אופירה1 האחת
New member
לעשות ילד לבד?
שלום אנשים. אני מודה שאני רק אורחת בעולמכם, ולא ממש מתמצאת במחשבים בכלל. רק היום נרשמתי ואני אפילו לא קוראת מה שאחרים כותבים (עסוקה מדי בצרות שלי, כנראה) ולמרות זאת אני פונה אליכם בבקשת עצה. אז סלחו לי על האגואיזם והחוצפה ותנסו לענות מה הייתם עושים במקומי: אני גרושה+1. מתה לילד נוסף. (הילד שלי בן 6) נכנסת לדיכאונות מהחסך ברחם. אל תגידו לי שאין לי למה למהר כי אני ממש מרגישה את הצורך. בוכה כשאני לבד. אני ובן זוגי הנוכחי 3 שנים יחד. לא גרים יחד. לא מאורסים. לא באה לשבתות אצל הוריו. לא כלום. שנה שעברה נמאס לי, אמרתי לו שלא יבזבז לי את הזמן כי אני לא נהיית צעירה מיום ליום ואני רוצה ילדים נוספים. הוא רווק בן 34 שמשום מה מרגיש שיש לו את כל הזמן שבעולם וכל הזמן אומר לי את עוד צעירה לאן את ממהרת. בינתיים אין שום התקדמות ביחסים. אנחנו מטיילים ונהנים ואני אוהבת אותו והוא אותי אבל זה הכל. כמו שני בני 16 שאתמול הכירו. שנה שעברה הפעלתי עליו המון לחץ. כשהוא סרב לנישואים (לא בטוח עדיין שאני רוצה להתחתן א י ת ך) עזבתי אותו. ניסיתי לצאת עם אחרים וזו היתה שטות כי לא הייתי פנויה רגשית ולא הצלחתי להעביר יותר מרבע שעה על כוס קפה עם גבר אחר. הגבר האחר, מסתבר, היה שכן של הוריו של בן הזוג. טיפוס ילדותי ומפגר שנגעלתי ממנו ולא יכלתי לחכות לברוח ממנו. כשהוא התקשר ולא עניתי לטלפונים שלו הוא פנה להוריו של בן הזוג וליכלך עלי. במקביל בן הזוג בוכה מרורים וכל משפחתו תומכת בו וכתוצאה- שונאת אותי. לא אמרו לי שום דבר ולא החמיצו פנים, למעט אחותו שאמרה ואני מצטטת: "בחורה כמוך לא ראויה למילים, את בחיים לא תהיי כשרה למשפחה שלנו! נקודה." חזרתי אליו למרות שהוא לא שינה את עמדתו. היה לי קשה להיות בודדה, בלעדיו. כשראיתי כמה גועל נפש ופסיכופתים יש בחוץ זה רק דחף אותי חזרה אל זרועותיו. אבל... עברה שנה מאז חזרנו. המצב לא השתנה. הוא, כתמיד, מבטיח שהוא רוצה נישואים וילדים ומבקש שאחכה. בזמן שחיכיתי, כאמור, היחסים עם משפחתו הידרדרו, אני שומרת לו טינה בלב על שהוא מבזבז לי את החיים ומונע ממני ילדים, ולא מצליחה להביא את עצמי לעזוב אותו. בני אוהב אותו מאוד גם כן. אבל גם הוא וגם הוריי ואחיי הגדולים מפעילים עלי לחץ לעשות ילדים נוספים (כאילו שאני לא רוצה...) אני כבר לא יודעת מה לענות לילדי: אני מאמינה שבן זוגי משלה אותי ולעולם לא יתחתן, לעולם לא נביא ילדים. אז מה אני אמורה לענות לבני? בעתיד יהיו לך אחים? לשקר? להשלות? או לאכזב ולומר לו את האמת כפי שאני רואה אותה- שהוא לנצח יהיה בן יחיד? חשבתי לקנות תרומת זרע. אם ירצה להיפרד ממני שייפרד. מה דעתכם?
