אוגוסטוס היל
New member
לעצור את העקירה
מהקמת סניפים והפעלת אלפי מתנדבים ועד ליצירת סיירת מובחרת של "גדעונים", שירדפו יומם וליל אחרי ראש הממשלה וחבר שריו. אבל ה´אלף-בית´ של המאבק הוא האמונה והביטחון שהמשחק עדיין פתוח בבליל הקולות התקשורתי והציבורי שולטים כיום הפופוליסטים ויפי הנפש למיניהם. זאת כנראה הסיבה שלא תשמעו את בני קצובר והרב מנחם פליקס בשיח הזה. את מפגש הפסגה איתם ערכנו כי רצינו לשמוע מישהו שיאמר את האמת, ללא פניות ואינטרסים. פליקס את קצובר הם לב לבו של ´הגרעין הקשה´ של תנועת ההתיישבות, שדרכם המחשבתית ברורה וסלולה עוד מימי מלון ´פארק´ בחברון. על הרקורד המעשי שלהם אין צורך להציג קבלות. בימים כאלה של בלבול ומבוכה אין טוב מלשוב אל חיקם של האבות המייסדים ולשאוב מהם ומניסיונם רעיונות ותובנות לקראת המשך המאבק. כוח דוד וכוח גדעון השאלה הראשונה שמנקרת בהקשר זה היא: מה עושים? נראה שפעולות המחאה חולפות מעל ראשו של שרון, ורק מאיצות את הקצב שלו. לבני קצובר בהחלט יש מה להציע. הוא סבור שהפעולות שננקטו עד היום מבורכות אך חסרות, כיוון שהתמקדו בדעת הקהל בלבד. הן אולי טובות כרקע, אך לא הן שיכריעו את המערכה: "התמקדות בפעולות אלו היא שגיאה, ומי שזקוק להוכחות שדעת קהל לא משפיעה על שרון, יביט במשאל ובוועידת הליכוד. מעבר לכך, כשמתרכזים ביחסי ציבור מרדימים את הכוח לעשות דברים יותר פרופורציונליים ביחס לחומרת המצב". לדעתו, חוט השדרה של המאבק צריך להיות אקטיבי. לקצובר, שכבר פיקד על התנגדות המונית לפינוי, יש תכנית מתאר להתארגנות יעילה: "יש לפעול בשני מעגלים נוספים. האחד: בניית סניפים בכל רחבי הארץ שיהיו מוכנים להשתתף בפעולות מחאה אקטיביות. ברמת החום כרגע, ניתן להגיע לאלפים שיתנדבו. המעגל השני: כוח מצומצם ואיכותי יותר, בנוסח 300 המלקקים של גדעון. "זו צריכה להיות סיירת מובחרת של כמה מאות חברים בעלי משמעת גבוהה, שיקדישו יותר זמן לעניין. תפקידם הוא לא להוריד את נושא המאבק מסדר היום, בהיקף כמעט יומי. הם ינקטו פעולות כמו מרדפים אחרי שרון ושרים בכירים לכל מקום שבו יופיעו, יחדרו להתכנסויות ציבוריות משמעותיות, וימחו – ללא אלימות, בדרך של חסימת האירוע או פריצה לתוכו. פשוט לא לאפשר לו להתקיים. "צעדים כאלו נועדו לעורר, וימחישו לציבור שלנו שהמצב מחמיר. הדרך הזו תזכה לביקורת, ויש שיאמרו שאינם מוכנים ליטול בכך חלק, אך זה יביא לגל הולך וגדל של אקטיביסטים שיצטרפו וייצרו אוירה שאי אפשר להמשיך בתהליך. מסירות אנשינו היא שתכריע לבסוף את הכף". פעולות אלימות נגד שרון נדחות על הסף: "זה יתפוס כותרות, אך רק יחזק אותו עוד יותר. זה יתרום לתדמית שזהו מאבק של מטורפים. זה גם ירתיע רבים מלהשתתף בפעולות מחאה, ויהרוס את כל המערכה", אומר קצובר. להבעיר את השטח גם המעגל הפוליטי סביב שרון הוא בעל משקל משמעותי, סובר הרב פליקס: "שרון אבוד. שום דבר לא ישנה את דעתו. אך בסופו של דבר הוא תלוי בבסיס הכוח שלו: מפלגתו, שריו והקואליציה. השאלה היא באיזו מידה הם יבינו שהדבר