לפורמה מזל טוב

זולו60

New member
לפורמה מזל טוב

עברו שבועיים ויום לנצחונך את הסיגריה אי אפשר לעבור לסדר היום בלי לציין זאת. הרי זה לא ענין של מה בכך. וכשיחלוף חודש נתחיל לספור בחודשים. איך אומרים אינשאלה. אצלי עוד אין חדש בתוכי פנימה יש רגעים שאני מרגישה אוטוטו יוצאת לדרך ורגעים אחרים מרגישה רחוק מאוד מנקודת הזינוק. ולכן ספרק לייט וסימפל מי האם אתן עדיין נכנסות לפורום. אם כן אנא כתבו באיזה מצב אתן מבחינת לקיחת הצעד הראשון. בהצלחה לכ המתמודדים, החזיקו מעמד אומרים שזה ממש שווה. ואני כשיהיה חדש אשמח לכתוב. ממשיכה לטחון את הרעיון.
 

פורמה

New member
ואווו תודה! ../images/Emo65.gif../images/Emo39.gif

מצחיקולות שתיכן ! לא ידעתי שצריך לציין שבועות, מספיק היום הראשון... החודש הראשון.. השנה הראשונה... ואז, ואז זהו. אבל תודה! האמת היא שאני מחכה בקוצר רוח לעבור חודש ראשון בלי כדורים, ואז לדעת אם אני באמת גיבורה, כי בנתיים, בתור אחת שמעולם לא הצליחה אפילו להפחית בכמות, אני מרגישה שהכל קורה מעצמו. עדיין נשאר לי עוד חודש לקחת את הכדורים, ואחרכך נראה (חה חה...). זולו, אני מקווה שבקרוב תמצאי את הכוח הדרוש כדי לזנק. את יודעת, זה אולי כמו לתפוס גלים. ממתינים בסבלנות שיבוא אחד מספיק חזק כדי להיסחף איתו, ואם מחמיצים אותו זה נראה כאילו יקח עוד זמן רב עד שיבוא אחד אחר. תנסי לנצל את הרגעים שבהם את מגישה נכון לצאת, ותשאפי לגלוש עליהם כמה שיותר זמן. ואת יודעת מה? אם לא בשביל המטרה אז בשביל הספורט.
 
הי פורמה -בזמן הזה

שאת עדיין לוקחת כדורים תפגישי את עצמך מול אותם רגעים רגשות ומצבים שהרגישו לך -סיגריה -ופשוט תיפרדי מהם לשלום.בהצלחה!
 

פורמה

New member
היי, תודה.

העניין הוא שמעולם לא הייתי צריכה מצב מסויים כדי לרצות מאוד לעשן. שם לב לרשימה: שאני בחברה, כשאני לבד, כשאני בישיבה, בשכיבה, בעמידה, בהליכה. כשאני בבית, כשאני בחוץ, כשאני שמחה, עצובה, עצבנית, שלווה, מתוחה, מתרגשת, אדישה. אחרי האוכל, אחרי סקס, עם הקפה של הבוקר - אחת בהכנה, שניה בלגימה הראשונה, שלישית בחצי הספל, רביעית אחרי הקפה. כשאני ממתינה למשהו - לאוטובוס, לציון למבחן, לשיחת טלפון, לתוכנית טלויזיה, למשהו שיקרה, למשהו שלא יקרה. יש את חוק מרפי שאומר שבדיוק כשמדליקים סיגריה מגיע האוטובוס... אז זהו, שלא. גם לא בשניה או בשלישית. אמא שלי היא מאחרת כרונית, ולהמתין לה פירושו לחסל חצי קופסא. נמשיך? ....כשאני עובדת על המחשב, כשאני כותבת, כשאני מציירת, כשאני מנקה את הבית אחרי כל "פיפס" אני רובצת על סיגריה. כשאני יעייפה ורוצה להשאר עירנית מרוכזת, כשאני עירנית אבל רוצה להירדם, כשאני מייבשת שיער, כשאני יוצאת עם הכלב לסיבוב פיפי, כשאני מרגישה בריאה, כשאני מרגישה חולה, כשחם, כשקר, איך שאני יוצאת מהבית, איך שאני נכנסת הבייתה. בקיצור, אין לי מושג אם יש באפשרותי למצוא משהו משותף לכל זה, אבל אני יכולה להגיד בוודאות מתי אני לא רציתי לעשן - כשאני במים (ים, בריכה, אמבטיה...), כשאני מתה מצמא או רעב, או כשאני ישנה. וחשוב לציין שלא הגזמתי בכלום. ככה בדיוק זה היה בכל השנים האחרונות, וזו בדיוק הסיבה שאני כל כך מופתעת ששכחתי כמעט לגמרי מהסיגריה וזה אפילו לא מרגיש מוזר להמתין ל... להסתובב עם... להתרכז ב... וכו' וכו' בלי הסיגריה. כתבתי מתישהו שבערך פעם ביום אולי מתחשק לי לעשן, וזה מייד עובר, וגם פה לא הצלחתי להבחין במשהו מיוחד שמשותף בין כל הפעמים. אולי רק העובדה שכמעט כל הפעמים היו בערב. אז נסלק את הערב ונפרד ממנו לשלום! סתם. האמת היא שאני לא רוצה להפרד מרגשות ומצבים. רק מהסיגריה. ובנתיים זה מחזיק.
 
