ועוד מילה קטנה (קטנטונת ../images/Emo8.gif )
המידור או המחסום קיים בכל סוגי בתי הספר המסורתיים שאני מכיר, והוא יכול להופיע בצורות שונות. בחלק מבתי הספר (כמו בישיבות) "מפילים" על התלמיד כמות חומר עצומה, עד כדי כך שהוא מתפתה להתעסק בחומר ולא בעקרונות. לדוגמא באומנות לחימה החומר יהא קאטות/טכניקות/זוויות מדויקות וכיו"ב. לפעמים המחסום הוא בסגנון של הפוך על הפוך (בן?). מורה אחד ביפן מלמד צ´י גונג / קונג פו בצורה מאד מיוחדת: הוא טוען שאין שום דבר שלא ניתן לעשותו "בדרך הצ´י גונג" ולכן השיעורים חסרי מתכונת לחלוטין – שיעור אחד יהא אירובי לחלוטין, שיעור אחד יהא שכיבה ועמידה, שיעור אחד יהא מתיחות וכדומה. הם יכולים לעשות שכיבות סמיכה ולעבור לתרגול טאי צ´י (מבלי להכיר קאטה) ללא שום מתכונת קבועה. המחסום קיים כאן בצורה שאין לתלמיד מתחיל שום דרך לשפוט וקטלג (צורך בסיסי של כולנו). בחלק מבתי הספר השיעורים "משעממים". לדוגמא לפני כ 14 שנה, כשהתחלתי בבה גווה, הייתי בא לשני שיעורים בשבוע, שעתיים כל שיעור, והולך במעגל לבדי ללא שום התייחסות מהמורה, ללא שום תיקון ניכר או הערה, ללא שום חומר חדש, במשך מספר חודשים. סתם ללכת. בבתי ספר אחרים התרגול ה"משעמם" הוא עמידות או כל דבר אחר. בבית ספר אחד שהכרתי בטייוואן (קראו לו Practical Tai chi), המורה פשוט היה מרביץ (חזק וכואב מאד, אך לא ממש מסוכן) לתלמידים. אני מכיר מספר תלמידים שאחרי מספר חודשים חצי שנה פשוט לא יכלו לשאת את הנטל הפיזי הזה של מכות וסימנים כחולים. יש בתי ספר בהם המידור הוא בצורת ויתור על "חיים ארציים" וכניסה ללימוד בתנאי מנזר. ויש בתי ספר שם המחסום הוא פיננסי – התלמיד נאלץ לוותר על חלק ניכר מהכנסתו. אז זהו, צריך להחליט אם אנו רוצים לקיים "חוג" או "בית ספר". (ברור שניתן לעשות גם את שניהם – רוב בתי הספר היפנים בנויים כך) אגב, אף אחד מבתי הספר המסורתיים שאני מכיר לא גדל מעבר לעשרות תלמידים למורה.