לפניך
זהו,חיכינו הדחקנו, אבל אין מנוס, יום הדין הגיע. מחר נעבור כולנו לפני הקב"ה שישקול בפלס של אמת את מעשינו, אין עצה ואין תבונה נגד ה', בפני אנשים אנו יכולים להצטדק, בכל זאת היו לנו ייסורים השנה, התמודדנו עם המון ניסיונות, אבל הקב"ה יודע בדיוק ! מה עברנו, הן מאיתו יתברך באו לנו כל הניסיונות, והוא יטען, אכן עברת ייסורים והתמודדויות, אך מי התיר לך בעקבות זאת לדבר לשון הרע? לא לקום לתפילה? היה לך קשה להתמיד בתורה? בסדר אני מבין, אבל לקבוע עיתים לתורה יכולת? ומה נענה אנן? מה נאמר ומה נצטדק? כולנו מכירים או שמענו על אדם שמת השנה, על אדם שגילו לו מחלות איומות, בא נחשוב לרגע, שנה שעברה, הוא היה בדיוק כמונו, הלך לקנות בגדים לחג, הכין סימנים, הלך לתפילה, שמח בחג הקדוש, אך לא ידע שהקב"ה שם עליו סימן אדום, סימן שאומר כי לא יזכה לסיים את שנת התשס"ח. אין לי עניין להפחיד מישהו, אך יש לי עניין שנתעורר, גם אם הכעסנו את הקב"ה, הוא עדיין אוהב אותנו כאב את בנו ולכן הוא נותן לנו הזדמנות לשוב אליו, לבקש סליחה על שעברנו על תורתו ועל מצוותיו בשאת נפש, מחר יחליט הקב"ה, מי יחיה ומי לא! מי מאיתנו שנה הבאה יוכל לבקר פה, לכתוב ולקרא, מי יעני ומי יעשיר, מי יחיה בשלווה ומי יתרוצץ מרופא לרופא בר מינן, מי ימצא את הזיווג שלו ומי יישאר בודד, מי ילד ילדים ומי לא. "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי ריק, מלא בושה וכלימה", כך אנו צריכים לחוש, הן עומדים אנו לפני מי שאמר והיה העולם, לפני מי שבהבזק מחשבה יכול לגדוע את פתיל חיינו. כל מה שכתבתי, כדי שאנו נתעורר ונשוב לאבינו שבשמים, אך לא כדאי שנשוב רק מיראה, ממש לא, בא נשוב מאהבה לקב"ה, הן הקב"ה נתן לנו עיניים לראות ואוזניים לשמוע, אנו יכולים לקום בבוקר ממיטתנו ללכת ברגלינו לאכול לשתות וכו', אתם יודעים כמה מסכנים יש בעולם, מסכנים שהיו נותנים כל הון שבעולם, רק בשביל לראות בעיניהם, לראות את השמש הזורחת, את ילדיהם, את בן זוגם וכו', אז נכון, עברנו שנה לא קלה, ואפילו קשה לחלקנו, אך עדיין אנו בריאים ושלמים, ועל זה צריך להודות לקב"ה ולשוב אליו מאהבה, מאהבה על כל הטובות שברוב חסדיו גמלנו. ************ לפניך בורא עולם, פונה אני כנעלם, כתולעת אבדה בחולות, בא פניך לחלות. לפניך בורא עולם, בוש אני ונכלם, על כל יום שנעלם, ולקראת יום הרת עולם. לפני אנשי העולם, נחשב אני כתם, אך לא לפניך בורא העולם, היודע צפון גם נעלם. לפני ולפנים, כהן היה נכנס ביום הכיפורים, לרצות פניך אלוקים, לרחם על בניך האהובים. לפני זמן וזמנים, היו לנו כוהנים אך לא באלו הימים, בין הגויים אנו נטמעים. לפניך אשא תפילה, בעד מקדש נעלה, אשר אבד מימים, ושמו בית עולמים. לפניך בו הקרבנו קורבנות, נדבות, שלמים ועולות, אך אותו איבדנו בעוונות, רחמנו בזכות אבות. לפניך ביום הדין, זכרנו והושיענו כבנים, אך אם לא כבנים, לכל הפחות כעבדים. לפניך בורא העולם, פונה אני כנעלם, שתפילתנו ביום המורם, תלווינו לעד ולעולם. ************ מתוך "קסם של מילים", יודעים לכתוב ברמה? בואו תראו לנו: http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=32338