שלום אנשים. אני מודה שאני רק אורחת בעולמכם, ולא ממש מתמצאת במחשבים בכלל. רק היום נרשמתי ואני אפילו לא קוראת מה שאחרים כותבים (עסוקה מדי בצרות שלי, כנראה) ולמרות זאת אני פונה אליכם בבקשת עצה. אז סלחו לי על האגואיזם והחוצפה ותנסו לענות מה הייתם עושים במקומי: אני גרושה+1. מתה לילד נוסף. (הילד שלי בן 6) נכנסת לדיכאונות מהחסך ברחם. אל תגידו לי שאין לי למה למהר כי אני ממש מרגישה את הצורך. בוכה כשאני לבד. אני ובן זוגי הנוכחי 3 שנים יחד. לא גרים יחד. לא מאורסים. לא באה לשבתות אצל הוריו. לא כלום. שנה שעברה נמאס לי, אמרתי לו שלא יבזבז לי את הזמן כי אני לא נהיית צעירה מיום ליום ואני רוצה ילדים נוספים. הוא רווק בן 34 שמשום מה מרגיש שיש לו את כל הזמן שבעולם וכל הזמן אומר לי את עוד צעירה לאן את ממהרת. בינתיים אין שום התקדמות ביחסים. אנחנו מטיילים ונהנים ואני אוהבת אותו והוא אותי אבל זה הכל. כמו שני בני 16 שאתמול הכירו. שנה שעברה הפעלתי עליו המון לחץ. כשהוא סרב לנישואים (לא בטוח עדיין שאני רוצה להתחתן א י ת ך) עזבתי אותו. ניסיתי לצאת עם אחרים וזו היתה שטות כי לא הייתי פנויה רגשית ולא הצלחתי להעביר יותר מרבע שעה על כוס קפה עם גבר אחר. הגבר האחר, מסתבר, היה שכן של הוריו של בן הזוג. טיפוס ילדותי ומפגר שנגעלתי ממנו ולא יכלתי לחכות לברוח ממנו. כשהוא התקשר ולא עניתי לטלפונים שלו הוא פנה להוריו של בן הזוג וליכלך עלי. במקביל בן הזוג בוכה מרורים וכל משפחתו תומכת בו וכתוצאה- שונאת אותי. לא אמרו לי שום דבר ולא החמיצו פנים, למעט אחותו שאמרה ואני מצטטת: "בחורה כמוך לא ראויה למילים, את בחיים לא תהיי כשרה למשפחה שלנו! נקודה." חזרתי אליו למרות שהוא לא שינה את עמדתו. היה לי קשה להיות בודדה, בלעדיו. כשראיתי כמה גועל נפש ופסיכופתים יש בחוץ זה רק דחף אותי חזרה אל זרועותיו. אבל... עברה שנה מאז חזרנו. המצב לא השתנה. הוא, כתמיד, מבטיח שהוא רוצה נישואים וילדים ומבקש שאחכה. בזמן שחיכיתי, כאמור, היחסים עם משפחתו הידרדרו, אני שומרת לו טינה בלב על שהוא מבזבז לי את החיים ומונע ממני ילדים, ולא מצליחה להביא את עצמי לעזוב אותו. בני אוהב אותו מאוד גם כן. אבל גם הוא וגם הוריי ואחיי הגדולים מפעילים עלי לחץ לעשות ילדים נוספים (כאילו שאני לא רוצה...) אני כבר לא יודעת מה לענות לילדי: אני מאמינה שבן זוגי משלה אותי ולעולם לא יתחתן, לעולם לא נביא ילדים. אז מה אני אמורה לענות לבני? בעתיד יהיו לך אחים? לשקר? להשלות? או לאכזב ולומר לו את האמת כפי שאני רואה אותה- שהוא לנצח יהיה בן יחיד? חשבתי לקנות תרומת זרע. אם ירצה להיפרד ממני שייפרד. מה דעתכם?
) עשי רק מה שטוב לך. לא לו, לא לבן שלך ולא למשפחתך רק לך. אל תתני לאף אדם את הזכות לבזבז לך את החיים או למנוע ממך חלק בהם. בהצלחה.
