לפני גירושין וקשה לי
לפני גירושין וקשה לי
שלום לכולם, מקווה לקבל דרככם מעט נחמה ועצה. אנו בתהליך גירושין שהחל לפני כחצי שנה. המצב ביננו גמור כבר שנים, גם ללא יחסי מין. בתחילה, בעלי לא רצה לקדם את הגירושין כיוון שהיה מובטל לאחר מכן נעזרנו בגישור של ויצו שנכשל. לפני כשבועיים לאחר איומים והפחדות שבעלי שחרר כלפי, פניתי לבית דין לענייני משפחה ותבעתי בעזרת עו"ד, משמורת ומזונות. העו"ד כתב דברים מעט מנופחים, כהרגלם, למרות שמיתנתי אותו... בעלי קיבל את התביעה בכעס וביקש שאבטל אותה ושנחזור לויצו וזאת לאחר שהוא בעצמו לא רצה לחזור לשם בעבר. הצעתי לו שנלך יחד לעו"ד שלי ונגיע להסכם, ושלא ייקח עו"ד גם הוא. הוא לא הסכים, כבודו נרמס.... עשרות פעמים בעלי פוטר ממקומות עבודה, שנים תמכתי בו, כל השנים האלה הרווחתי יותר ממנו והחזקתי את הבית איתן. נוסף לכך הבנים מתרומת זרע כיוון שהוא עקר. ונוסף לכך לא קיבלתי ממנו כל השנים, לא אהבה ולא יוזמה ולא עזרה מספקת במטלות הבית, אלא מנימלית. כיום, לאחר התביעה, חמתו הולכת וגוברת, והוא מאיים עליי ורומז רמזים כאילו גם הבית וגם הבנים יישאר וברשותו והטוענה שתיהיה לו זה שבגדתי בו, (החלטנו לפני חצי שנה על פרידה ויחסי נישואין פתוחים להכרויות אחרות, בהסכמה הדדית) נוסף לכך הוא ישתמש בטענה שמידי פעם אני מכה את הילדים מה שהיה נכון לעבר, אבל באמת לא בצורה רצינית. אדרבא הוא זה שמשתמש באלימות כלפיהם לפעמים (מכה בטוסיק), ואני הפסקתי לגמרי. לא פתחתי עדיין תיק ברבנות. ייתכן והוא פתח כעת עם העו"ד שלקח. שוב, הוא מפחיד אותי שאחכה ואראה מה מחכה לי מהעו"ד שלו... ושאני חוזרת לבית של אמא שלי... הסגנון שלו מלחיץ אותי. יש ביננו גילויי אלימות מילולית בבית, מה שלא היה בעבר וחוסר שיתוף פעולה ועקיצות. הוא לא עוזב את הבית. מגיע מאוחר מהרגיל, יוצא בערבים, עול הבית הוא יותר על כתפיי מתמיד, וקשה לי מאוד. הוא לא מאפשר לי להתחיל ולמכור את הבית...שוב ברמיזות שאחרי שאקבל את התביעה שלו אז כבר אבין יותר. הילדים כבר מבינים ושואלים שאלות, וזוכים לתשובות והסברים. מה יהיה? מה מחכה לי? אני מותשת... האם יש משהו בדבריו? האם באמת הוא יוכל לקבל לידיו גם את הבנים וגם את הבית? האם נעשיתי נאיבית מרוב ייאוש? אין ביננו הסכם ממון, ועדיין לא תבעתי אותו ברבנות, אלא בבית דין לענייני משפחה, רק על מזונות ומשמורת.
לפני גירושין וקשה לי
שלום לכולם, מקווה לקבל דרככם מעט נחמה ועצה. אנו בתהליך גירושין שהחל לפני כחצי שנה. המצב ביננו גמור כבר שנים, גם ללא יחסי מין. בתחילה, בעלי לא רצה לקדם את הגירושין כיוון שהיה מובטל לאחר מכן נעזרנו בגישור של ויצו שנכשל. לפני כשבועיים לאחר איומים והפחדות שבעלי שחרר כלפי, פניתי לבית דין לענייני משפחה ותבעתי בעזרת עו"ד, משמורת ומזונות. העו"ד כתב דברים מעט מנופחים, כהרגלם, למרות שמיתנתי אותו... בעלי קיבל את התביעה בכעס וביקש שאבטל אותה ושנחזור לויצו וזאת לאחר שהוא בעצמו לא רצה לחזור לשם בעבר. הצעתי לו שנלך יחד לעו"ד שלי ונגיע להסכם, ושלא ייקח עו"ד גם הוא. הוא לא הסכים, כבודו נרמס.... עשרות פעמים בעלי פוטר ממקומות עבודה, שנים תמכתי בו, כל השנים האלה הרווחתי יותר ממנו והחזקתי את הבית איתן. נוסף לכך הבנים מתרומת זרע כיוון שהוא עקר. ונוסף לכך לא קיבלתי ממנו כל השנים, לא אהבה ולא יוזמה ולא עזרה מספקת במטלות הבית, אלא מנימלית. כיום, לאחר התביעה, חמתו הולכת וגוברת, והוא מאיים עליי ורומז רמזים כאילו גם הבית וגם הבנים יישאר וברשותו והטוענה שתיהיה לו זה שבגדתי בו, (החלטנו לפני חצי שנה על פרידה ויחסי נישואין פתוחים להכרויות אחרות, בהסכמה הדדית) נוסף לכך הוא ישתמש בטענה שמידי פעם אני מכה את הילדים מה שהיה נכון לעבר, אבל באמת לא בצורה רצינית. אדרבא הוא זה שמשתמש באלימות כלפיהם לפעמים (מכה בטוסיק), ואני הפסקתי לגמרי. לא פתחתי עדיין תיק ברבנות. ייתכן והוא פתח כעת עם העו"ד שלקח. שוב, הוא מפחיד אותי שאחכה ואראה מה מחכה לי מהעו"ד שלו... ושאני חוזרת לבית של אמא שלי... הסגנון שלו מלחיץ אותי. יש ביננו גילויי אלימות מילולית בבית, מה שלא היה בעבר וחוסר שיתוף פעולה ועקיצות. הוא לא עוזב את הבית. מגיע מאוחר מהרגיל, יוצא בערבים, עול הבית הוא יותר על כתפיי מתמיד, וקשה לי מאוד. הוא לא מאפשר לי להתחיל ולמכור את הבית...שוב ברמיזות שאחרי שאקבל את התביעה שלו אז כבר אבין יותר. הילדים כבר מבינים ושואלים שאלות, וזוכים לתשובות והסברים. מה יהיה? מה מחכה לי? אני מותשת... האם יש משהו בדבריו? האם באמת הוא יוכל לקבל לידיו גם את הבנים וגם את הבית? האם נעשיתי נאיבית מרוב ייאוש? אין ביננו הסכם ממון, ועדיין לא תבעתי אותו ברבנות, אלא בבית דין לענייני משפחה, רק על מזונות ומשמורת.
