"לפחות לא אהבו אותי"

"לפחות לא אהבו אותי"

"...ועל כך שגם הפסיכולוג שלו עונה לה תשובות שרחוקות מלהרגיע אותה כשהיא תוהה איזו נערה תרצה לצאת עם ה"אוטיסט הזה". "האמת", הוא ענה לה, "אני לא יודע אם ניתן. עוד לא מצאנו דרך לחדור למוחו של נער אוטיסט"."

"חבר שלי פשוט ויתר לפני שנתיים ואמר שהוא מאמין בזה וכשהוא יגדל הוא ירצה ללכת להוסטל."

"כילד אני גדלתי פרא, ללא השגחה וטיפול, כמעט בכלל. אז מצד אחד הייתי מאוד מוזנח, ובגלל זה אפילו חייתי כהומלס כמה שנים; אבל מצד שני, אני מחשיב את עצמי כבר מזל. לפחות לא 'אהבו' אותי".

"אולי בפעם הבאה אפשר לנסות בלי מוּדעוּת? נראה לי שזה כבר עדיף."
 
עוד ציטוט, מקסים וחשוב מאוד לפי דעתי:

"אני מרגיש שבדיוק בגלל גישה כזאת הרבה אוטיסטים נופלים קורבן להתעללות ולפעמים אפילו מחפשים אותה - כי מאוד קשה לנו להבדיל כהלכה בין מי שאוהב אותנו ובין מי שלא. כי אם מי שהכי אוהב אותם מתייחס אליהם ככה, ועוד מילדות, הקשר הכי קרוב ומשמעותי הוא כזה שמסמן אותם כחסרי אהבה וסיכוי. אני לא חושב שיכול להיות כאב גדול מזה, אבל זה מה שאנשים רואים: רק את האוטיסט שמשתולל - כי שורפת לו הנשמה וכואב לו כל הגוף. ברגע שהבן אדם הקרוב אליך ביותר מבטל את קיומך זה מנתק אותך לחלוטין.
בגלל זה הם גם מרביצים לעצמם. מרגישים שמשהו נורא רע, אבל יודעים שמי שלא בסדר זה תמיד הם, כי ככה גידלו אותם מגיל צעיר".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
סוף מעשה במחשבה תחילה הבעיה בעיניי אינה בנסיון להעלות מודעות-
יש בהחלט נושאים, עניינים, אנשים,
שכדאי שהציבור הרחב יהיה מודע יותר לקיומם.
אלא שלא כל האמצעים כשרים.
כנראה שהאנשים שמפרסמים מוצרי צריכה
אינם בהכרח האנשים המתאימים להעלות מודעות
לעניינים מורכבים יותר כמו אלה שהוזכרו בכתבה.
עניינים שיש להקדיש מחשבה מעמיקה יותר וכמה טיפות רגישות
לפני שפוצחים בקמפיין לגביהם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ככה כן עושים קמפיין להעלאת המודעות: בבריטניה הגיעו אנשי העמותה הלאומית לאוטיזם למסקנה
שאין מספיק מודעות בציבור ובקרב מחליטי ההחלטות לקיומם ולצרכיהם של א"סים בוגרים,
השיח מתמקד בילדים.
אז הם ראיינו 1400 א"סים כדי לשמוע מהם מה המסר שהם היו רוצים להעביר,
וביססו עליו את הקמפיין
http://www.autism.org.uk/get-involv...ore/our-campaigns/past-campaigns/i-exist.aspx
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הקשר הוא לקיומם של א"סים בוגרים כולל כאלה שהם מה שמכונה בתפקוד גבוה:
היד היא יד של אדם בוגר, יש עליה אפילו טבעת נישואין.
וכתוב עליה "אני קיים".
הציור הזה לא מופיע בפני עצמו, אלא בהקשר המדובר.
והוא בא לומר, גם למי שכמוך טוען שא"סים המכונים בתפקוד גבוה אינם אוטיסטים, שהם כן, הם קיימים, והם לא מוכנים להמשיך להיות שקופים, להשלים עם ההתעלמות מהם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ואם מישהו יגיד:אני לא אומר שאת לא קיימת, אני רק אומר שאת לא אשה, את סובלת מלקות אחרת.
איך תרגישי עם זה?
הוא רואה אותך?
או, זה מזכיר לי גם את דיווחיהן של מי שסובלות מפיברומיאלגיה
(אולי יש גברים, שמעתי בעיקר מנשים)
ונאלצות להתמודד עם יחס מבטל ומזלזל מסביבתן
http://www.inbar.org.il/?CategoryID=204&ArticleID=149
את יכולה להמשיך להתעקש, כמו גולדה, לטעון שאין עם פלסטיני והפנתרים השחורים לא נחמדים,
להמשיך לפגוע בכך באנשים, אני מנחשת שלא רק בי,
או-----
לנסות להקשיב.
בחירה חופשית שלך
 
הסיבה שאספרגרים יכולים לטעון שהם אוטיסטים היא

שאוטיסטים לא יכולים לענות להם שהם לא. וזה בדיוק ההבדל ביניהם.
 

randy1982

New member
איך זה קשור להגינות?

