לפני שבוע

[שלי תלתלים]

לפני שבוע

פתאום באמצע החיים נקלעתי לשיחת בנות עם כמה נשים שנראו לי עד לאותו הרגע כאילו "הכל בסדר" איתן בגזרת הבעל- ילדים... תוך כדי שיחה החלו הדמעות לרדת, המסכים צנחו והאמת המרה התגלתה. לא דובים ולא יער...אצלן- קונפליקטים קשים בזוגיות, אלימות, ויכוחים, החלטות חד צדדיות של הבעלים המשפיעות עליהן עד כדי ויתור על עצמן... בהיותי הגרושה היחידה נתפסתי בתור המומחית לעינייני קונפליקטים והן שאלו הרבה שאלות. לא היו לי תשובות מנחמות. אחת מהן העלתה את האמרה האמונית הנודעת ש"כל אחת מקבלת את מה שהיא יכולה להתמודד איתו" שמעתי את המשפט הזה לא פעם תוך כדי תהליך הגירושין הכואב....חייבת לציין שזה תמיד גרם לי לחשוב- למה דווקא אני? מה לא למדתי? מה פיספסתי כאן? ובעיקר למה זה צריך להיות כל כך כואב ומטלטל? די, הבנתי, טעיתי ועכשיו מה? אי אפשר לגרש יותר את הכאב? הוא תמיד יהיה שם? אנא מנסיונכם.....

 

[מורני 1982]

מכירה את התהיות הללו

זה אכן כאב שתמיד שם, נראה לי שלפחות כל עוד נהיה בסטטוס גרושה, וכל עוד לא יהיו באופק נישואין.. גם אני שואלת את עצמי למה דווקא אני, למה נכנסתי דווקא אני לסטטיסטיקה.. אבל- אין חוקים ואין כללים, וכל מה שניתן ללמוד על זוגיות, לעולם לא יספיק לנו באמת. כל אדם הוא שונה ולכל זוגיות יש דינמיקה משלה.. מה שבטוח- בכל זוגיות יש משהו כאוב, אין זוגיות מושלמת, גם כשהכל נראה בסדר, לעולם אי אפשר לדעת מה קורה שם באמת

 

[מבט ירוק]

כאב לא מגרשים ../images/Emo12.gif

לומדים לחיות איתו נותנים לו מקום קטן וצנוע במגירות הלב עם הזמן הוא מצטמק וכואב פחות כאשר הוא צף מחבקים מלטפים ובוכים איתו עד לפגישה הבאה תמיד הוא שם. לגבי התמודדות אני אומר אדם הוא סוג של כלב...מסתגל לכל מצב.. היו אלה 20 שניות של ניסיון

על כאב והתמדדות.

 

[שלי תלתלים]

מסכימה

לגמרי...מורידה את הכובע בפני כלבים

 

[פינקי חושנית]

כאב

זה רגש טוב, אנושי ונחוץ. אנחנו לא מכונות. כשאנו מבטאים כאב אנחנו מבטאים אהבה ואיכפתיות, מבטאים רגש. כאב הופך לשלילי כשיחד איתו מופיעה תופעה של "התקרבנות". להגיד "למה זה מגיע לי", "אני בסדר והוא אשם", "איך נפלתי על בן הזוג הזה" או "טעיתי, נפלתי מה זה לא טוב עם בן הזוג", כל אלו הם סממנים של ההתקרבנות. מי שמתקרבן נכנס ללופ שקשה לצאת ממנו, אבל יש דרכים לצאת מהמקום הזה. אם תגידי לי מה הפחד הכי גדול שלך (עם יד על הלב), אוכל לומר לך מה פיספסת...

 

[mazoneli]

אפשר גם ../images/Emo35.gif

אני פוחד מאובדן חופש, בין אם זה יכולת תנועה או כליאה. מה הפסדתי

.

 

[פינקי חושנית]

../images/Emo13.gif

בעודך פוחד פחדיך מתקיימים. אני מניחה שכבר עכשיו אתה חי ללא חופש אמיתי, ללא יכולת תנועה ובהרגשה של כליאה. לא כך?

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

לאו דווקא שלילי...

אולי הפחד גורם לנו לזהירות? לדעתי יש מצב <נכון בכל תחום>.

