לפני כמה ימים

[Raychoo]

לפני כמה ימים

הבן שלי שם יד על כתפי ואמר לי שהוא רוצה לגור אצל אבא שלו. אמר שהוא רוצה לעשות "הפוך". להיות אצל אבא רוב הזמן ואצלי פעם בשבוע וכל סופשבוע שני. זה מה שהוא רוצה. הוא בא עם אביו. עזרתי להם לארוז כמה דברים. הוא בן 12. קשה לי איתו. לא מבינה את השפה שלו. לפעמים הוא נראה לי גס רוח ולא מתחשב, לא מכבד. גיל ההתגברות. זקוק לגבולות שאני לא תמיד יודעת להציב. מדבר שפה שלא תמיד אני מבינה (ונראה לי שאביו דווקא כן). וקשה לי בלעדיו. אני מתגעגעת אליו. שקט לי בבית. שקט מידי. מנסה לא להתחבר לתחושה של כישלון. להבין שהעובדה שהוא זקוק לאביו יותר מלי כרגע זה דבר טבעי ולגיטימי. מסבירה לעצמי שזה לא יהיה נכון לנסות לשכנע אותו להשאר כאן לידי רק כדי שארגיש שאני אמא "בסדר" וכדי שלא אתגעגע. מנסה לשמוח שהוא אמר לי למה ולמי הוא זקוק עכשיו. אני מרגישה וחושבת שאני עושה נכון. נותנת לו להבין שכאן תמיד יהיה לו בית, כאן הוא אהוב ורצוי. אבל מאפשרת לו לבחור מה נכון לו. שלמה עם עצמי.... ועצובה.

 

[or4167]

../images/Emo24.gifמחבקת ומחזקת

עם כל הקושי, מאמינה שפעלת נכון. אני מאמינה שכך הייתי נוהגת במקומך.

 

[דיאבולו5]

השיתוף פעולה עם בנך

רק ישלם לך לטובה בעתיד את תקבלי את זה באהבה עם המון ריבית ממנו.

 

[עונה חדשה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[עונה חדשה]

אי אפשר להחזיק אף אחד בכח

לא בעל, לא מאהב ובטח שלא ילדים אם שיחררת פיזית, תתחילי לשחרר גם התחושה, עם כל הקושי, תמיד יהיו הגעגועים שיאכלו לך את הלב, תמיד תצוץ המחשבה שאולי נכשלת, אבל לא.. לא נכשלת, נהפוך הוא.... ברגע שהקשבת לו ושיחררת כבר תטפחי לעצמך על השכם כי זה לא פשוט, הרי יכולת לבחור בלהלחם להשאיר אותו איתך, אבל הבנת שקשה לך איתו, גיל 12 הוא לא גיל פשוט, גיל קשה מאד, קשה מאד. ואת תראי עכשיו איך הקשר ביניכם יהפוך ליותר מיוחד ממה שאת חושבת, תראי איך שהוא ירצה את הקשר איתך ויזום הגעות אליך הביתה, לך נשאר לפנק אותו ולהעניק לו ביום אחד את מה שלא תעשי שבוע שלם, ותאמיני לי שזה מתוק מדבש. יום אחד עוד תעריכי את עצמך ותביני שעשית מעשה גדול עבורו.......עבורך... ועבור הקשר ביניכם סופי - בעלת נסיון

 

[מזל חי]

הכי בסדר שבעולם

יהיו שיכתבו לך כל הכבוד. אחרים יכתבו לך שלא יאמן. ועוד אחרים שעכשו יעודדו ואחר כך שקצת תשאלי פה ושם , יגידו לך שאת לא נלחמת. מה שיש לי להגיד לך אחרי ניסיון של 4 חודשים, שעשית את המעשה הכי נכון, לפחות לתקופת זמן זו.ועם יד על הלב (שרוטט מגעגועים) יכולה להגיד לך שבחירות כאלה לא באות סתם, בחרת קיבלת והרשת (לא ויתרת) למען הרצון שלו (גם ילד הוא בן אדם) וכל הכבוד לך על כך. על המילה כישלון לא יכולה להגיב. עדין בעצמי לא בחרתי להרגיש ככה. יש ימים שזה תוקף אותי ועולות לי המחשבות איך לא הצלחתי. מצד שני ההיגיון מראה שהצלחתי. הצלחתי לגדל ילד למופת, מקסים, יפה, חכם, מצליחן. ואפילו יודע מה שהוא רוצה ועומד על שלו. דבר אחד אולי כן ברור גם לי. אני הייתי רכה מידי. ואולי אביו מתאים לו יותר בחינוך. יש ילדים שצריכים יד קשה ותקיפה. אני לא ידעתי אף פעם לשלוט בהתנהגויות שלו, שהיו מפונקות מידי ותובעניות מידי. 10 שנים גידלתי נהדר. ומאחלת לאביו ולו שיהיו להם העשר הבאות טובות אף יותר. הוא חסר לי בטרוף. אך יודעת שהיום כבר נחלשתי ועדיף שכך. אני לא בנויה למלחמות, בטח לא ריגשיות. היום אני שקועה בעבודה תובענית, שמרחיקה אותי מהמחשבות על הבן שהלך. ועם זאת מקרבת אותי יותר ויותר לבן שכאן איתי. ברור שהייתי רוצה להכל יהיה אחרת. אך במחשבה שניה לא הייתי רוצה לחזור לשום דבר בחיי אחורה, גם לא כאן. תמיד מביטה קדימה, וקדימה עכשו זה לראות את ילדיי תמיד נמצאים היכן שטוב להם, ומאושרים בבחירות. אל תהיי עצובה מידי, שמחי בשבילו. האושר שלו הוא שלך!

