לעצור את הרכבת...
התחלתי טיפול בשלב מאוד מאוחר, אבל מאוד מאוחר, בשביל זה אני רוצה תמידלהמליץ לכולם שיתחילו הכי קרוב למתי שזה מתחיל, כי אם לא המצב כל הזמן הולך ומדרדר. כבר כתבתי פה פעם , שאלמלא שיחה כנה ונרגשת עם מישהו שהוא באמת אדם אמיתי עם נפש פעילה! אין לי מושג איפה הייתי היום וגם עדיף לא לחשוב על זה. בכל אופן אז באיזשהו מקום הבנתי שהמחשבות רצות לי כמו רכבת. המוח כל כך התרגל לחשוב בצורה מסויימת שהוא כמו במעגל חשמלי חוזר על עצמו וחוזר על עצמו שוב ושוב. זה בכלל לא קשור למה אני רוצה לחשוב או להחלטה לא לחשוב כך. המוח פשוט צוחק עלי בתגובה לבקשה כזאת. לכן יש לי תמיד תחושה שחלקית אני בפורום הנכון וחלקית לא. זה לא עניין של כמה שעות ביום , זה כל הזמן. עכשו הגעתי בכוחות עצמי! ובעזרת התרופות למצב שבו אפשר להרגיש כשאני עושה משהו מעבר ליכולת שלי ואז יש לי כזה מחנק בגרון, שממש אפשר להקיא, סליחה על התיאור המפורט, אבל זה באמת כך. אני ממש מנסה להחזיק את עצמי לעשות כמה פעולות יומיומיות כדי שהורי יהיו מבסוטים אבל לפעמים משלמים את המחיר על כך. וברור לי שמה שבעצם מה שהיה עלי לעשות זה מנוחה,מנוחה,מנוחה. מבאס אותי שהרופאים לא מבינים את הדרך שלי להחלמה, זה רק יוצר יותר מתח בתוכי. עד כדי כך שצריך לקחת כדור הרגעה כל פעם שהולכים לרופא. על הבית ועל כל מיודעי ספרתי כבר. סליחה שיוצא מכל הדברים האלה עד כמה האומללות שלי מגיעה, אבל מה לעשות שזה כך. לפעמים באמת נשבר לי ואין לי מושג בשביל מה ובשביל מי לטרוח. רק להגיע עד כאן היו ימים כל נואשים שלא אאחל לאף אחד מכם. רק שלא יצא שאני אבקש גם את ההודעה הזאת למחוק. בבקשה אל תכנסו לדיכאון רק ממה שכתבתי פה, זו ממש לא המטרה שלי,ואם הדברים שלי יושפיעו לרעה על מישהו, אני אהיה זה שהכי אצטער. אז בבקשה. מספיק שאני בדיכאון. בכל אופן עכשו הגעתי למצב שבו אפשר להרגיש שהרכבת מתחילה לרוץ, ובאותו זמן להרגיש שזהו הגיעה השעה לעשות הפסקה ,לנוח ולשקוע בתוך עצמי כדי לנסות להבין מאיפה זה בא ולהגיע לעוד שלב בהבנת עצמי ולהתקרב לשורש הבעיה. שאם מגלים ממה הכל התחיל ומנסים לטפל בזה בצורה אחרת במקום לחטוף OCD אז אפשר להגיע להחלמה. זאת לפי האמונה שלי לפחות. שהתשובות נמצאות בנו ורק צריך לחפש בנחת ,לא בכוח, ועם הרבה אמפטיה כלפי עצמנו. אז אם תרשו לי לומר זאת בעצמי,נדמה לי שהגעתי לעוד שלב והתקדמתי. לא שהרופא או המקורבים שלי יבינו את השיפור. אבל תעזבו,לא חשוב. ת´אמת כבר נמאס לי לנסות להסביר. זה עדיין בגדר OCD או שכבר חציתי פסים למשהו אחר. זה כבר לא שמשהו מסויים מפחיד אותי, כלומר לא רק, אלא שהמוח כבר עבר לטייס האוטומטי, לכן ההרגשה הזאת של שייך/לא לגמרי שייך לפורום. מצד שני, אולי עוד מישהו מרגיש כך. כבר אין לי מושג מה זה . הראש שלי בפקעת לחץ נוראית כל הזמן, שממש כואב לי בראש כשנוגעים בו. לעזאזל על הכל.