פורמה

המטפל שלי לא ממליץ להפסיק את הטיפול בזיבן באופן חד , אלא הדרגתי, אחרי חדשיים של שני כדורים ליום עוברים לכדור אחד ליום משך שבועיים עד שלושה, אח"כ כדור ליומיים, למשך תקופה דומה וכך הלאה הפחתה מדורגת וזאת כדי לא לזעזע את המוח והגוף, אני באופן אישי כבר לא לוקח זיבן כלל, אבל כנראה שאני לא דוגמא טובה למשתמשי זיבן, כי טיפלתי גם בהיפנוזה שזה הוסיף לי המון וההחלטה שלי להפסיק עישון מאוד נחושה, בכל אופן ממליץ לך להיוועץ במומחה בעניין זה בכדי למנוע משבר אפשרי המשך מוצלח, מחזיק אצבעות........ לכולם\ן כאן
 

פורמה

New member
תארתי לעצמי . אני חייבת לספר משהו

סיפור על הרופאה שלי והזיבן, פשוט כל כך נעלבתי שאני ממש לא מתכוונת לחזור אליה שוב לעולם, והסיפור הוא כזה: בפעם הראשונה שהלכתי אליה זה היה לפני חודש ומשהו בשביל המרשם של הזיבן, ביקשתי שהיא תסביר לי קצת על הכדור והדבר היחיד שהצלחתי להבין ממנה זה - לנסות ולראות בעצמי. היא לא היתה כל כך ברורה, אבל השתדלה מאוד. היא עצמה מעשנת (כך אמרה), והזיבן לא שינה את המצב בטענה שהיא בכלל לא רצתה להפסיק. טוף, אז יצאתי ממנה עם מרשם ואמרה שאקבע תור לעוד חודש כדי שתיתן לי מרשם לחודש נוסף. אין לי מושג למה מלכתחילה היא לא נתנה לי מרשמים לכל הכמות. מפה לשם, לקראת סוף שבוע שעבר גילית שביום שבת אני עומדת להשאר בלי כדורים, אז קבעתי מהר תור (יום ה') בשביל יום שישי, ואמרו לי שהיא כבר מלאה. כשהסברתי שזה דחוף אז אמרו לי שאגיע לחדר אחיות והן יפנו אותי בין האחרים בתור. אחרי שעה שאני מחכה בתור לחדר האחיות, הפנו אותי סוף סוף לרופאה, ואני כמו ילדה טובה מחכה עוד שעה עד שכל התור נגמר והיתה אפוגה, אז נכנסתי עם ההפניה מחדר אחיות, היא הסתכלה עלי בפרצוף זועף ושאלה מי אני, ושוב עוברת על הרשימה כדי להיות משוכנעת שאני מתפרצת ללא הזמנה. כמובן שהסברתי לה שאמנם אני לא רשומה אבל הפנו אותי וכו'... בקיצור, סילקה אותי. קראתי לאחות שהפנתה אותי, היא נכנסה אליה, ואחרי שתי דקות יצאה הרופאה שלי לחדר המתנה עם מרשם רעוע, זרקה לי אותו ומהרה להכנס חזרה לחדר. לא חוצפה??? היא לא היתה אמורה לדרוש לשלומי?? ובכלל, זה היה זמן קבלת קהל, ולא היה שום פציינט בחוץ מלבדי, וזה בכלל לא משנה שלא הייתי ברשימה. כאילו מההה הקטעע??? אה, והקטע הכי מדהים בעצם הוא סיפור אחר לגמרי - יצאתי משם רועדת מכעס ועצבים ובכלל לא חשבתי על סיגריה (רק עכשיו אני קולטת!). הקיצר, אני אסירת תודה שיש לי אתכם כדי ללוות אותי, אחרת הייתי מרגישה באמת לבד. (החברים והמשפחה עם הרבה כוונות טובות, אבל הם לא ממש עוזרים מהמקום הנכון). אז באמת תודה, ובהצלחה
 
אולי היה לרופאה יום מחורבן?

פורמה היי,
חייבת להגיד שפשוט כיף להכנס לכאן ולקרוא את הגיגייך. תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייי
 

פורמה

New member
אילו לא את, למי הייתי כותבת? ../images/Emo140.gif

והנה עוד הגיג...: (זהירות זה עצוב) ג-נ-ב-ו ל-י א-ת ה-א-ו-פ-נ-י-י-ם-! זה קרה בסוף השבוע האחרון. איזה עצבים!! מתוך חדר המדרגות הנעול, אופניים נעולות... הכל נעול, ולמרות זאת גנבו. אנשים רעים!!! ועוד עכשיו, כשסוף סוף אני יכולה לרכוב ולנשום בו בזמן (!!!). לפחות עכשיו יש לי כסף לקנות חדשות. זה מנחם.. לא ?
 
אופניים

אפרופו......... אופניים........ דרך נהדרת למניעת עישון ......... פריקת אנרגיה........ נשימה חזקה....... ובכלל כושר....... דבר שאין אותו כשמעשנים.....
 
למעלה