 

[a n a t i 3 3]

../images/Emo201.gif

מבינה אותך ומזדהה

אבל יודעת ש"השיחרור" הזה הוא רק לטובה. מהכרות אישית איתך אני בטוחה שעשית ותעשי את ההחלטות הטובות ביותר לו ולך.

 

[תלתלית3]

אני נלחמתי נגד

והלדים עברו ואני הפסדתי. זה קשה אולי דרכך יותר טובה. מה שעשית אני בטוחה שעשית הכי טוב שאת יודעת. אני מקווה שלפחות הזמן שיהיה לכם יהיה הכי נפלא ויפצה על הזמן שאין.

 

[דיאבולו5]

ומה הסקת?

האם זה שבמלחמות יש רק מפסידים?

 

[תלתלית3]

הפסדתי בגדול וזה לא מצחיק

 

[דיאבולו5]

אף אחד לא צוחק

רק מה.....תשתמשי בידע שרכשת בפעמים הבאות

 

[תלתלית3]

את מאחלת לי עוד פעמים ?!

 

[דיאבולו5]

מאחל מאחל מאחל

ולא....לא מאחל לך עוד סיטואציות כאלה אבל ככל הידוע לך החיים מובילים אותנו לפעמים לרחובות ללא מוצא ואז הבחירה היא בידיינו........להלחם?.......או להשיג דברים בדרך ההגיונית והטובה? ואני כבר בטוח שאת יודעת את התשובה

 

[M i c h a l y U S A]

שהיה לך אורח רוח

ראשית נחמד לראות שהיום אנשים בפורום מקבלים את הדבר הזה ..בפתיחות..[כלפי בעבר היה היו תגובות מאוד קשות, ניראה שמתחילים להבין שהילדים גודלים אז יש לרצון שלהם משקל כבד] אני בין הראשונות כאן בפורום שנתנה לילדים את החופש לבחור. והם בחרו. הבחירה שלהם ..היא החלטה שאיתה הם משלימים ולוקחים עליה אחריות..גם אם בדיאבד הם עשו טעות..הם לומדים. הבחירה שלו כרגע ללכת עם אבא זה לא בגלל שטוב לו פחות איתך. לדעתי הם בודקים. הם בודקים.. הם לא רוצים להיות באמצע..הם רוצים להיות היכן שמתאים להם הכי הרבה. וצריך לדעת לשחרר... זה נורא קשה לעשות.. אבל מתרגלים. והילד מאושר היכן שהוא בחר להיות.. זה הכי חשוב. מאמא שמזמן עברה את זה ולא מצתערת לדקה ששיחררתי אותם לבחור את דרכם.

 

[Raychoo]

לאישה אמיצה

בהרבה רמות. עדיין קשה לאנשים לקבל את זה שאמא "מוותרת" על ילדיה ומאפשרת מצב בו יגורו אצל אביהם. דרושים אומץ וכוחות נפש כדי לעמוד בשיפוטיות של החברה. מסכימה איתך שהתגובות כאן יותר ליברליות (אם לא כאן אז איפה?). אם אהיה כנה עם עצמי, אני דווקא כן חושבת שרצונו להיות אצל אביו נובע מכך שטוב לו פחות איתי. אבל גם את צודקת, הוא בודק. בודק אם באמת טוב לו יותר אצל אבא. את זה אפשר יהיה לשפוט רק לאחר תקופה. מהפעם בשבוע שהיה עד כה, הוא לא יכול לדעת. תודה ששיתפת מניסיונך....אשמח לשמוע יותר (איך זה עבד/עובד במקרה שלך, באיזה גילאים היו הילדים...) המון בריאות לך ולכולנו.

