היי סימה../images/Emo140.gif
הבנות שלי היו קצת יותר גדולות מהבן שלך כשהייתי פונדקאית . היה לי מאוד חשוב שההריון לא יהיה נושא עלום מבחינתן, היה לי חשוב שהן יכירו את הזוג וידעו לאן התינוק הזה הולך .. השלב הראשון היה לספר להם אודותיו,הבת הגדולה ידעה ממש מהשלבים הראשונים שלו, היא היתה בת עשר בערך ומכיוון שהיא ילדה מאוד בוגרת ורצינית מכפי גילה סיפרתי לה כמו שמספרים לאדם בוגר . סיפרתי לה שקודם כל המעשה שאני עושה יהיה עבור סכום כסף, שאני עוזרת לזוג שאין לו דרך אחרת להביא ילד לעולם ולאחר מכן הם יעזרו לי ע"י מתן כסף..(כמובן שלא ציינתי סכומים ). הגדולה היתה שותפה לתהליך וידעה על ההפריות , בזמן שהייתי אחרי הפריה היא ידעה והקלה עלי מאוד .. לפני שסיפרתי לקטנה הלכתי להתיעץ עם פסיכולוגית ילדים שמתמחה ב"מצבי לחץ".. ידעתי בדיוק מה אני הולכת להגיד לה אבל הפסיכ' חיזקה אותי בכמה עניינים . היא אמרה שהכי חשוב זה להיות מוכנה לכל שאלה שלא תצוץ מהילדה , וחשוב מאוד לתת לה תשובות ולא להשאיר לה סימני שאלה פתוחים... כשסיפרתי לה , עשינו שיחה משפחתית , קודם כל אמרתי לה שאני אוהבת אותה הכי בעולם ושהיא באה מתוך אהבה ובחירה ושאני אמא שלה , שילדתי אותה והיא אהובה .. חשוב שוב ושוב לחזק אותם ולומר להם שאוהבים אותם ! לאחר מכן שאלתי אותה אם היא יודעת איך באים ילדים לעולם, היא כבר ידעה את התאוריה....ואז שאלתי אותה מה עושה אישה שלא יכולה ללדת מסיבה כזו או אחרת , כך הגענו לנושא הפונדקאות .. סיפרתי לה איך מבצעים הפריה ואיך נוצר עובר , לאחר מכן סיפרתי לה שיש זוג אחד , ואני עוזרת להם...כך הנושא התגלגל לו... בסוף שאלתי אותה אם יש לה משהו לשאול , (לפני זה התכוננתי טוב טוב) מכיוון שהיא הבינה ממש הכל , היא אמרה שאין לה מה לשאול ופשוט ביקשה להמשיך לגלוש .... דבר מאוד חשוב שעשיתי הוא לספר לה הכי הכי מאוחר שאפשר כיוון שלילדים קטנים אין תחושה מדוייקת של זמן ולא רציתי שההריון הזה ימשך אצלה הרבה ... אפילו שהיתה לי כבר בטן , סיפרתי לה שהייתי כבר בחודש שמיני, היא פשוט לא ראתה שאני שמנתי ולבשתי בגדים רחבים ולא מבליטים... יש ילדים שלא שמים לב שאפילו אמא שלהם בהריון ! לגבי הגננת , אפשר לשתף גם אותה אם נראה לך שהיא תבין עניין ולא תעשה מזה טרגדיה (יש אנשים שהתגובה שלהם יכולה רק לקלקל). מאחלת לך דרך צלחה !!!!!!!!!! אם יש שאלות אשמח לענות . סיגל