כאילו יש איזו עוגה שנקראת אוטיזם
והילד שלי מנסה לכרסם ממנה על חשבון הילד שלך?..
אני פשוט לא מבינה את הלך המחשבה הזה.
כאילו אם אני בעלת סוג דם B וגם את בעלת סוג דם B
אז אנחנו קיימות אחת על חשבון השניה?
 

shavririt

New member
"אמא לנער אוטיסט"- את פשוט לא מכירה..

את כל כל מה שכלול ב"אספרגר" וב"תפקוד גבוה".
ה"אספרגר" יכול להיות אוטיסט מאד מאד.
אם היית מכירה את הבת האספית שלי היית נוכחת בטעותך.
ואני לא מפרטת כדי לשמור על פרטיותה, והיא גם קוראת כאן.
 
ולכן, לדעתי, טוב שההגדרה הורדה לגמרי

כי זה אכן גרם בלבול רב.

ולדעתי, אם מציגים למשל את הגיבור של הפרויקט של רוזי כאספרגר טיפוסי (ולדעתי הוא ממש לא), הרי אנשים חושבים שלאספים אין קשיים וזו סוג של גאונות חמודה, עם קצת קשיים משעשעים, ואכן, הקשיים שאתם מתמודדים חלק ניכר מהאספים רבים ומשותפים לאוטיסטים "רגילים".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
 

arana1

New member
למה שמישהו ירצה לטעון שהוא אוטיסט ?

לא מבין מאיפה אנשים מגרדים טיעונים כל כך מופרכים

מצד שני,אם יש קירבה בין אוטיזם לאספרגר(ויש לא מעט נתונים ומאפיינים שמצביעים על קירבה אפשרית) אז מי שיודע לכבד ולהוקיר ולאהוב גם את המשותף ולא רק את המפריד יכול לצאת נשכר מהיכולת המילולית המאוד טובה של האחד בשביל לפתוח צהר לקיומו של האחר

יש נטייה לתת משקל מוגזם לביטויים חיצוניים
והנטייה הזאת מסתירה שבין שתיקה מוחלטת למילוליות מוחלטת יש קירבה מאוד מדהימה ומפתיעה
שקשורה גם ליכולות תקשורתיות מיוחדות מאוד
יש גם לא מעט אספים שתקניים מאוד אלא שבניגוד לאוטיסטים הם יודעים ואפילו מצטיינים בכתיבה
ההחלטה לבטל הזדמנות להבנה שאינה אפשרית בדרך אחרת היא מעט פזיזה ולא שקולה בכלל

ובלווא הכי
הרי יש לא מעט דרכים לבדוק את אם מה שהאספים מספרים על אוטיסטים הוא רלוונטי
פשוט משנים התנהלות בהתאם למה שהם אומרים ורואים אם זה עוזר ומייצב ומרגיע ומשפר את המצב
ומנסיוני לא מעט פעמים זה בדיוק כך
 
ואם מישהו יגיד לך,

נכון שמבחוץ אני נראה כמו גבר, אבל אני חש כאישה. אני מבקש ממך לכבד את זה ולהתייחס אלי כאישה.

את מסכימה שצריך לכבד את זה?

ולגבי הדוגמאות שנתת:
מה הופך קבוצת אנשים לעם? האם מספיקה ההגדרה שלהם את עצמם לעם?

לגבי גולדה, המשפט הזה נאמר בהקשר מסוים, ורצוי לדעת אותו,
את נסיבות אמירתו הסבירה כך: "בכנס לציון סיום חגיגות המימונה, שהתקיים למחרת אותו לילה בו התפרעו הפנתרים ברחובות ירושלים ואשר במהלך 'הפגנתם' הושלכו על ידם בקבוקי מולוטוב, אמרת אתה כי נפגשת עם הפנתרים העצורים ומצאת כי הם דווקא נחמדים. בתגובה לדבריך אלה אמרתי אני כי אלה המתפרעים ומשליכים בקבוקי מולוטוב על שוטרים יהודים, אינם 'נחמדים'". את מכתבה סיימה כך: "אני בוודאי מוכנה לשמוע דברי ביקורת, אולם אינני מוכנה לשמוע השמצות המבוססות על עובדות מסולפות".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברור שיש לכבד את זה, זו בדיוק טענתי מה שקובע הוא הבפנים, לא הבחוץ.
ההקשר של דברי גולדה מעניין אבל לאו-דוקא רלוונטי
למה שניסיתי להביע באמצעות הציטוט. הנושא כאן אינו גולדה

ואולי במידה כלשהי כן: היא התייחסה לאנשים עפ"י הבחוץ,
לא הבפנים.
גם אנשים נחמדים עשויים להגיע להשלכת חפצים אם חונקים אותם.
אם מתעלמים מקיומם.
 
למעלה