התחלתי טיפול בשלב מאוד מאוחר, אבל מאוד מאוחר, בשביל זה אני רוצה תמידלהמליץ לכולם שיתחילו הכי קרוב למתי שזה מתחיל, כי אם לא המצב כל הזמן הולך ומדרדר. כבר כתבתי פה פעם , שאלמלא שיחה כנה ונרגשת עם מישהו שהוא באמת אדם אמיתי עם נפש פעילה! אין לי מושג איפה הייתי היום וגם עדיף לא לחשוב על זה. בכל אופן אז באיזשהו מקום הבנתי שהמחשבות רצות לי כמו רכבת. המוח כל כך התרגל לחשוב בצורה מסויימת שהוא כמו במעגל חשמלי חוזר על עצמו וחוזר על עצמו שוב ושוב. זה בכלל לא קשור למה אני רוצה לחשוב או להחלטה לא לחשוב כך. המוח פשוט צוחק עלי בתגובה לבקשה כזאת. לכן יש לי תמיד תחושה שחלקית אני בפורום הנכון וחלקית לא. זה לא עניין של כמה שעות ביום , זה כל הזמן. עכשו הגעתי בכוחות עצמי! ובעזרת התרופות למצב שבו אפשר להרגיש כשאני עושה משהו מעבר ליכולת שלי ואז יש לי כזה מחנק בגרון, שממש אפשר להקיא, סליחה על התיאור המפורט, אבל זה באמת כך. אני ממש מנסה להחזיק את עצמי לעשות כמה פעולות יומיומיות כדי שהורי יהיו מבסוטים אבל לפעמים משלמים את המחיר על כך. וברור לי שמה שבעצם מה שהיה עלי לעשות זה מנוחה,מנוחה,מנוחה. מבאס אותי שהרופאים לא מבינים את הדרך שלי להחלמה, זה רק יוצר יותר מתח בתוכי. עד כדי כך שצריך לקחת כדור הרגעה כל פעם שהולכים לרופא. על הבית ועל כל מיודעי ספרתי כבר. סליחה שיוצא מכל הדברים האלה עד כמה האומללות שלי מגיעה, אבל מה לעשות שזה כך. לפעמים באמת נשבר לי ואין לי מושג בשביל מה ובשביל מי לטרוח. רק להגיע עד כאן היו ימים כל נואשים שלא אאחל לאף אחד מכם. רק שלא יצא שאני אבקש גם את ההודעה הזאת למחוק. בבקשה אל תכנסו לדיכאון רק ממה שכתבתי פה, זו ממש לא המטרה שלי,ואם הדברים שלי יושפיעו לרעה על מישהו, אני אהיה זה שהכי אצטער. אז בבקשה. מספיק שאני בדיכאון. בכל אופן עכשו הגעתי למצב שבו אפשר להרגיש שהרכבת מתחילה לרוץ, ובאותו זמן להרגיש שזהו הגיעה השעה לעשות הפסקה ,לנוח ולשקוע בתוך עצמי כדי לנסות להבין מאיפה זה בא ולהגיע לעוד שלב בהבנת עצמי ולהתקרב לשורש הבעיה. שאם מגלים ממה הכל התחיל ומנסים לטפל בזה בצורה אחרת במקום לחטוף OCD אז אפשר להגיע להחלמה. זאת לפי האמונה שלי לפחות. שהתשובות נמצאות בנו ורק צריך לחפש בנחת ,לא בכוח, ועם הרבה אמפטיה כלפי עצמנו. אז אם תרשו לי לומר זאת בעצמי,נדמה לי שהגעתי לעוד שלב והתקדמתי. לא שהרופא או המקורבים שלי יבינו את השיפור. אבל תעזבו,לא חשוב. ת´אמת כבר נמאס לי לנסות להסביר. זה עדיין בגדר OCD או שכבר חציתי פסים למשהו אחר. זה כבר לא שמשהו מסויים מפחיד אותי, כלומר לא רק, אלא שהמוח כבר עבר לטייס האוטומטי, לכן ההרגשה הזאת של שייך/לא לגמרי שייך לפורום. מצד שני, אולי עוד מישהו מרגיש כך. כבר אין לי מושג מה זה . הראש שלי בפקעת לחץ נוראית כל הזמן, שממש כואב לי בראש כשנוגעים בו. לעזאזל על הכל.