 

[פינקי חושנית]

פחד לפי הקבלה (ושאר התורות הרוחניות)

זה ההפך מאהבה (ולא שנאה כפי שחושבים). וידוע שבמקום שיש פחד אין אהבה. פחד הישרדותי/אינסטנקטיבי הוא נכון (וכמעט ולא קיימים מצבים הישרדותיים בימינו). שאר הפחדים הם מגבלות שאנחנו שמים על עצמינו, ומה שאירוני זה שברגע שאנחנו פוחדים אנחנו מנציחים את הפחד ומגשימים אותו.

 

[מזי קמיקזי]

קראתי פעם במקום אחר

שכשהפחד קיים, אין צורך להזכיר אותו. הוא מזכיר את עצמו. ממש כמו געגוע

אני באופן אישי חושבת שפחד ואהבה הולכים יחד סט קומפלט

<סוף סוף מצאתי סיבה להתשמש באייקון הזה

> אבל פחד מהסוג החיובי, הידידותי למשתמש כזה שמזכיר לך שאת עדיין מצליחה להרגיש כזה שמבהיר לך שאת עדיין חיה כמו כל דבר אחר בחיים הכל עניין של פרופורציות וחשיבה ריאלית

 

[פינקי חושנית]

נכון

יש פחד שהוא דרייב להצלחה ויש פחד שמשתק. רובינו נופלים לסוג השני...כי אין לנו מספיק אומץ להעיז (בכל מיני תחומים בחיינו). ובנוגע לחשיבה ראלית...זה המכשול הכי גדול שלנו (לדעתי הפרטית בלבד).

כל אחד אוכל את מה שהוא מבשל

 

[mazoneli]

../images/Emo92.gif

http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?communaid=1457&msgid=525166

 

[mazoneli]

את ממש WAY OFF, לא הרגשתי כ"כ משוחרר מחיי

במיוחד מאז שגיליתי את הליין סטודנטים באיזה מועדון פה באיזורי, לצערי זה רק פעם בשבועיים. הדבר היחיד שמטריד אותי חוץ מהלימודים זה העדר בת זוג. better luck next time

 

[פינקי חושנית]

אה...אפשר לתקן?

מנסה שוב. אתה בורח ומפחד ממה שאתה הכי רוצה...זה הצד השני של המשוואה (180 מעלות אבל יושב על אותו הציר ופועל מאותו המניע). איך תמצא בת זוג אם אתה מפחד מאובדן החופש? כשתפסיק לפחד ולברוח, תמצא גם אהבה (אתה בורח מאהבה). ושוב, אתה מנציח את הפחד...חי ללא אהבה. אתה מפחד מאובדן החופש או מאהבה? אם אתה חי בחופש אבל בלי אהבה, זה אותו הדבר...זה לחיות בפחד.

 

[mazoneli]

תמיד אפשר לתקן ../images/Emo39.gif

Y מכירה 9:25 של סיוון שביט שיר יפיפה שמתאר בדיוק את מה שרשמת אבל זה לא אני, לצערי הייתה תקופה שרדפתי את החיפוש וזה הניב תוצאות הפוכות ושחררתי. הבעייה העיקרית שלי שאני סטודנט וחתך הגילאים שאני פוגש ביום יום הוא 24-28 בלחץ ולא שיש לי בעייה, הקטע זה הראש שלהן במקום אחר ועוד כל מיני דברים שקצרה היריעה וזה גם לא כ"כ מעניין. הכי חשוב תמשיכי לנסות ואל תתיאשי. ד"א אם תצלמי את התמונה עוד פם שה

בפוקוס זה יראה הרבה יותר טוב.

 

[Rtitan]

השאלה היא אחרת לגמרי... ../images/Emo4.gif

לא מתאים לך!! שנינו יודעים כמה השאלה הזו שלך היא לא את, נכון? אני לא מבין למה יש נושאים שבהם את לא מתפשרת במילימטר אחד

