לפני שמתפרקת...

[צעקה אילמת]

לפני שמתפרקת...

שלום לפורום. חדשה וחוששת...אבל אם לא אפרוק אז אתפרק... נשואה 10 שנים+ 3 זאטוטים.לא אוהבת ומעולם לא הייתי מאוהבת בבעלי.בלבלתי אהבה עם דברים אחרים...התעשתתי מהר מאד. מצאתי את עצמי בהריון ובדכאון. בוכה ללא הפסקה. תחושה של מאסר עולם ללא חנינה. בעלי לא איש רע, להיפך.הוא פשוט אדם שמכור לעבודתו, יום ולילה. וגם הודה פעם בפניי שבעבודה הוא ממצה את עצמו ומרגיש שבבית אין לו חשק לכלום.לא יודע לבטא רגשות, אדיש לגמרי. אין לנו תחומי עניין משותפים, כלום. אני גם לא נמשכת אליו...להיפך. פגשתי מישהו . שהרים אותו מאשפתות, ממש כך. אהבה ענקית (בטח כולם מחייכים לעצמם שם עכשיו...)מעולם לא אהבו/תמכו/האמינו בי כמוהו.רצה שנפרק ונתאחד.העתיד נראה פתאום כ"כ נעים ורצוי. רציתי...אך פחדתי ופחדתי יותר מדי זמןותמיד זה היה הילדים, הסביבה. הפחד מכשלון....הוא חיכה, חיכה הרבה, שנה וחצי...בסוף נשבר לו.הפסיק להאמיןשאוכל. אנחנו אמנם עדיין בקשר אך הוא כבר לא רוצה לדבר על חיים יחד, סגר את הדלת הזו. ואני--גמורה, אכולה מבפנים,ולא יכולה אפילו להראות זאת בחוץ. וזה שורף כ"כ...לא מסוגלת לחזור לראות את העתיד שנבעטתי חזרה אליה.תחושת החמצה שאין מילים לתאר אותה. ריקנות.חוסר רצון לחיות.פשוט כך. רוצה לשרוט את עצמי, לחפור פנימה ולהוציא את הכאב. צריכה , צריכה לשמוע שאעבור את זה....מתישהו... תאמינו או לא...אני צורחת עכשיו...

תודה למי שקרא...

 

[רAרנוו]

ישנם מאמרים בפורום

אני מבקש ממך תחפשי את המאמר שמדבר אליך ותנסי ליסם .את בטח אישה חכמה אל יאוש .

 

[שושיקה36]

לצעקה

מבינה את זה. בעלי מאד אדיש וממש לא מעורב בחיי ובחיי הילדים למרות שאני תמיד טורחת ל"עדכן" אותו בכל מה שקורה עם הילדים. גם לי נמאס ממנו אבל בניגוד אלייך, אני התחתנתי עם המון אהבה ועדיין אוהבת וקשורה לבעלי אבל השנים משנות אותנו וזה כבר לא מה שהיה. לדעתי, למרות הקושי הגדול להתגרש בגלל המון סיבות,ילדים, כלכלית וכו', חיים רק פעם אחת לא? אז אם את חיה ללא אהבה, זה ממש קשה. ואם מצאת לך מישהו שמרגש ואוהב אותך ואולי עדיין מוכן לקבל אותך(במידה ותיפרדי מבעלך), עלייך ללכת איתו

 

[רAרנוו]

האם יש לבעלך חברים?

אם לא אזי הוא ואתם צריכים חברה

 

[צעקה אילמת]

זהו..שאין.

בעלי אדם מאד סגור. שונא לצאת בחברה. מגיע מהעבודה, מתיישב מול ערצי הספורט וזהו. בכל פעם שאני מוצאת סיבה לצאת עם חברים, הוא מחפש תואנות שווא לא להגיע.שונא שמזמינים אותנו. בכל אחד הוא מוצא פגם...את ההוא הוא לא סובל..ההיא ילדותית וכד. אפילו לאירועים משפחתיים אני לרוב הולכת לבדי...("נתקעתי בעבודה...). החברים לאט נעלמו...כיום כמעט ואין. ועד שאני מוצאת חברה חדשה, תמיד יש לו הערות עליה. כיום אנחנו די "מבודדים"

 

[רAרנוו]

יש לי רעיון

תצאו לבלות בפאבים שניכם ושם תרצו או לא .אתם תפגשו אנשים בעלי שיחה.כי זה העינין לשוחח ולישפוך מה שיש.אני ישמתי את המצב והצלחתי.בהצלחה ולא להיתיאש

 

[adam33]

צורחת?