נוגע לעצם קיומה של מדינת ישראל. אם המעגל של יש"ע לא ישדר חריפות מספקת, גם הליכוד והמפד"ל לא יקפצו מעורם. אם נשדר יותר חריפות, זה ישפיע על המעגלים הפנימיים הללו ששרון תלוי בהם. לצערי, בינתיים אנו משדרים שזה צעד קשה ורע, אך בסופו של דבר לגיטימי, וזה לא טוב". הוא צופה שגם לישיבת המפד"ל בממשלה יהיה גבול, שיתקרב ככל שתובהר להם חומרת המצב מצד הציבור. אגב המפד"ל, הוא מתנגד למודעה שהתפרסמה נגד השר אורלב, ומסכים עם הטענה נגד האיחוד הלאומי שישבה גם בקואליציה. הוא מספר שבדיונים פנימיים של ´תקומה´ הוא דרש לא להיכנס לממשלה מלכתחילה. פליקס כבר מזהה בקיעים בחומת עור הפיל העבה שבה עטף שרון את עצמו: "איבוד העשתונות בישיבת הממשלה, כמו הצעקות על לימור לבנת, משדר בין השאר חולשה". רעיון נוסף דולה קצובר מן העבר הרחוק יותר: "לאור התנהגותו הדיקטטורית של שרון, כדאי לשקול מצור על קריית הממשלה. להביא לשם כמה עשרות אלפים, שימחישו בצורה מסיבית שצעד זזה לא יכול לעבור. לא באלימות, אלא על גופותינו. ניתן גם לכנס קודם כמה מאות אישי ציבור ולהפעיל אותם בפעילות סמלית, כדוגמה אישית לציבור. בזמנו החתמנו רבנים, קצינים ואחרים שמוכנים להשתטח על הכביש מול משרד ראש הממשלה". פעולות כאלה, אומר קצובר, יגבירו את ההתלהבות, ותשומת הלב של היושבים עכשיו מהצד תעלה כשיראו שהשטח בוער. "אנו תורמים להירדמות במו ידינו, בכך שאנו מציירים את המצב רק כ´לא סימפטי´, וש´צריך למחות´". הרב פליקס מעלה בהקשר זה נקודה שכואבת לשניהם, ככאלו שמשקיפים מן הצד על פעולות דור ההמשך של ההנהגה ביש"ע: "יש דיונים בתוך הציבור שלנו, כמו למשל אמנת ´שיח אחים´, שהופכים את הפינוי ללגיטימי. זה צריך להיות דבר שלא יעלה על הדעת. ברגע שיושבים ודנים עם הצד השני איך מתפנים, זה דבר שמחבל. גם ההסתייגות הפומבית החריפה מקריאות לסירוב פקודה מחבלת במאבק. אני יכול להבין שראשי הציבור לא יכולים לקרוא חד-משמעית לסירוב פקודה, אך התייצבות חד-משמעית נגד זה מכניסה את הפינוי למסגרת של לגיטימיות. אי אפשר לצעוק מצד אחד שזה פשע נורא שיביא לחורבן ישראל, ומצד שני לקבוע גבולות איך לנהוג אז". פקודה לא לגיטימית סוגיית סירוב הפקודה היא בעיני שניהם אחת מגולות הכותרת שיכריעו את גורל המערכה נגד הפינוי. "אם תתבצענה פעולות שיחממו את האווירה וידגישו את חריפות העניין, הדבר יגרום ליותר ויותר חיילים וקצינים להעביר למפקדיהם את המסר: לא נוכל להשתתף בפעולה מסוג זה. העברת מסר המונית כזו תבלום את ההיערכות לפינוי. זה גם ישפיע על דעת הקהל ועל הצמרת הביטחונית והמדינית". קצובר כולל גם סירוב פרונטלי וגם בקשה מהמפקדים שלא להשתתף מראש במשימה כזו, העיקר שזה יקרה במסות המוניות. יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, טוען נגד סירוב הפקודה שהדבר ישמוט את הבסיס לקיומנו המשותף במדינה, וזה גורם שאסור לפגוע בו בכל מחיר. פליקס: "לא בטוח שצריך לקרוא לסירוב פקודה, אבל אסור להסתייג מכך. צריך ליצור אווירה שזהו מעשה בלתי אפשרי. אפשר לשלוח