לענבר יקירי

chirab

New member
לענבר יקירי

יו איך שריגשת אותי במה שכתבת!!! אצלי ה12 באפריל היה תאריך גורלי כי אז הלכנו לרבנות לדיון הראשון, זה היה לפני פסח, ואני התפללתי לאלוהים שזה לא יקח זמן, שזה יהיה באמת חג החרות שלי... ואז היינו בחדר המגעיל ההוא בדיוק 10 דקות, ומייד שלחו אותנו באורח נס לכתיבת הנייר הגורלי. לא האמנתי שזה ילך כל כך מהר ושמישהו באמת שומע אותי שם למעלה. כשקבלתי את הגט זלגתי דמעות וכל הזמן הרגשתי שהדמעות האלה הן לא אותן דמעות של חוסר אונים שהיו לי במשך שלוש השנים האחרות, אלה היו דמעות של הציפיות והתקוות שירדו לטמיון, של התמימות הזו שהשקעתי בזוגיות שלי ללא תוחלת, נדמה לי שמאז לא בזבזתי אפילו דמעה אחת עליו או עלינו. זה פשוט מאחורי עכשיו, לנצח. היום אני אני וזה מה שרציתי להיות, ולא הייתי אז. אני מקווה שאתה רואה את התאומות הרבה פעמים, לי אין ילדים, מקווה שיהיו פעם, בעצם, אני די בטוחה בזה כתוב לי שירה :) :cool:
 
דמעות התקווה שלך לא ייבשו

שירה יקרה, הכאב שלך,שהתבטא בדמעות כל כך מדבר אלי, אכן זו תקווה שירדה לטמיון. הדמעות יבשו אבל התקווה לעתיד טוב יותר חייבת להיות נר לרגליך. אני שמח שאת שמחה ושלמה יותר ואני מאחל לך אהבה גדולה עם הרבה חיבוקים חמים של אושר . מקווה שתחבקי ילדים ואני בטוח שתהיי אמא נהדרת. רצית שאספר לך קצת על התאומות ? בדיוק היום אני נפגשתי עם התאומות שלי, פעם ראשונה שהבאתי אותן לבית שלי,עד היום לא העזתי, פחדתי שלא יבינו, והם היום ביקשו לבוא ונורא שמחתי, הם אמרו שהבית יפה (וזו דירת חדר חביבה לא יותר) , יש לי גינה קטנה ונדנדה והם לא רצו לרדת ממנה. ישבנו במרפסת הם האכילו חתולים, והזמן טס לנו. ככה זה שאוהבים, אין מאושר ממני לראות אותם ואני עושה זאת פעמיים בשבוע. לכל דבר יש מחיר, אני מקבל את זה ומפיק ממנו את המיטב שאפשר. שירה יקרה, מאחל לך את כל הטוב שבעולם ושתהיי עם זוגיות בקרוב. שלך, ענבר
 
למעלה