לפני משהו כמו 8 שנים בערך
ניהלתי סניף של דומינוס פיצה. חלק מהעובדים היו נשארים אחרי העבודה והייתי מלמד אותם קונג-פו בפסאז´, שבשעות האלה כבר היה סגור לאנשים מבחוץ והיה כולו שלנו - נקי וממוזג. היה כיף. תקופה יפה! אני זוכר שבהתחלה אחד העובדים נורא רצה ללמוד, אבל הוא ניסה קודם להבין "מה זה", לתייג את אמנות הלחימה למגירה המתאימה לה באמנויות הלחימה שהוא מכיר. כמו שאתם מכירים אותי ואת תשובותי, לא היה לי קל לעשות זאת, אז הוא לא הצליח להבין "מה זה" אמנות הלחימה הזאת. יום אחד הוא היה נוכח בסיטואציה בה מכר שלי "הפעיל עלי לחץ פיסי מתון" (בקטע ידידותי כזה, מכרי כזה) שכלל "תפיסות" (נו, תשחרר) ומכות קלות... אז השתחררתי בצורה מאוד מסויימת. העובד הזה הסתכל עלי ואמר: "הא! אז זה בעצם כמו קרב מגע כזה... זה עובד בעיקר על ידיים מטווח קצר, האמנות הזאת, נכון?" ובנוסף לכך, הנה כמה משפטים שדומים למשפטים ששמעתי בהזדמנויות שונות מפיו של אדם שזה עתה סיים אצלי שיעור נסיון (בכל פעם זה אדם אחר, כמובן...): "המממ... אז זאת שיטה רכה... מעניין... אבל אני מחפש יותר את האקשן" "אה, אז זה עובד בעיקר על קאטות, נכון?" "טוב, זה אלים מדי, זה לא בשבילי. אני חשבתי שקונג-פו זה יותר עדין; זה דומה לאגרוף תאילנדי, זה. אתם אף פעם לא מורידים את הכפפות? אז איך אתם לומדים לתפוס, נגיד?" "או-קיי, זה בעיקר בעיטות... תגיד, עובדים גם ידיים באיזה שהוא שלב?" "אה! אז זה בעיקר היאבקות... נכון? יש גם מכות בשיטה הזאת, או שאין בכלל?" "זה נורא דומה לאייקידו. אני מחפש משהו עם יותר בעיטות, יותר אקשן... באתי ללמוד קונג-פו, לא אייקידו". "זה נורא דומה לפלדנקרייז. אתם עובדים גם על הלחימה עצמה, או רק על התנועה וכאלה?" או-קיי, אז מה המסקנות? הנה שתי מסקנות לדוגמא שאפשר להסיק, נדמה לי: 1. אני לא יודע ללמד קונג-פו. אני עושה תערובת של כל מיני שיטות ומלמד אותן, בשטחיות (הבעיה היחידה של התיאוריה הזאת היא שאף פעם לא למדתי שום דבר אחר... המורה היחידי שלי אי פעם לאמנות הלחימה הינו יצחק מזרחי והוא לימד אותי אך ורק לאו-חו ולא שום דבר אחר - וזה לקח הרבה שנים, האמינו לי). 2. אני מלמד קונג-פו, אבל אני פשוט לא מקצועי ולא יודע להתמקד, אז אני מבלבל את התלמידים בכל מיני שיעורים לא-קשורים ולא-רצופים שלא מביאים אותם לשום מקום (גם התיאוריה הזאת לא ממש עומדת במבחן המציאות, כי יש הבדל של שמיים וארץ ברמת הלחימה של תלמידים הלומדים שנה לעומת תלמידים הלומדים חודש... אז כנראה שהם בכל זאת לומדים משהו). האם אחת מהמסקנות האלה נכונה? המממ... אני מקווה שרוב הקוראים הודעה זו סבורים שלא. אז... איך תסבירו את כל שנאמר לעיל?