חייל להרוג את אבא שלו, ולומר שאם הוא לא ימלא את הפקודה יתערער חוסנו של הצבא? אי אפשר לבנות על משימות כאלה את קיומו וחוסנו של צה"ל. אסור לתת פקודת עקירה ולצפות שחיילים יקיימו אותה. "לי יש שני בנים במדים. לא דיברתי איתם על איך ינהגו באופן אישי, אך איני מעלה בדעתי שיבצעו את המשימה. צבא לא נועד לפתור סכסוכים פוליטיים, כשם שלא יפסיק את שביתת עובדי הנמל. צריך לשדר בבירור: הדבר בלתי אפשרי ולא יתבצע. היום אסור להגיד ´בגידה´, אבל אין לי מילה נרדפת לזה". קצובר: "כל ראשי יש"ע היו צריכים להצטרף לקריאה לא לבצע פקודה בלתי חוקית כזו. כל גמגום וניסוחים כאלו ואחרים של חלק מהם תורם להבהרה שזה לא כל-כך חמור. הרי אם היתה פקודה להאכיל את כל החיילים בחזיר, גם בנצי ליברמן היה קורא לסרב פקודה. אני חושש שיש פה אי הבנה לחומרת המהלך גם בקרב ראשי יש"ע, וזה מתבטא בהסתייגות שלהם מסירוב פקודה". בניגוד לליברמן וסיעתו, קצובר צופה כי הסירוב יחזק בסופו של תהליך את צה"ל ויחזיר אותו לתעודתו המקורית: "צה"ל הופך בתודעה הציבורית, בזכות התקשורת, לקלגס המתעלל בערבים במחסומים. מהלך של אי השתתפות בפגיעה ביסודות הקיום היהודי והציוני יחזיר לצה"ל, לאחר ויכוחים ומשברים, את המסר המקורי: צה"ל משרת את תחיית עם ישראל בארצו ומגן מפני האויב". לקצובר יש גם ´תנא דמסייע´ כנגד מסתייגי הסירוב: "בניסיון הפינוי הראשון של גרעין אלון מורה ב-74´ קרא אריק שרון לחיילים לא לבצע את הפקודה הבלתי חוקית. חזקה עליו שידע להעריך שפקודה כזו לא תשבור את צה"ל".
מהקמת סניפים והפעלת אלפי מתנדבים ועד ליצירת סיירת מובחרת של "גדעונים", שירדפו יומם וליל אחרי ראש הממשלה וחבר שריו. אבל ה´אלף-בית´ של המאבק הוא האמונה והביטחון שהמשחק עדיין פתוח בבליל הקולות התקשורתי והציבורי שולטים כיום הפופוליסטים ויפי הנפש למיניהם. זאת כנראה הסיבה שלא תשמעו את בני קצובר והרב מנחם פליקס בשיח הזה. את מפגש הפסגה איתם ערכנו כי רצינו לשמוע מישהו שיאמר את האמת, ללא פניות ואינטרסים. פליקס את קצובר הם לב לבו של ´הגרעין הקשה´ של תנועת ההתיישבות, שדרכם המחשבתית ברורה וסלולה עוד מימי מלון ´פארק´ בחברון. על הרקורד המעשי שלהם אין צורך להציג קבלות. בימים כאלה של בלבול ומבוכה אין טוב מלשוב אל חיקם של האבות המייסדים ולשאוב מהם ומניסיונם רעיונות ותובנות לקראת המשך המאבק. כוח דוד וכוח גדעון השאלה הראשונה שמנקרת בהקשר זה היא: מה עושים? נראה שפעולות המחאה חולפות מעל ראשו של שרון, ורק מאיצות את הקצב שלו. לבני קצובר בהחלט יש מה להציע. הוא סבור שהפעולות שננקטו עד היום מבורכות אך חסרות, כיוון שהתמקדו בדעת הקהל בלבד. הן אולי טובות כרקע, אך לא הן שיכריעו את המערכה: "התמקדות בפעולות אלו היא שגיאה, ומי שזקוק להוכחות שדעת קהל לא משפיעה על שרון, יביט במשאל ובוועידת הליכוד. מעבר לכך, כשמתרכזים ביחסי ציבור מרדימים את הכוח לעשות דברים יותר פרופורציונליים ביחס לחומרת המצב". לדעתו, חוט השדרה של המאבק צריך להיות אקטיבי. לקצובר, שכבר פיקד