לפני כמה חודשים

[btuv]

לפני כמה חודשים

אמרה לי חברה שאיבדה לפני כשנה את אמה, שאני צריכה להקשיב לעצמי ולללכת עם הרגשות שלי והיא נתנה לי דוגמא מחייה ששבעה חודשים אחרי שאמה נפטרה, היא קמה בוקר אחד והרגישה שהיא לא מסוגלת להתחיל את היום, אז היא התקשרה לעבודה, הודיעה שהיא לא באה ונשארה כל היום במיטה. לא אמרתי כלום, אבל אני זוכרת שהייתי די מזועזעת וחשבתי לעצמי "מה, אחרי שבעה חודשים עדיין מרגישים ככה? כל-כך רע, שאי-אפשר לקום מהמיטה בבוקר?" היום שבעה חודשים אחרי, אני כל-כך מבינה. לפעמים נדמה לי שרק היום התחלתי להתאבל ושזה לא יכול להיות יותר גרוע ושזה לעולם לא יפסיק. בראש אני מבינה שזה לא יהיה ככה תמיד, אבל בלב, כשנמצאים בקרקעית של המערבולת הרגשית הזאת, נדמה שלעולם אי-אפשר יהיה להרגיש אחרת.

 

[קוויני]

לקום בבוקר

ערב טוב אני מרגישה מה עובר עליך, ממש מקרוב, וכבר במרחק של שנתיים וחצי... החיים ממשיכים, הגעגועים לא מרפים, אבל התחושות מתכהות עם הזמן. לא האמנתי שכאמרו לי שהזמן עושה את שלו, אבל זה כל כך נכון. הייתי נותנת הכל להחזיר את הגלגל אחורה וכמו שכבר כתבתי לך, אנחנו הגדולים, מבינים שאי אפשר. מה שנשאר לנו זה לקום כל בוקר מחדש, לפקוח את העיניים הכי גדול שאפשר ולהמשיך הלאה. יש לנו אחריות עצומה כלפי ילדינו וגם כלפי עצמנו ומכאן צריך לשאוב את הכח. לו יכולנו לקבל מהם תשובה, הם וודאי היו אומרים לנו את אותם המילים. מאחלת לכם ימים קלים יותר. ביי אסתר

 

[fox28]

הכאב חזק ונורא גם חרי 3 וחצי שנים

הי לכולם אני לא יודעת אם אתם זוכרים אותי, כתבתי פה מדי פעם אמי ז"ל נפטרה לפני 3 וחצי שנים. הכאב הוא אותו כאב נורא המחלחל בלב ולא יעלם לעולם- גם לא אחרי 10 , 15 , 30 שנה. אז נכון שהחיים ממשיכים והמשכתי הלאה בחיי (אין לי מושג מניין שאבתי כוחות לכך) אני עובדת, סיימתי לימודים, יש לי חבר מקסים, אני יוצאת לסרטים והצגות. אבל חיי לעולם לא יהיו אותו דבר כמו לפני ה-22 ביולי 2000 אתמול אגב חגגתי יום הולדת 29 - יום הולדת רביעי ללא אמא ז"ל הכאב לא מתכהה- הוא נשאר בתוך הלב אבל חייבים להמשיך הלאה אין ברירה אחרת פוקסית 29

 

[BooBee]

כל כך נכון

אני זוכרת שממש בסמוך למותה של אחותי, כשקראתי בפורום שלנו כשהיה בIOL לפני שלוש שנים, את הדברים שכתבו אנשים, גם אחרי 4 שנים אחרי מותם של יקירהם נדהמתי לחשוב שזה נמשך כל כך הרבה זמן. והיום, בימים הרעים שלי, אני נזכרת. כן, בטח. גם אחרי שלוש שנים פתאום פקעת של כאב וגעגועים מתפרקת לה בגרון והופכת לדמעות גדולות של בכי...

 

[rnati]

ואילו אצלי זה בדיוק הפוך

מספר חודשים אחרי שאחי נהרג מישהוא דיבר עם אבי על אח שלו שנהרג. אבי סיפר לי בהשתאות: "אח שלו נהרג לפני 30 שנה והוא מדבר איתי עליו עם דמעות בעיניים, אחרי 30 שנה!" התגובה שלי היתה: "נראה לך שעוד 30 שנה זה יפסיק לכאוב?" הוא חשב קצת ואמר: "לא חשבתי על זה ככה" והיום, אחרי 11 חודשים ההלם והכאב חזקים בדיוק כמו לפני 11 חודשים התרגלתי להפסיק לחפש אותו בבית (מה גם שכולנו עברנו דירות לבתים שהוא לא היה בהם) אבל אני עדיין מסובבת מבט אחרי ילדים בגילו ברחוב...