ובמקרים אחרים, שיחת נשים ומשפט (לא חכם במיוחד לדעתי - אני מוכרח לציין) מערערים לך את הביטחון עצמי שלך עד כדי כך שאת שואלת שאלה כל כך מפקפת ביכולות שלך? איפה השלי שאני מכיר? את מוכנה להחזיר אותה הנה? היא לא היתה שואלת שאלה כמו "למה זה מגיע לי?... טעיתי... מה עשיתי?..." שלי שאני מכיר יודעת שכל מה שהיא בחרה בחיים שלה היה נכון לתקופת הבחירה ההיא שלה - גם אם כיום זו נראית בחירה שכיום לא היית עושה - הרי שאת הבחירה הזו עשית כשהיא התאימה לך. לתהות על נכונות הבחירה ההיא, זה דבר לא הגיוני והוא לא יביא אותך לשום מקום זולת התחפרות ונעילה עצמית. במקום זה - הציבי לעצמך מטרות (כן, לא צריך לספר לי שהצבת

), התחילי ללכת אליהן (כן, גם את זה אני יודע שאת עושה

), והכאב הזה שאת מדברת עליו - הוא יעבור מהעולם שלך במוקדם או במאוחר. אצלי - הכאב נעלם אחרי שאני מגיע להבנה שכל מה עשיתי, כל מה שניסיתי, כל רעיון - ויהיה זה המשוגע ביותר - לא הצליח. אבל אני אעבור ניסיון אחרי ניסיון, תחנה אחרי תחנה כדי לנסות. לא אצליח בסוף?... אני אדע שעשיתי כל מה שיכולתי - ובדרך כלל, זה הרבה מעבר למה שאחרים מנסים. ברגע שאני מגיע להרגשה הזו, של "אני עשיתי הכל!", כל מה שנשאר לי הוא להתעורר מהחלום - זו פשוט לא היתה אפשרות ממשית. כשהכאב נובע בסוף רק מחלום שלא התגשם... זו אפילו לא אכזבה, הכאב הזה לא נשאר במערכת - הוא יורד אחרי כוס הקפה הראשונה של הבוקר. הכאב הזה לא ישאר יקירתי, אבל את חייבת לתת לעצמך את הזמן שהוא יעבור מעצמו ולא להכריח אותו לעבור - הוא יעבור כשיגיע הזמן שלו לעבור ולא שנייה אחת קודם לכן.

בוקר אור שלי, יום חדש הגיע

.

 

[שלי תלתלים]

לא הבנת אותי

לא כתבתי מתוך מגמת התבכיינות, אלא דווקא מתוך רצון לברר למה אני צריכה לשאת את המשאות הכבדים האלה וללכת בדרך הזו....נראה לי שחשוב לי לברר כי אחרת קשה לצמוח. המודעות היא הצעד הראשון הרי.... והכאב...נו...אתה יודע כמה קשה לפעמים להכיל אותו- איש אחד חכם קרא לזה פעם ימים של חלודה. לא נותר לי אלא להסכים. ואכן הגיע יום חדש, והוא עדיין בעיצומו....קצת פחות חלוד...

 

[Rtitan]

|זה ממני... ../images/Emo140.gif

ו...

שיהיה לילה טוב - ולילה אחד, תלכי לישון לפני 3 לפנות בוקר?... את חייבת לתת לריקאקציה שמסירה את החלודה ממך את הזמן לעבוד

. אני יודע איזה עוצמות יש בך - שנינו יודעים טוב טוב שעבורך השמיים הם ממש לא הגבול.

 

[NoaModiin]

ברור שאפשר - הכל עניין של החלטה.

אז נכון שמדי פעם הרגשות צפים ועולים, והכאב חוזר... אבל חשוב להחליט שממשיכים הלאה ולא מביטים לאחור. בעיקר כשיודעים שאין דרך לחזור, ומה שהיה נגמר. עם הזמן הכאב מתעמעם. ודברים חדשים תופסים את מקומו...

 

[ye44]

זה לא אמור להיות כואב ומטלטל

אדם צריך ללמוד לדעת לעשות ריסט וברגע שהוא ידע לעשות החיים שלו יהפכו יותר קלים ובלי טלנובלות .מי שלא מסוגל לשים את הטלנובלות מאחור שילך לעבוד על עצמו אצל איזה קאווצ' כמה מפגשים המועקות והכאבים נעלמים ! ברגע שתמצאי את התואם שלך הכל יעלם לך ! אם תמשיכי לחפור לעצמך לא תגיעי רחוק אז חסל טלנובלות עצמיות וטלנובלות של הסובבות אותך, יש לי הרושם שאת לא מעוניינת להמשיך בחייך אז תתעשתי הדשא של השכנה לא ירוק אז צרת רבים חצי נחמה היתרון שלך שאת אחרי והן לפני