פעם היה לי מרצה שכל פעם שהוא היה מדבר איתי הייתי מתבלבלת, ממש ברמת ההזעה והגמגום.. הוא רק היה פונה אליי בכיתה, וזהו, הייתי מחליפה צבעים. יום אחד הייתי צריכה להגיע אליו לשיחה אישית, ולא הצלחתי להוציא מילה מהפה. בסוף אמרתי לו תשמע לא יודעת מה קורה לי, והוא ענה, כן, טוב זה בטח לא קשור אליי

בסיום הקורס לא פגשתי בו יותר וככה עברתי את הקרש הראשון שלי באקדמיה. מאז אני אפילו לא מסתכלת על מרצים ככה. פנטזיה רצינית ממש אף פעם לא הייתה לי.. בטח לא על קצינים...