עם כל הכבוד אלייך אבל לעולם לא תדעי באמת מה היה בראש של ה"חבר" את באמת מאמינה שהוא רצה לקחת אותך עם שלושה ילדים? אל תהיי נאיבית. אני יודע שזה כואב ואת לא יכולה לישון בלילות..אבל זה רק את!!! ה"חבר" רק כל הדרך לבנק והשאיר אותךלאנחות.. ברור שהיה לו עדיף להיות קשור אלייך ללא מטען מאחורייך.. אבל אבל כנראה שהוא לא הבין שלעולם לא ישתנה המצב ותמיד תהיי עם שלושה ילדים לטוב ולרע מבחינתו.. ככה שתתחילי לפהנים שזה רק היה צריך להעשות וטוב שנעשה.. ולא אמרתי מילה על בעלך.

 

[אביטל6]

תתפלא לשמוע, מר אדם

אבל יש גברים שיקחו אשה גם אם יש לה 3 ילדים.... מנסיון שלי ושל חברה, היה רצון מהצד השני להמשך קשר ואף חיזוקו למרות "המטען" כלשונך, הכבד... צא מזה!!

 

[adam33]

מטען כבד

ההפך הנכון. אמרתי וניסיתי להעביר לה שאם באמת בתוך תוכו הוא היה רוצה בה הוא היה הורס הרים וגבעות בכדי לממש את אהבתו. אבל לצערי ולצערה הוא המתין ולאחר תקופה הלך.. אני מסכים איתך ולרגע לא זלזלתי..

 

[s h o o s h a]

לפני שתתפרקי

אם נישואייך עלו על שרטון ואת מרגישה כמו אסירת עולם שאפילו חנינה לא מאפשרים לה, נותרה לך אפשרות אחת בלבד- לתכנן מבצע בריחה נועז. ואת הבריחה תעשי למען עצמך ולא למען גבר אחר. את שיקול ההישארות בתוך המסגרת תעשי לא בגלל הילדים אלא בגלל שיקולים שעשויים להיות טובים לך עכשיו ו/או בטווח הרחוק. ובכל מקרה- כל עשיה וכל החלטה אליה תגיעי צריכה לבוא מהמקום של אני רוצה, לי מגיע. אין צורך לשרוט, לחפור, לצרוח. צריך רק לחשוב בצורה שקולה ומחושבת איך והיכן יהיה רע לי פחות או- טוב לי יותר. רק כאשר תסיקי מסקנות מהמקום שלך תוכלי גם ליישם אותן. בהצלחה

 

[ללא שם12]

אל תתפרקי - נסי להחליט

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת!!! אני די קרובה למקום שלך, רק שהרומן שאני מצאתי לא הציע לי תמיכה בדרך החוצה, כך שמצבך נראה לי טוב יותר. אבל גם בלי זה, המסקנה שלי היתה שאני חייבת להחליט לבד עם או בלי תמיכה, היות וגם תמיכה שמוצעת לא בהכרח תשאר בסביבה לתמיד, שלא לדבר על זה שרב האנשים משתנים אחרי שהכל נהיה מובן מאליו (תקראי את הספר אשת איש של שלי יחימוביץ - רק קחי בחשבון שסוף הסיפור שונה ממה שקרה לה במציאות). אז נכון שזה קשה (אני עדיין לא הגעתי להחלטה), ויש המון בעיות שמובילות אותנו להשאר במקום. אבל את חייבת לעצמך את ההחלטה. האם את רוצה להישאר במצב הזה לכל החיים?? לדעתי, כנראה שכן, אחרת היית כבר עוזבת. אז גם עם זה את צריכה להשלים - בין אם בנסיון לחיות בכל זאת טוב עם בעלך, או בין אם להמשיך ולנהל רומנים ומהם לשאוב את התמיכה, עידוד חום ואהבה. שיהיה לך בהצלחה.