זהו,חיכינו הדחקנו, אבל אין מנוס, יום הדין הגיע. מחר נעבור כולנו לפני הקב"ה שישקול בפלס של אמת את מעשינו, אין עצה ואין תבונה נגד ה', בפני אנשים אנו יכולים להצטדק, בכל זאת היו לנו ייסורים השנה, התמודדנו עם המון ניסיונות, אבל הקב"ה יודע בדיוק ! מה עברנו, הן מאיתו יתברך באו לנו כל הניסיונות, והוא יטען, אכן עברת ייסורים והתמודדויות, אך מי התיר לך בעקבות זאת לדבר לשון הרע? לא לקום לתפילה? היה לך קשה להתמיד בתורה? בסדר אני מבין, אבל לקבוע עיתים לתורה יכולת? ומה נענה אנן? מה נאמר ומה נצטדק? כולנו מכירים או שמענו על אדם שמת השנה, על אדם שגילו לו מחלות איומות, בא נחשוב לרגע, שנה שעברה, הוא היה בדיוק כמונו, הלך לקנות בגדים לחג, הכין סימנים, הלך לתפילה, שמח בחג הקדוש, אך לא ידע שהקב"ה שם עליו סימן אדום, סימן שאומר כי לא יזכה לסיים את שנת התשס"ח. אין לי עניין להפחיד מישהו, אך יש לי עניין שנתעורר, גם אם הכעסנו את הקב"ה, הוא עדיין אוהב אותנו כאב את בנו ולכן הוא נותן לנו הזדמנות לשוב אליו, לבקש סליחה על שעברנו על תורתו ועל מצוותיו בשאת נפש, מחר יחליט הקב"ה, מי יחיה ומי לא! מי מאיתנו שנה הבאה יוכל לבקר פה, לכתוב ולקרא, מי יעני ומי יעשיר, מי יחיה בשלווה ומי יתרוצץ מרופא לרופא בר מינן, מי ימצא את הזיווג שלו ומי יישאר בודד, מי ילד ילדים ומי לא. "אלוקי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי ריק, מלא בושה וכלימה", כך אנו צריכים לחוש, הן עומדים אנו לפני מי שאמר והיה העולם, לפני מי שבהבזק מחשבה יכול לגדוע את פתיל חיינו. כל מה שכתבתי, כדי שאנו נתעורר ונשוב לאבינו שבשמים, אך לא כדאי שנשוב רק מיראה, ממש לא, בא נשוב מאהבה לקב"ה, הן הקב"ה נתן לנו עיניים לראות ואוזניים לשמוע, אנו יכולים לקום בבוקר ממיטתנו ללכת ברגלינו לאכול לשתות וכו', אתם יודעים כמה מסכנים יש בעולם, מסכנים שהיו נותנים כל הון שבעולם, רק בשביל לראות בעיניהם, לראות את השמש הזורחת, את ילדיהם, את בן זוגם וכו', אז נכון, עברנו שנה לא קלה, ואפילו קשה לחלקנו, אך עדיין אנו בריאים ושלמים, ועל זה צריך להודות לקב"ה ולשוב אליו מאהבה, מאהבה על כל הטובות שברוב חסדיו גמלנו. ************ לפניך בורא עולם, פונה אני כנעלם, כתולעת אבדה בחולות, בא פניך לחלות. לפניך בורא עולם, בוש אני ונכלם, על כל יום שנעלם, ולקראת יום הרת עולם. לפני אנשי העולם, נחשב אני כתם, אך לא לפניך בורא העולם, היודע צפון גם נעלם. לפני ולפנים, כהן היה נכנס ביום הכיפורים, לרצות פניך אלוקים, לרחם על בניך האהובים. לפני זמן וזמנים, היו לנו כוהנים אך לא באלו הימים, בין הגויים אנו נטמעים. לפניך אשא תפילה, בעד מקדש נעלה, אשר אבד מימים, ושמו בית עולמים. לפניך בו הקרבנו קורבנות, נדבות, שלמים ועולות, אך אותו איבדנו בעוונות, רחמנו בזכות אבות. לפניך ביום הדין, זכרנו והושיענו כבנים, אך אם לא כבנים, לכל הפחות כעבדים. לפניך בורא העולם, פונה אני כנעלם, שתפילתנו ביום המורם, תלווינו לעד ולעולם. ************ מתוך "קסם של מילים", יודעים לכתוב ברמה? בואו תראו לנו: http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=32338