ניהלתי סניף של דומינוס פיצה. חלק מהעובדים היו נשארים אחרי העבודה והייתי מלמד אותם קונג-פו בפסאז´, שבשעות האלה כבר היה סגור לאנשים מבחוץ והיה כולו שלנו - נקי וממוזג. היה כיף. תקופה יפה! אני זוכר שבהתחלה אחד העובדים נורא רצה ללמוד, אבל הוא ניסה קודם להבין "מה זה", לתייג את אמנות הלחימה למגירה המתאימה לה באמנויות הלחימה שהוא מכיר. כמו שאתם מכירים אותי ואת תשובותי, לא היה לי קל לעשות זאת, אז הוא לא הצליח להבין "מה זה" אמנות הלחימה הזאת. יום אחד הוא היה נוכח בסיטואציה בה מכר שלי "הפעיל עלי לחץ פיסי מתון" (בקטע ידידותי כזה, מכרי כזה) שכלל "תפיסות" (נו, תשחרר) ומכות קלות... אז השתחררתי בצורה מאוד מסויימת. העובד הזה הסתכל עלי ואמר: "הא! אז זה בעצם כמו קרב מגע כזה... זה עובד בעיקר על ידיים מטווח קצר, האמנות הזאת, נכון?" ובנוסף לכך, הנה כמה משפטים שדומים למשפטים ששמעתי בהזדמנויות שונות מפיו של אדם שזה עתה סיים אצלי שיעור נסיון (בכל פעם זה אדם אחר, כמובן...): "המממ... אז זאת שיטה רכה... מעניין... אבל אני מחפש יותר את האקשן" "אה, אז זה עובד בעיקר על קאטות, נכון?" "טוב, זה אלים מדי, זה לא בשבילי. אני חשבתי שקונג-פו זה יותר עדין; זה דומה לאגרוף תאילנדי, זה. אתם אף פעם לא מורידים את הכפפות? אז איך אתם לומדים לתפוס, נגיד?" "או-קיי, זה בעיקר בעיטות... תגיד, עובדים גם ידיים באיזה שהוא שלב?" "אה! אז זה בעיקר היאבקות... נכון? יש גם מכות בשיטה הזאת, או שאין בכלל?" "זה נורא דומה לאייקידו. אני מחפש משהו עם יותר בעיטות, יותר אקשן... באתי ללמוד קונג-פו, לא אייקידו". "זה נורא דומה לפלדנקרייז. אתם עובדים גם על הלחימה עצמה, או רק על התנועה וכאלה?" או-קיי, אז מה המסקנות? הנה שתי מסקנות לדוגמא שאפשר להסיק, נדמה לי: 1. אני לא יודע ללמד קונג-פו. אני עושה תערובת של כל מיני שיטות ומלמד אותן, בשטחיות (הבעיה היחידה של התיאוריה הזאת היא שאף פעם לא למדתי שום דבר אחר... המורה היחידי שלי אי פעם לאמנות הלחימה הינו יצחק מזרחי והוא לימד אותי אך ורק לאו-חו ולא שום דבר אחר - וזה לקח הרבה שנים, האמינו לי). 2. אני מלמד קונג-פו, אבל אני פשוט לא מקצועי ולא יודע להתמקד, אז אני מבלבל את התלמידים בכל מיני שיעורים לא-קשורים ולא-רצופים שלא מביאים אותם לשום מקום (גם התיאוריה הזאת לא ממש עומדת במבחן המציאות, כי יש הבדל של שמיים וארץ ברמת הלחימה של תלמידים הלומדים שנה לעומת תלמידים הלומדים חודש... אז כנראה שהם בכל זאת לומדים משהו). האם אחת מהמסקנות האלה נכונה? המממ... אני מקווה שרוב הקוראים הודעה זו סבורים שלא. אז... איך תסבירו את כל שנאמר לעיל?