 

[חידון בחרוזים]

נשברת

עשית טעות שהמון זוגות עושים - מבלבלים אהבה עם דברים אחרים - ואחרי המסיבה - מתעוררים למציאות קשה ושוחקת- בעלך הודה בפנייך שהוא "חולה עבודה" - כלומר הוא "מצא את עצמו" וטוב לו במה שהוא עושה ובעצם לא זקוק ליותר מזה.. רוצה לשאול אותך שאלת תם.. אם התעשתת כל כך מהר איך זה שיש לך 3 זאטוטים סביר להניח שהפרש הגילאים הוא קטן אם שלושתם עדיין קטנטנים. מדוע? בכל אופן מצאת לך "מפלט" מהשגרה על ידי קשר רומנטי, קודם כל אל תצטערי כל כך שהגבר עם "האהבה הענקית" לא חיכה , כי אי אפשר לדעת אבל ייתכן שבעלך היה מתנגד לגירושים ואם כן ייתכן שהיה תובע משמורת על הילדים וכו'... וכו'... מהמצב שאת נמצאת בו אפשר רק לנסות "לטפס" החוצה ... מה עם עבודה? האם את עובדת? מה עם לימודים או אולי למצוא איזה שהם תחביבים? אולי חוגים שונים? את צריכה משהו שיוציא אותך מהבית ומהמצב שאת נמצאת בו, בעלך מצליח לממש עצמו יפה מאוד מחוץ לבית אין שום סיבה שגם את לא תנסי. אם יש משהו שרצית ללמוד איזה מקצוע או אולי איזה חוג שרצית מאוד לקחת... זה הזמן... פשוט לנסות לשנות קודם בדברים קטנים - משהו שיקהה את תחושת ההחמצה והריקנות שאת נמצאת בה.

 

[צעקה אילמת]

תודה על התשובה.

לבעלי יש נטייה לראות הכל שחור, פסימי. בכל פעם שהלכתי לראיון עבודה הוא היה טוען שממילא לא אתקבל....(ולא בגללי...בגלל המצב...). לעומתו החור השני גרם לי להרגיש שאני יכולה לגעת ברקיע אם רק ארצה,הפכתי בעזרתו לאופטימית כלפי החיים אחד הפחדים שלי לקום וללכת היה באמת הפחד מהתנגדותו והתנגדות משפחתו.(משפחה די אמידה ובעלת קשרים).לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה, כמה שתכננתי קודם. הילדים....אני מניחה ששגיתי, כמו רבים, וחשבתי שילד ימלא אותי באופן כזה שיכסה על דברים אחרים...(ילדיי בני 7,9,3.5) חזרתי להיות פסימית, הבטחון העצמי על הפנים...והנד-נד הזה הורס אותי. רוצה שוב להרגיש שייכת וחשובה.כי עם בעלי מרגישה בדיוק ההיפך.

 

[1אפי1]

אל תצעקי-----פעלי

אולי תתחילי לגלות את ה"אני" שלי עצמי....תתלבשי ותצאי בערבים עם חברות איך שהוא מגיע. כמובן תציעי לו לבוא איתך אם יסרב תלכי תעשי סיבוב לשעה ותחזרי ככה אולי יתרגל שגם לך יש חיים מעבר לילדים ובית שזה פול טיים גו'ב. תעשי זאת פעם פעמיים ואולי זה יהייה ה"זבטה" שלו. את תראי שאולי בפעם הראשונה לא ישאל שאלות אבל שתתחילי לצאת לעתים קרובות יותר הוא יתחיל לשאול איפה היית..מה עשית? בהצלחה

 

[צעקה אילמת]

זהו, שניסיתי...

ביקשתי ערב אחד שיגיע מוקדם, שאני יוצאת עם חברות...ואכן יצאתי. ופעם נוספת יצאתי לבית קפה בשישי בבוקר עם חברה. ומה היה לאדון לומר על כך....הוא (וגם אמא שלו) מסיקים מכך שיש לי מאהב....כולה פעמיים יצאתי בלעדיו מאז שאנחנו יחד...וכבר מטיח האשמות (ודווקא בתקופה שבאמת היה- שתק). מרגישה שהוא מקצץ את הענף שלי בכל פעם שאני מנסה לצאת לכיוון כלשהו.

 

[1אפי1]

לדעתי.....