על התנגדות המונית לפינוי, יש תכנית מתאר להתארגנות יעילה: "יש לפעול בשני מעגלים נוספים. האחד: בניית סניפים בכל רחבי הארץ שיהיו מוכנים להשתתף בפעולות מחאה אקטיביות. ברמת החום כרגע, ניתן להגיע לאלפים שיתנדבו. המעגל השני: כוח מצומצם ואיכותי יותר, בנוסח 300 המלקקים של גדעון. "זו צריכה להיות סיירת מובחרת של כמה מאות חברים בעלי משמעת גבוהה, שיקדישו יותר זמן לעניין. תפקידם הוא לא להוריד את נושא המאבק מסדר היום, בהיקף כמעט יומי. הם ינקטו פעולות כמו מרדפים אחרי שרון ושרים בכירים לכל מקום שבו יופיעו, יחדרו להתכנסויות ציבוריות משמעותיות, וימחו – ללא אלימות, בדרך של חסימת האירוע או פריצה לתוכו. פשוט לא לאפשר לו להתקיים. "צעדים כאלו נועדו לעורר, וימחישו לציבור שלנו שהמצב מחמיר. הדרך הזו תזכה לביקורת, ויש שיאמרו שאינם מוכנים ליטול בכך חלק, אך זה יביא לגל הולך וגדל של אקטיביסטים שיצטרפו וייצרו אוירה שאי אפשר להמשיך בתהליך. מסירות אנשינו היא שתכריע לבסוף את הכף". פעולות אלימות נגד שרון נדחות על הסף: "זה יתפוס כותרות, אך רק יחזק אותו עוד יותר. זה יתרום לתדמית שזהו מאבק של מטורפים. זה גם ירתיע רבים מלהשתתף בפעולות מחאה, ויהרוס את כל המערכה", אומר קצובר. להבעיר את השטח גם המעגל הפוליטי סביב שרון הוא בעל משקל משמעותי, סובר הרב פליקס: "שרון אבוד. שום דבר לא ישנה את דעתו. אך בסופו של דבר הוא תלוי בבסיס הכוח שלו: מפלגתו, שריו והקואליציה. השאלה היא באיזו מידה הם יבינו שהדבר נוגע לעצם קיומה של מדינת ישראל. אם המעגל של יש"ע לא ישדר חריפות מספקת, גם הליכוד והמפד"ל לא יקפצו מעורם. אם נשדר יותר חריפות, זה ישפיע על המעגלים הפנימיים הללו ששרון תלוי בהם. לצערי, בינתיים אנו משדרים שזה צעד קשה ורע, אך בסופו של דבר לגיטימי, וזה לא טוב". הוא צופה שגם לישיבת המפד"ל בממשלה יהיה גבול, שיתקרב ככל שתובהר להם חומרת המצב מצד הציבור. אגב המפד"ל, הוא מתנגד למודעה שהתפרסמה נגד השר אורלב, ומסכים עם הטענה נגד האיחוד הלאומי שישבה גם בקואליציה. הוא מספר שבדיונים פנימיים של ´תקומה´ הוא דרש לא להיכנס לממשלה מלכתחילה. פליקס כבר מזהה בקיעים בחומת עור הפיל העבה שבה עטף שרון את עצמו: "איבוד העשתונות בישיבת הממשלה, כמו הצעקות על לימור לבנת, משדר בין השאר חולשה". רעיון נוסף דולה קצובר מן העבר הרחוק יותר: "לאור התנהגותו הדיקטטורית של שרון, כדאי לשקול מצור על קריית הממשלה. להביא לשם כמה עשרות אלפים, שימחישו בצורה מסיבית שצעד זזה לא יכול לעבור. לא באלימות, אלא על גופותינו. ניתן גם לכנס קודם כמה מאות אישי ציבור ולהפעיל אותם בפעילות סמלית, כדוגמה אישית לציבור. בזמנו החתמנו רבנים, קצינים ואחרים שמוכנים להשתטח על הכביש מול משרד ראש הממשלה". פעולות כאלה, אומר קצובר, יגבירו את ההתלהבות, ותשומת הלב של היושבים עכשיו מהצד תעלה כשיראו שהשטח בוער. "אנו תורמים להירדמות במו ידינו, בכך שאנו מציירים את המצב רק כ´לא סימפטי´, וש´צריך למחות´". הרב פליקס מעלה בהקשר זה נקודה שכואבת