לעזוב או לקוות לעתיד טוב

אפשרי, גם אפשרי....

נכון אמרת - צריך תעצומות נפש אדירות. ולא פחות מכך, לדעתי, צריך גם שתהיה הערכה עצמית מספיק גבוהה על-מנת לבחון את המצב באופן מחושב, ולא באופן אימפולסיבי ותוקפני, ולנסות להבין שבבגידה - בדרך-כלל לוקחים חלק שני הצדדים - זה שבגד, וזה שנבגד (גם אם אינו מודע לכך). פרט למקרים קיצוניים מאוד - בד"כ, אדם המאושר ומסופק מחייו - לא יחפש בן-זוג חליפי. ולרוב, מי שעושה זאת - חש תסכול ממושך, חוסר פרגון מצד בן-זוגו, חוסר אהדה, חוסר אהבה ונחשקות, ומנסה להחזיר לעצמו את תחושת הערך העצמי באמצעות בן-זוג חליפי. ברגע שאת מסוגלת להבין שבן זוגך ´בגד´ בך מתוך חולשה שלו, מתוך הערכה עצמית ירודה שלו (כי אם היה בעל הערכה עצמית גבוהה - לא היה זקוק לחיזוקם של אחרים...), ומתוך דרך בחירה אימפולסיבית ושגויה וחיפוש אחר סיפוק ריגעי - את מסוגלת להבין את מניעיו, וגם לסלוח לו, ולעזור לו להבין שפעל מתוך מניעים שגויים, ובלתי בוגרים לחלוטין. ברגע שאת מבינה שבן זוגך בגד בך מתוך מצוקה ובעיה שלו (למשל - כוון שלא ידע איך להתמודד איתך באופן אסרטיבי) - ושאולי גם לך יש חלק במעשה - את מסוגלת ללבן עימו את הסוגיות שעולות.... וכן, בהחלט אפשרי גם לשבת ולהתבדח על זה אחר-כך... ואפילו להיזכר בכך מדי פעם....ולהתענג רק מלשמוע אותו אומר "איזה טיפש הייתי...כמה חסר בגרות וחסר אחריות, וחסר אסרטיביות...", - ולדעת - שבכל זאת, ולמרות שהיתה לו הזדמנות - הוא בחר בי ולא בה.... זה לא ממש מובן מאליו. זה ממש אפשרי. עם הרבה אהבה הדדית, הערכה ורצון. זיו
 
בין הלבן לשחור

יש הרבה גווני ביניים של אפור. ואם נוסיף את שאר הצבעים בקשת יהיו אינסוף מצבי ביניים. רק הבנה שאין מוסר אחד. מי שחיפש ומצא כיצד להשיב לעצמו תחושת ערך שאיבד לצד בן זוגו, האם בגד? ואם כן במי? ואם לא היה מחפש ומחדש ות תחושת הערך העצמי, האם לא היה אז בוגד בעצמו? ומי מהשניים חמור יותר? ובן הזוג שנתן לו להרגיש חסר ערך, האם לא בגד בו גם כן? אז מי בגד במי, ומי יאמר שלום קודם? ואמירת שלום יכולה להיות כדי לעשות שלום או כדי להפרד לשלום. והעיקר שיהיה מתוך הבנה ובברכה.
 
../images/Emo65.gif

תודה שחידדת את דבריי, ואמרת מילים שלא הצלחתי לבטא במילותיי. תודה. אכן, אני חושבת, והיום אני גם יודעת, שאותו בן-זוג הנותן לבן זוגו תחושת חוסר-ערך, או זלזול - פוגע בו ובוגד בו (ריגשית) לא פחות, ואולי אף יותר, מבן-הזוג המחפש אחר נחמה פיזית או ריגשית אצל מישהו אחר. וזה אשר אמרתי מלכתחילה - בבגידה, בד"כ, יש שני נפגעים. הצד שבוגד, לרוב, אינו רווה נחת ואושר מהמצב...ההיפך, לעיתים, תסכולו רב עוד יותר... ועצתי נותרת בעינה - בדוק חלקך בסיטואציה....היא לא קרתה מאליה... חשוב איך תוכל אתהלשפר. להבין. לקבל. לבדוק מה היה פה כל-כך חסר, ומה היא, בעצם, קיבלה במקום אחר.... זיו
 