את צריכה לשבת איתו ולומר לו שאת קורסת תחת עול הבית והילדים וגם את רוצה חיים מעבר לכך, מאוד תשמחי אם הוא יבוא איתך לאן שלא יהייה, אבל אם אין זה רצונו זאת בעיה שלו. את יודעת מה ...כשהוא מגיע מהעבודה בערב פשוט תהיי לבושה ומסודרת, מאופרת.....נראה אם ישאל אותך מאיפה הגעת?. שווה לנסות

 

[חידון בחרוזים]

מניסיון

חברתי הטובה ביותר זו אשה בשנות השלושים שלה נשואה + 5 ילדים הגדול בן 12 בערך והקטן בן שנתיים, הבחורה הזו לא הכירה משהו אחר חוץ מנקיון וחיתולים (בעלה אדם חולה וחי מקצבת נכות) אפילו בגרות לא סיימה. בקיצור ולעניין רצה הגורל לא יודעת איך בדיוק ונקלענו שתינו לקורס "מזכירות משפטיות". אני דרך לשכת התעסוקה והיא אספה איך שהוא גרוש לגרוש ושילמה מכספה עבור הקורס הזה. לא הייתה לה שום תמיכה לא ממשפחתה ולא ממשפחת בעלה הם עשו לה את המוות אמרו לה כל הזמן שהיא טיפשה מכדי ללמוד ואם היא רוצה לעבוד אז היא מתאימה למשק בית (במו אוזני שמעתי אותם אומרים את זה) לא הייתה לה שום עזרה עם חמשת הילדים היא רצה כמו משוגעת (עם אוטובוסים ומוניות לשים את הילדים בגן ובבתי הספר, והיום כנגד כל הסיכויים וממש במלחמה נגד כל המשפחה כולל הבעל היא עובדת - בבית משפט בהוצאה לפועל... היא עושה שם חייל, וכל זאת למרות שעד היום אין לה שום עזרה מהבעל (בתקופת הלימודים היו לה 4 ילדים וזמן מה אחרי שהתחילה לעבוד בבית המשפט היא נכנסה להריון - בטעות - וכמעט מתה בהריון (הייתה מאושפזת 3 חודשים ויילדו אותה בחודש השמיני כי העובר היה במצוקה ) היום הילד בנסיגה גדולה בהתפתחות שלו נמצא במעון מיוחד... בקיצור בעיות מכאן עד הודעה חדשה. אבל למרות הכל היא לא מפסיקה לעבוד... היא אומרת שזו השפיות שלה... ככה שתתעודדי אין דבר שעומד בפני הרצון קחי את עצמך למדי איזה משהו שאת אוהבת ותתחילי לעשות משהו אם עצמך - אל תתני לאף אחד "לדרוך עלייך" דווקא תעשי את זה - שיראו ושיתפוצצו...

 

[1אפי1]

מעצבן ..מעצבן ..מעצבן

אני רותחת כשאני שומעת סיפורים על משפחת הבעל כשמתערבים בחיים של הזוג זה מעצבן אותי. כל הכבוד לבחורה\חברה שלך זה מזכיר לי את המשפט "אין דבר העומד בפני הרצון"

 

[טל וצח]

על בשרי חויתי את....

החוויה שהורי בעלי מתערבים בחיי בני הזוג וזה הדבר הכי גרוע אסור להורים להתערב בין בני זוג יש הורים שחושבים שלמרות שלילד יש אישה הוא עדיין "שייך" וצריך להיות צמוד לאבא ולאמא במקום לאישה שאמורה להיות במקום הראשון!!!!!!!! אני בעקבות זה הגעתי לגרושין- היום לרבנות. ואני חושבת שפה ההורים גם הרסו לבנם את החיים וגם הרסו לו את הזוגיות!!!! ושוב לאותה בחורה כל הכבוד לך שעם 4 ילדים הלכת ללמוד ואת מספיק חזקה בכדי לא להישבר גם לא מול משפחתו של בעלך!!!!!

 

[mottil1111]

קשר יציב

אני מאד כואב את כאבך שהתבלבלו לך "האהבה עם התאווה" אבל עם כל הרע ,אולי כדאי לשניכם לראות מה אתם יכולים לעשות כדי לחזק אולי את הקשר ביניכם,הרי זה מה שאת תעשי למען כל אחד אחר שרק יראה לך סימן שהוא מעוניין בך ובילדייך ,כמה היית יכולה להיות אסירת תודה לו אז???תחשבי על זה שהאבא של ילדייך תמיד ישאר... ומה שאת יכולה לעשות למען זר מוחלט אולי גם מגיע גם לבעלך?????????????????בהצלחה..אני שולח לך כתובת של אתר מעניין ... תהני