לשניהם, ככאלו שמשקיפים מן הצד על פעולות דור ההמשך של ההנהגה ביש"ע: "יש דיונים בתוך הציבור שלנו, כמו למשל אמנת ´שיח אחים´, שהופכים את הפינוי ללגיטימי. זה צריך להיות דבר שלא יעלה על הדעת. ברגע שיושבים ודנים עם הצד השני איך מתפנים, זה דבר שמחבל. גם ההסתייגות הפומבית החריפה מקריאות לסירוב פקודה מחבלת במאבק. אני יכול להבין שראשי הציבור לא יכולים לקרוא חד-משמעית לסירוב פקודה, אך התייצבות חד-משמעית נגד זה מכניסה את הפינוי למסגרת של לגיטימיות. אי אפשר לצעוק מצד אחד שזה פשע נורא שיביא לחורבן ישראל, ומצד שני לקבוע גבולות איך לנהוג אז". פקודה לא לגיטימית סוגיית סירוב הפקודה היא בעיני שניהם אחת מגולות הכותרת שיכריעו את גורל המערכה נגד הפינוי. "אם תתבצענה פעולות שיחממו את האווירה וידגישו את חריפות העניין, הדבר יגרום ליותר ויותר חיילים וקצינים להעביר למפקדיהם את המסר: לא נוכל להשתתף בפעולה מסוג זה. העברת מסר המונית כזו תבלום את ההיערכות לפינוי. זה גם ישפיע על דעת הקהל ועל הצמרת הביטחונית והמדינית". קצובר כולל גם סירוב פרונטלי וגם בקשה מהמפקדים שלא להשתתף מראש במשימה כזו, העיקר שזה יקרה במסות המוניות. יו"ר מועצת יש"ע, בנצי ליברמן, טוען נגד סירוב הפקודה שהדבר ישמוט את הבסיס לקיומנו המשותף במדינה, וזה גורם שאסור לפגוע בו בכל מחיר. פליקס: "לא בטוח שצריך לקרוא לסירוב פקודה, אבל אסור להסתייג מכך. צריך ליצור אווירה שזהו מעשה בלתי אפשרי. אפשר לשלוח חייל להרוג את אבא שלו, ולומר שאם הוא לא ימלא את הפקודה יתערער חוסנו של הצבא? אי אפשר לבנות על משימות כאלה את קיומו וחוסנו של צה"ל. אסור לתת פקודת עקירה ולצפות שחיילים יקיימו אותה. "לי יש שני בנים במדים. לא דיברתי איתם על איך ינהגו באופן אישי, אך איני מעלה בדעתי שיבצעו את המשימה. צבא לא נועד לפתור סכסוכים פוליטיים, כשם שלא יפסיק את שביתת עובדי הנמל. צריך לשדר בבירור: הדבר בלתי אפשרי ולא יתבצע. היום אסור להגיד ´בגידה´, אבל אין לי מילה נרדפת לזה". קצובר: "כל ראשי יש"ע היו צריכים להצטרף לקריאה לא לבצע פקודה בלתי חוקית כזו. כל גמגום וניסוחים כאלו ואחרים של חלק מהם תורם להבהרה שזה לא כל-כך חמור. הרי אם היתה פקודה להאכיל את כל החיילים בחזיר, גם בנצי ליברמן היה קורא לסרב פקודה. אני חושש שיש פה אי הבנה לחומרת המהלך גם בקרב ראשי יש"ע, וזה מתבטא בהסתייגות שלהם מסירוב פקודה". בניגוד לליברמן וסיעתו, קצובר צופה כי הסירוב יחזק בסופו של תהליך את צה"ל ויחזיר אותו לתעודתו המקורית: "צה"ל הופך בתודעה הציבורית, בזכות התקשורת, לקלגס המתעלל בערבים במחסומים. מהלך של אי השתתפות בפגיעה ביסודות הקיום היהודי והציוני יחזיר לצה"ל, לאחר ויכוחים ומשברים, את המסר המקורי: צה"ל משרת את תחיית עם ישראל בארצו ומגן מפני האויב". לקצובר יש גם ´תנא דמסייע´ כנגד מסתייגי הסירוב: "בניסיון הפינוי הראשון של גרעין אלון מורה ב-74´ קרא אריק שרון לחיילים לא לבצע את הפקודה הבלתי חוקית. חזקה עליו שידע להעריך שפקודה כזו לא תשבור את צה"ל".