לפני שמתפרקת...

[all]

אי קבלת החלטה - גרוע מכל

הדבר מזכיר לי קריקטורה ישנה. אביר על סוסו מגיע לצומת "T" וממולו שלט ענק על עמוד רחב ועליו המילים "אם תיפנה שמאלה תאבד את סוסך ואם תיפנה ימינה תאבד את אהובתך". מרים האביר את רושו לשמים ושואל "ומה אם אלך קדימה?" וקול מהשמים עונה לו "אם תלך קדימה תיתקע בעמוד!". במילים אחרות, אי קבלת החלטה = סבל ללא שום תמורה!!! קבלת החלטה כלשהיא = סבל שתמורתו תקבלי תמורה משמעותית!!! אהבה שתפצה במידת מה על אובדן התא המישפחתי או תא מישפחתי שיפצה במידת מה על אובדן האהבה. אך מרגע קבלת ההחלטה, הסבל יתחיל ליקטון, בהתחלה בצעדים קטנים אחר כך בצעדים גדולים יותר. אי קבלת ההחלטה כלשהיא תביא אותך בסופו של דבר לתחושת "חיים מבוזבזים". ותאמיני לי זה כואב!!! קבלי החלטה, החלטה שלך, שלך בלבד ומהר!!!

 

[אלמוגית 5]

רוב האהבות הגדולות והקטנות מגיעות

לשלב השגרה, אהבה גדולה השגרה תגיע לאט יותר אהבה קטנה השגרה מגיעה מהר יותר. שימו לב לרוב טענות הנשואים. הן כמעט דומות בוורסיות שונות. כולם שואלים לאן נעלמה האהבה? הערכה וכבוד הדדי חשובים בדיוק כמו האהבה. צעקה אילמת שוכחת ששלושה ילדים בתוך 10 שנים, זו אחריות כבדה. בעלה מרגיש שעליו לדאוג למשפחתו ומשקיע עצמו בעבודה, שנותנת לו סיפוק וגם כסף אני מניחה. האם היה לה טוב יותר לו בעלה לא היה משקיע עצמו בעבודה והבעיה שלה היתה מצוקה כלכלית? היא מציינת שבעלה "הוא לא איש רע". גברים משקיעים עצמם בקריירה, או לחילופין במלחמת הקיום, ומתרחקים מהרומנטיקה. הנשים בד'כ נשארות יותר רומנטיות, מנסות להגשים פנטזיות שהיו להן לפני הנישואין,(אני קוראת לזה תיסמונת סינדרלה = כל אחת חושבת שהיא תינשא לנסיך שיושיב אותה בארמון עם משרתים בלי דאגות וכל חייהם יהיו אהבה ובילויים)וקורה להן בדיוק ההיפך. כגודל הצפיות גודל האכזבות. אני מציעה לצעקה האילמת שתשאל את אשתו של המאהב שלה איך הוא מתנהג בבית. לדעתי בדיוק כמו בעלה. האמנם היה מוכן לתרום מזמנו סבלנותו ומכספו למען שלשת ילדיה, לגביו הם יהיו תמיד ילדים זרים ילדים "שלה", רוב הרומנים הסוערים שלמענם התגרשו זוגות והרסו מסגרות קיימות למען האהבה נגמרו באכזבות, עדות לכך היא ריבוי גירושים, נישואים שניים ושלישיים.

 

[צעקה אילמת]

מסכימה לגמרי...

צעקה אילמת מסכימה לגמרי. נכון שהאהבה משנה פאזה עם הזמן. אנחנו גם לא נשארים בני עשרים לנצח. גם אני, אחרי 3 לידות לא נראית ומתנהגת כמו בימי האוניברסיטה העליזים. לא האהבה והתשוקה הגדולה משכו אותי לכיוון הגבר ההוא. אלא , ואני חושבת שכתבתי את זה קודם, ההערכה והעניין שפתאום קיבלתי. הרצון לעזור לי. היתה תקופה שרציתי לעשות שינוי בקריירה- את בעלי זה לא עניין. לא חשוב לו שאני נמקה במקצוע שלי, העיקר שהמשכורת תיכנס. ההוא, לעומתו ישב ימים ולילות איתי בנסיון למצוא פתרון, כיוון בחיי הקריירה, דרכי פעולה, שאל, התעניין במקומות שונים. היו ימים שהייתי יושבת בסלון עם דמעות בעינים, והוא היה עובר...ולא מעיף מבט.כלום. אולי רק מוודא שזה לא "בגללו", והולך. ההוא...לא היה מסוגל לראות אותי עצובה. האם גם דברים אלה אמורים להיעלם/להשתנות? אז בשביל מה, לכל הרוחות, להתחתן בכלל?

 

[shirlyar]

תגובה

את מאוד חד משמעית בדברייך וברגשותייך לכן אני לא מבינה מה עוצר בעדך לקום וללכת אין לך מה להפסיד את הרי לא אוהבת אותו בכלל ולעולם לא אהבת אז מה תעשי??? תשארי איתו בכל זאת? ואז כשהילדים יגדלו ותשארו את והוא יחד לבד את עוד יותר תשברי. בהצלחה!!

 

[היחידה nitsan]

תיכנסי לאתר xlove תכירי בחורים

פשוט תבגדי בו, ע"מ לשמור על שפיותך. או לחילופין -תתגרשו בהקדם. או שתתאמו ביניכם על חיי נישואין פתוחים..........

 

[גבי בת המקורית]

מאד ידוע

שרוב הגברים מכורים לעבודה. וורקוליק. הם אינם מסוגלים לתפקד בכמה תפקידים בעת ובעונה אחת. ושם הם מוצאים את עצמם במשרה מלאה+. העבודה נותנת להם יכולת למצות את עצמם ב 100 האחוזים. והשאר.... פשוט לא חשוב מספיק...... אל תוותרי לבעלך. דברי איתו והראי לו נכונות גדולה לשנות דרכיכם. לחיות חיי שותפות ומשפחה כמו שהיית רוצה. אם את אוהבת אותו דברי על ליבו ואל תניחי לו להעלם מחייך. שינוי זה דבר בהחלט אפשרי אם שני הצדדים מעוניינים באמת.