נו, אז היית סוגר את המטבח הצבאי
ומעביד את האחריות להאכלת החיילים ל"גזלנים"? ואם כן, מה עם אותו חייל בודד מחוסר אמצעים, אשר אין בידו כסף לקנות לעצמו ארוחה? שירעב? תראה, אינני זקוק להרצאת מבוא לכלכלה. תודה רבה, אבל אני מכיר את החומר. שוק פרטי חופשי הוא יעיל בתנאים מאד מסויימים: הרבה מוכרים, הרבה קונים, אותו מוצר בדיוק בכמות גדולה, מעבר אינפורמציה מהיר, החלטות משיקולים חומריים-רציונליים בלבד. שוק ה"גזלנים" מתקרב אולי לתנאים האלו, אולם מרבית השווקים במשק המודרני רחוקים מכך מאד. שוק של קרטלים איננו מתנהל כשוק חופשי. שוק של מותגים איננו מתנהל כשוק חופשי. שוק מבוזר מאד איננו מתנהל כשוק חופשי (קשה מאד להשוות מחירים), שוק של קהל שבוי איננו מתנהל כשוק חופשי. וכו' וכו'... אולם מעבר לעניין היעילות הכלכלית עומדת הבעייה המוסרית. חברה צודקת חייבת לדאוג גם לאוכלוסיות החלשות, אפילו במחיר של יעילות מופחתת. הפתרון של "לעזור לעניים, ולהם בלבד" איננו עובד. קודם כל, תמיד יהיה את אלו שיפלו בין הכיסאות, ושישחקו בין הגלגלים (כמו חסרי ביטוח הבריאות בארה"ב). ושנית, החלשים מקבלים כך מעמד משפיל של מקבצי נדבות, ותלויים בגחמות רגעיות של האחראים על מנגנוני הרווחה. הדרך היחידה להגיע לכל הזקוק לכך, ולאפשר גם לחלשים קיום מכובד, היא לתת לכולם, ולקחת יותר מהעשירים (ע"י מס הכנסה, מס רווחי הון וכו'). צדק, בטחון, בריאות וחינוך הם אינטרסים ממלכתיים ולכן יש לשמור אותם בידיים ממלכתיות. גוף פרטי מעוניין רק במיקסום הרווח שלו. לעיתים זה חופף לאינטרס הציבורי אבל לעיתים לא. להעמיד את מערכת המשפט בת-ערובה לאינטרס מסחרי זה חוסר אחריות מופקר. על משפט להיות כפוף לצדק ולצדק בלבד.