סולו

New member
אם יש אהבה../images/Emo23.gif

אם יש בך אהבה - תן לה לנצח!!! זה לא יהיה פשוט או קצר. זה ידרוש עבודה רבה של כל אחד לחוד, ושל שניכם ביחד. זה ידרוש מחויבות אמיתית של שניכם לתהליך ולתמיכה הדדית. חבל להרוס מה שניתן לבנות מחדש. חזקו קודם כל את היסודות, אם צריך תוסיפו קצת צבע, ובהצלחה!!!
 
אפשר לחלוטין להבין ולהזדהות

עם תחושת הכאב ,הכעס והבגידה. כמה מילים,או צירופי מילים, בלטו לי לעין- תחילה אתה אומר"רצון עז לחיות עם האשה שא ה ב ת י" "מנסה לא לקרוע את המשפחה.." " האם יש סליחה ומחילה לאם ילדיי" השאלה שאולי אתה מחוייב לשאול את עצמך- האם אתה עדיין אוהב אותה כבת זוג, כאישה, כאדם ולא כאם, או שותפה למשפחה. אם אתה אוהב אותה, שווה לך לנסות להשתמש בבגידה שלה, כמנוף לפתיחת הקשיים בנשואים שלכם, ולעבוד על נשואים טובים יותר ומספקים יותר לחצי השני של החיים . כי ברור לך אני מניחה, שהעובדה שאשתך "מצאה" אהבה אחרת,קשורה לחסך או צורך שלא סופק במסגרת הנשואים הקיימים. תבדקו עם עצמכם, מה היו החסכים, למה הם לא סופקו, האם יוכל להיות בהם שינוי בעתיד. כתבת בהודעה שנייה "אין מקום ל2 גברים בלב אישה,ובטח שלא במיטה חד משמעי" ובלב של גבר,יש? אהבה זה משהו שמגיע בקונטיינר עם סימול של כמויות? אי אפשר לאהוב, אחרת,בצורה שונה, במקביל אנשים שונים? ובסופו של עניין,אשתך בחרה להמשיך לחיות איתך. מה אתה בחרת? ולסלוח? אולי לא. אבל להבין ולקבל ומשם לעשות שינוי-אפשר. רק צריך לאהוב ולרצות.
 
אני בחרתי לשכוח ולסלוח

אין ספק שהצד השני תמיד יזכור זאת לחוויה מתוקה וסוערת כי מים גנובים ימתקו כואב
 
איש שהוא אתה,

תתפלא כמה שלפעמים הצד השני דווקא לא זוכר זאת כמשהו מתוק....הוא זוכר איזהשהוא תסכול אינסופי ממערכת יחסים נוכחית, ואיזה מירמור, וכעס סמוי, והזנחה מצד בן-הזוג, ולפעמים הוא עצמו חש כ"כ מושפל, ובלתי אהוב, ובלתי נחשק, עד שהוא מחפש כל דרך אפשרית (לא בהכרח לגיטימיות) בכדי להשיב לחייו את האהבה והנחשקות, הנעדרות כל-כך מיחסיו הנוכחיים, ולקבל שוב חיזוקים לעצמו. אין בדבריי אלו משום מתן לגיטימציה למעשה כבגידה במע´ הנישואין. וברור לי היטב-היטב השלכותיה של בחירה שגויה זו. אולם, הייתי מציעה לך להתרכז דווקא בעובדה שאשתך בחרה בך שוב, על פני מישהו אחר (הרי בחירתה יכלה להיות הפוכה....), וזה בכלל לא מובן מאליו... - ואם החלטת להישאר שם - למרות הכל, תעשה זאת מתוך אהבה גדולה, ונתינה, ולא מתוך כאב, וחוסר ברירה או פחד. נסה לבחון את חלקך בפרשה....אתה עשוי לגלות דברים שבכלל לא ידעת שקיימים ביניכם... אבל - זה לוקח זמן...ודרושה השקעה, וגם סבלנות. והרבה-הרבה אהבה ורצון. כמו שאמרה ´אורית´ - עם רצון והשקעה אפשר לצמוח ממעשה שכזה, ולבנות מע´ יחסים איכותית הרבה יותר מזו שהיתה ביניכם טרם המעשה. מחזיקה לך אצבעות. ומאמינה שאם תתאמץ - תצליח !!! זיו
 