 

[M i c h a l y U S A]

זה להיפך מוויתור..

זה הקרבה גדולה לדעת לשחרר את הגוזלים לתת להם לבחור ביודעין..לתת להם את מרחב הנשימה לגדול ולהתפתח היכן שהם רוצים מבלי לקשור אותם לסינור ולחבל הטבור.. זה לא וויתור..זו הקרבה, כאשר ברור שהגעגועים הם גדולים וכואבים וחותכים לפעמים כמו סכין בגוף. כשיש אמהות שמעבירות משמורת על מנת שלילד יהיה טוב יותר? את מכירה כאלו רבות שיגדו: אני לא יכולה לתת מה שאבא ייתן וטובת הילד דורשת שאוותר על המשמורת למענו? את מכירה? שאני התחלתי במסע הזה..הפורום פה געש ורעש וקרא לי אמא נוטשת..היו כאלו שעודדו..לאט לאט החלו להבין.. זה לא היה קל ללכת נגד כולם. רבים עד היום לא פתוחים לעובדה שהורה צריך קודם כל להציל את עצמו על מנת להיות שם עבור הילד. מסכת חמצן של ניב קרטר ממחישה את הסיפור והצורך לעשות את זה. [נמצא בסרגל וממליצה לקרא] מעבר לזה שלא תחשבי במונחים של ויתור. זה לא ויתור..זה הקרבה לטובת הילד.

 

[M i c h a l y U S A]

ולשאלה שלך

בל נישכח שאלו ילדים גם בגיל ההתבגרות. הם בודקים ובוחנים. הם עלולים לשנות את דעתם כמו פינג פונג וככה קרה גם אצלי. באו לבדוק אצלי והחליטו שבארץ טוב להם יותר. ובאמת טוב להם. וטוב לי שטוב להם. אני בקשר יומיומי איתם..וטוב להם. וזה עושה את כל ההבדל. הגעגועים קשים..אבל אני כבר מתורגלת.וכל פעם שחושבת שטוב להם שם..אני בסדר עם עצמי. זה הכל.

 

[Raychoo]

סמנטיקה.

לא סתם שמתי "ויתור" במרחאות. את צודקת,זה לא וויתור. אבל זו גם לא הקרבה. אני לא מקריבה דבר. גם את לא. האושר של הילדים שלנו משרת אותנו. לשם אנו חותרים. לפי זה אנו פועלים. אז מדובר בבחירות והחלטות שאנו מאמינים יובילו אותם למקום טוב עם עצמם. לכן, אין כאן וויתור ואין הקרבה. יש כאן הורות. להחלטות שלנו יש כמובן מחיר (במקרה שלנו - הגעגוע) אבל הרווח אמור להיות גדול מהמחיר...אחרת לא היינו בוחרים לנהוג כך.

 

[M i c h a l y U S A]

ההקרבה=הגעגוע הידוע מראש

 

[אקסייטרית]

רייצ'..

שחררי.. העצב הוא שלך.. החיים הם שלו.. תרפי... הוא לרגע לא ישכח שאת אמא שלו...שתמיד יש לו אותך גם במרחק נגיעה.... הילד..... חרף גילו הטיפה צעיר החל את סימני הטיפש עשרה....{כמו כולם} אל תלחמי...רק תעניקי...רגשות אהבה ושיתןף פעולה...{שאת נותנת עכשיו עם המון כאב} אל תוותרי לרגשות.. ואל תסחפי למלחמות.. זה כואב אבל זה קורה בבתים נורמלים..... יש אחרים שאין להם אבא או לאן "לברוח".... והכי חשוב, זו לא את... וזה לא בעלך.... זה הילד שהחליט....תכבדי. ובגילאים האלה ככל שתנסי להלחם... רק תפסידי.. היי מי שאת. עם הרבה חום ואהבה... הוא יודע הוא רק בוחן מה שניבצר ממנו בעבר.... ובגדול. ובסוף הוא גם יחליט....לנכון...ואת תהי שם לספוג ממנו.. פעלי בצורה שקולה אוהבת וחמה.... ולא בצורה היסטרית עיצה:.......קחי עצמך לידיים ותלמדי על הגיל והשפעותיו לילדים להורים גרושים... אני נודי ומצו מוכנות ללמד אותך את הסלנגיות השגורה היום ......

המון הצלחה...