיים, אבל צריך קצת יותר לדחוף את עצמי ולצאת לדייטים, כשיהיה לי זמן לזה
מגיל 22-28 בשש השנים הראשונות לקשר עם גרושתי, דרך השלוש שנים הראשונות לנישואים, הייתה אחלה תקופה,
קנינו דירה, מכרתי את הרכב וקניתי אופנוע כבד, חתמתי בלשכת האבטלה ובכלל עשיתי חיים באותה תקופה...
יאללה... שמונה בערב, אמבטיה, סיפור, לילה טוב ולישון...