זיו,לקחתי את דברייך באהבה רבה

אהבתי את נקודת המבט שלך ושל אורית את אשה מיוחדת תודה
 

dor50

New member
לאיש - בחרת לשכוח ולסלוח

אך האם זה כלפי חוץ או בתוכך פנימה? לא מספיק להגיד אני סולח, מתוך שרשור ההודעות ניסו להגיד לך כמה זה חשוב ושזה אפשרי, מתוך הודעותיך הבנתי שאתה לא כל כך שלם אם מה שנאמר כאן (אשמח לשמוע שתעיתי). ולעצם העניין, אפשר לסלוח וסליחה היא זכות גדולה, אך יחד עם הסליחה אתה צריך לבחון את עצמך, לבחון מה הסיבות שגרמה שהביאו את בת זוגתך לבגוד, כל זאת רצוי ביחד תוך שיחה (או כמה שיחות) פתוחה וגלויה (אתם מסוגלים לזה?), משוחררת מעצם המחשבה על הבגידה עצמה, ויחד לראות איך אתם מביאים לשינוי כל אחד בעצמו וכן במערכת היחסים ביניכם. כל עוד אנחנו לא עושים שינוי בעצמנו, במחשבות שלנו אשר יוצרות את המציאות שלנו, הסליחה היא קשה ביותר, וגם קשה לשכוח את העבר ולצחוק עליו כפי שהציע איש המערות (ואני מסכים עם כל מילה שלו). אני אומר כל זאת מתוך נסיון אישי, ושינוי אצלי ואצל זוגתי למערכת יחסים פורחת ואוהבת כמו שלא היתה מזמן וגם ליכולת להזכיר את העבר ולצחוק. שיהיה לך המון בהצלחה צביקה
 

yisrael

New member
הלואי והייתי יודע מה לומר לך

גם אני עברתי משהו דומה וחוויתי את הכאב וההשפלה ותחושת הבגידה והשקר. ומאז, אני הולך וחרב נעוצה בליבי, אין איש רואה, אך הדם שותת מהפצע הפתוח ללא הקלה או הפוגה והזמן לא מרפא ואינו משכיח. עזבתי את הבית אך חזרתי מאהבתי לילדי הזקוקים לאב ואם יחד. אז מה הפתרון שלי ? אני חי מהיום למחר. אני מנסה להעביר את יומי הכי טוב שאפשר ולא לחשוב על המחר. לא במובן של נהנתנות אלא במובן של להעניק לחיי משמעות. ומאז הקשר שלי עם ילדי (שהיה טוב תמיד) הוא עמוק ונפלא. אני מחובר לחיים כמעט בכל רגע וכדברי השיר "עושה כל יום דבר אחד שמפחיד אותי" וכיוון שאני מרגיש שעברתי את הדבר האיום ביותר שיכול לקרות אני מרגיש שאיני מפחד משום אדם או מקרה (מלבד הדאגה לילדי). האם הכאב פחת ? ממש לא האם סלחתי? לא וגם לא אסלח ולא אשכח. אבל אני מרגיש שהצלחתי לא להפוך לאדם מריר ושבור אלא להשתמש בכאב כמנוף לחיים מלאים יותר. וככלות כל הקיצים - פתרון שעוזר כמעט תמיד: אני יוצא לרוץ בחוף הים או בהרים. זה עוזר לשחרר קיטור (וגם לשמור על הבריאות).
 
למעלה