אני מצטער שהציפייה שלי לתחבורה ציבורית מפחידה אותך
אני מצטער שהציפייה המוצהרת שלי לתחבורה ציבורית והגדרתה כזכות בסיסית מפחידה אותך - עד היום לא החשבתי את עצמי כדמות מפחידה או כמי שמעמיד טענות מפחידות או מאיים על הזולת...
אתה אומר: "הזכות היחידה שלך, היא לחיים ולכך שלאנשים אחרים אסור לתקוף אותך ולגרום נזק כלשהוא לרכוש שלך, לגופך או לקרוא לפגיעה כזאת.
כל דבר מעבר לא מגיע לך ואין לך שום זכות לדרוש את זה מאף אחד, כי לא רק אתה משלם על זה."
אינני מסכים עם המשפטים הללו. החברה המודרנית בכלל והחברה המתקדמת בפרט, בנוייה בצורה אחרת. התארגנו בצורת מדינה שבהחלט מתיימרת לדאוג, כמו מדינות רבות אחרות, לרווחת אוכלוסייתה. המטריה שהמדינה נותנת לאזרחיה נוגעת לא רק לסוגיית הבטחון האישי שאתה מעלה כאן בצדק אלא גם לתחומים רבים נוספים כגון חינוך, תחבורה וכבישים, שירותי בריאות, מערכת משפט, איכות הסביבה ועוד. ברור שקיום מסגרת של מדינה עולה כסף רב מאד ואכן כולם משתתפים, או לפחות אמורים להשתתף בעלות המסגרת בצורת תשלום מיסים.
כמשלם מיסים יש לי בהחלט ציפייה להתנייד ממקום למקום בכל עת - כמעט - שאחפוץ בכך באמצעות רכבי הפרטי, בהסתמך על מערכת כבישים שלא אני הקמתי במו ידי אלא נבנו על ידי המדינה באמצעות המיסים של כולנו. באותה מידה יש לי ציפייה להתנייד ממקום למקום בכל עת - כמעט - שבה קיימת דרישה ציבורית משמעותית לכך באמצעות שירות תחבורה ציבורית אם אין לי רכב פרטי מכל סיבה שהיא, כי אני ילד, או שאין לי אמצעים כספיים, או שאינני מסוגל לנהוג או שבריאותי איננה תקינה, או שאני זקן מידי, ואיני יכול לנהוג. הציפייה הזו שלי אינה מוגבלת ליום זה או אחר והיא חשובה באופן מיוחד בימי החופשה מעבודה כי באותם הימים, ולא בימי העבודה, אוכל לפגוש קרובי משפחה וחברים בהקשר חברתי.
נניח ששלושים אחוזים מאוכלוסיית המדינה מתנגדים שהמדינה תשתמש במיסים שהם משלמים (או לא משלמים...) כדי לאפשר לי להתנייד ללא רכב פרטי בשל התחושה שאני מקלקל להם את חדוות החיים ולמעשה את סיבת קיומם. אין עובדה זו מורידה כלל מהצורך להעניק תמורה הוגנת בעד השתתפותי בעול של קיום המדינה. הדבר הזה נוגע בדיוק במהות ההתארגנות של החברה האנושית בצורת מדינות. אפשרות אחרת כמובן היא לפרק את המדינות ושהאנושות תשוב לימי קדם בהם חיו בקבוצות קטנות שהתארגנו ביחד. אבל אין זה המצב כאן ועכשיו ונדמה לי שהרוב במדינה שלנו אינם מציעים זאת. נדמה לי אפילו אתה, אם תהרהר על כך לדקה או שתיים, לא תרצה לפרק את המדינה ולחזור לימי הציידים-לקטים. גם לא באמת תרצה לחיות במדיהב בה הדבר היחיד שהמסגרת תעניק לך היא הגנה בפני תקיפה אישית והשחתת או גניבת ציוד: המדינה היא בכל זאת מורכבת מקצת יותר ממשטרה וצבא.
אינני מסכים גם שמאה אחוזים מהאוכלוסיה חייבים להסכים לכל דבר שהמדינה מעניקה בתמורה להשתתפות בעול. אני טוען שגם אם בעתיד הקבוצה המתנגדת לאפשר לי להתנייד בימי החופשה מעבודה ללא רכב פרטי תגיע ל-70% עדיין תגיע לי כחלק ממיעוט לא קטן להתנייד. לעומת זאת, אם יסתבר שלמעשה מספר המעוניינים בתחבורה ציבורית הוא מאד קטן אזי אסכים בלית ברירה שלא ניתן לקיים מערכת שלמה ויעילה עבור אנשים בודדים כמוני. אבל אין זה המצב.
אגב, ללא קשר עם הטענות שלך אני כיהודי אומר שהצורך לקיים תחבורה ציבורית בשבת הוא הרבה יותר חשוב בישראל מאשר בכל מקום אחר בעולם! מדוע? כי כיהודי אני יכול בכל מדינה מסודרת אחרת - כמעט - להתנייד ביום ראשון שהוא גם יום חופש מעבודה. אם ארצה לקיים את מצוות השבת במלואן אשתמש בתחבורה הציבורית בימי ראשון כדי להינפש ולבקר אצל משפחה וחברים. האפשרות הזאת איננה קיימית ולא תתקיים בישראל. כאן יש לנו שני ימי חופשה אשר שניהם חופפים את השבת מצהרי ששי עד הלילה שאחריו באופן כזה שאין אפשרות באף יום בשבוע לנסוע בתחבורה ציבורית כדי להינפש ולבקר אצל משפחה וחברים למשך יום שלם אלא במקרה הטוב לכמה שעות בודדות ביום שישי ולרוץ חזרה הביתה לפני העוצר של שבת. לכן, המסקנה שלי בזמנו בעת עלייתי ארצה הייתה שבישראל צריכים להתפשר על השבת, בניגוד נניח לאנגליה בה יכולתי לקיים את השבת כהילכתה אך עדיין לנהל ביום ראשון חיי חברה וניצול חופשי בשעות הפנאי. זה אכן פרדוקסלי שהיה קל יותר, מבחינה זו כמובן, להתנהל כיהודי בחו"ל מאשר כאן בישראל.
אגב, אני מניח שהרבה משתתפים בפורום שמים לב כמוני לקבוצות יהודים דתיים וחרדיים שעושות חיים ממש בימי ראשון בחו"ל כפי שלא יוכלו לעשות כאן בישראל. כאן יוכלו לעשות כן רק ביום העצמאות ובימי חול המועד פסח וסוכות, ובאותם הימים אכן מקיימים תחבורה ציבורות במשך כל היממה לרווחת העם כולו. ומדובר בחגיגה של ממש לכל עם ישראל על כל גווניו ודעותיו.