לפני כחודש
העברתי שיחה בעבודה לכל הקומונריות. אני עובדת בבני עקיבא והנושא של חודש אירגון היה "עושים עליה". וזה לא רק עליה לארץ, אלא עליה רוחנית, עליה במעשים, התקדמות בחיים... הצוות שלנו בא אלי ואמר שהסיפור שלי בדיוק מתאים לנושא שהם רוצים שאדבר. כבר כמה שנים שכמה מדרשות מבקשים שאעביר שיחות. הכנתי את שיחה, חצי שעה לפני הקראתי אותה לגיסתי, היא בוכה ואני בוכה. חשבתי לבטל הכל אבל כמובן שלא ביטלתי אנשים יצאו המומים, גם הצוות היה בשוק, הם לא ידעו כלום מעבר לזה שהתאלמנתי. ו האמת בסופו של דבר זה עשה לי טוב, הרגשתי משוחררת. ומאז המון בתי ספר תיכוניים רוצים שאדבר אצלם. זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברתי לפני קהל. לא יודעת אם יהיו לי כוחות לזה. אבל מצד שני בסיפור שלי היו המון ניסים ואני מרגישה שאני צריכה לפרסם את הנס, ובנוסף זה עוד פרנסה, מספיק לי 4 שיחות כאלו בחודש וזה תוספת נחמדה. לא יודעת מה לעשות. זה טוב לחזור שוב ולגרד את הפצע??? לכאוב הכל מחדש בכל פעם? צריך המון כוחות.... מה אתם אומרים?
העברתי שיחה בעבודה לכל הקומונריות. אני עובדת בבני עקיבא והנושא של חודש אירגון היה "עושים עליה". וזה לא רק עליה לארץ, אלא עליה רוחנית, עליה במעשים, התקדמות בחיים... הצוות שלנו בא אלי ואמר שהסיפור שלי בדיוק מתאים לנושא שהם רוצים שאדבר. כבר כמה שנים שכמה מדרשות מבקשים שאעביר שיחות. הכנתי את שיחה, חצי שעה לפני הקראתי אותה לגיסתי, היא בוכה ואני בוכה. חשבתי לבטל הכל אבל כמובן שלא ביטלתי אנשים יצאו המומים, גם הצוות היה בשוק, הם לא ידעו כלום מעבר לזה שהתאלמנתי. ו האמת בסופו של דבר זה עשה לי טוב, הרגשתי משוחררת. ומאז המון בתי ספר תיכוניים רוצים שאדבר אצלם. זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברתי לפני קהל. לא יודעת אם יהיו לי כוחות לזה. אבל מצד שני בסיפור שלי היו המון ניסים ואני מרגישה שאני צריכה לפרסם את הנס, ובנוסף זה עוד פרנסה, מספיק לי 4 שיחות כאלו בחודש וזה תוספת נחמדה. לא יודעת מה לעשות. זה טוב לחזור שוב ולגרד את הפצע??? לכאוב הכל מחדש בכל פעם? צריך המון כוחות.... מה אתם אומרים?
