לעזוב או לקוות לעתיד טוב

[איש שהוא אני]

לעזוב או לקוות לעתיד טוב

אשתי מצאה אהבה אחרת לאיש נשוי, עד שגיליתי זאת ואז קטעה את הרומן זאת לאחר עשרים שנות נשואים ושלושה ילדים היינו ידידים וחברים אמיתיים לאחר תקופת משבר וכאב עצום שלי אנחנו מנסים לחזור לשיגרה קשה קשה שום מילה לא תתאר את הכאב ההשפלה הכעס ותחושת הבגידה יחד עם הרצון העז להמשיך לחיות עם האשה שאהבתי היא לא עזבה את הבית ואינה מעוניינת להתגרש אני לעומת זאת מנסה לא לקרוע את המשפחה ולהרוס את הבית אני נקרע בין המחשבה שאולי אפשר לחזור לשיגרה ולחיות ביחד עד הזיקנה ובין התחושה שצריך להיפרד עם כל הכאב יחד עם פירוק המשפחה האם יש עתיד האם יש סליחה ומחילה לאם ילדיי האם אפשר לסלוח ולשכוח אני ,(שיודע שיש בחוץ עולם אחר ומפתה שיקבל אותי בזרועות פתוחות)

 

[האלי]

התשובה (לדעתי) חד משמעית

לא מפרקים! לא היא ולא אתה לא מעוניינים לפרק - אם הבנתי נכון. ואם כך אז למה לפרק? - היא אוהבת גבר אחר? או אהבה? אז מה? בלב אחד יש מקום לאהוב המון אנשים. זה רק החרדה שלך שמא אתה "לא מספיק טוב" שדוחפת אותך לשפוך את המים עם התינוק. קח את זה כאתגר, בלי פחד. תהיה לה הגבר הכי טוב שיכול להיות. שלך, האלי.

 

[איש שהוא אני]

אין מקום לשניים על עמוד החשמל

האלי אין מקום לשני גברים בלב אשה ובטח לא במיטה חד משמעי אני הגבר הכי טוב בעיני עצמי ובעיני עוד כמה ,עם מלוא הצניעות כך שהפחד אינו קיים לצאת מחוץ למסגרת הנישואין השאלה היתה עם אפשר לשכוח ולסלוח וגם לחיות עם זה במציאות ובעתיד אני האיש

 

[אורית אורית]

אפשר לסלוח

וודאי שאפשר לסלוח, אם אוהב אתה אותה תמצא בליבך סליחה, אומנם אין הדבר קל , אתה תצטרך לבנות את האמון בה מחדש, והדבר יקח זמן, הכאב הוא גדול אולם הולך ונעלם עם הזמן, ואם אתה אוהב אותה ומשפחתך יקרה לך תמצא בליבך את הסליחה , תן לזה צ´אנס, אני כותבת לך זאת מנסיון, פרק 2 בחיי הנישואין לאחר בגידה יכולים להיות יפים וטובים לא פחות מהחלק הראשון. סבלנות זו מילת המפתח. אורית

 

[איש שהוא אני]

אורית,האם הזמן מקהה את תחושת הכאב

שמחתי לשמוע שאצלך זה הצליח מתי חוזרת תחושת האמון המוחלט האם היא חוזרת ?

 

[אורית אורית]

לפתוח את הלב

אם תהיה מוכן לפתוח את הלב, לרכך טיפל´ה את המחשבות, לנסות להבין את הצד השני, כן, אז תוכל לבנות את האמון מחדש. האם האמון חוזר באופן טוטלי אם לא תחשוב מדי פעם אינני יכולה לומר לך שזה לא קורה, אלא שאז ההגיון צריך לפעול ולעבוד, הכל תלוי בך, היא תנסה לשכנע השאלה אם תהיה מוכן לקבל ולחיות עם העובדה שהייתה עם גבר אחר. מנסיוני אפשר לשקם ויותר מכך זה הזמן להפתח בפניה להביע את מחשבותיך ורגשותיך ולאפשר לה להביע את דיעותיה ורגשותיה, כך אנחנו עשינו ועדין עושים והקשר מתהדק והאמון נבנה מחדש. אורית

 

[זיו ברוך]

אני חושבת...

שרק אתה, ואתה בלבד, מסוגל לדעת ולהחליט האם לסלוח לאשתך ולהמשיך מכאן הלאה, תוך כוונת שיקום וסליחה מוחלטת (!!!), או שאינך מסוגל להתרומם מעל הכאב הזה, לסלוח, ולהשקיע (והרבה) בשביל לשקם. לעניות דעתי, כל מבנה אישיות הוא שונה ממבנה אישיות אחר, ורק אתה מכיר את עצמך מספיק טוב בשביל לדעת האם אתה אכן רוצה, מסוגל, ויכול לסלוח, בלי לנטור טינה, בלי לקנטר, ובלי להזכיר את העבר ´ההוא´ בכל מריבה, ובכל עת. יש אנשים שמסוגלים לעשות זאת, ומסוגלים להבין את המניעים שגרמו לבן-זוגם לבגוד בהם, (גם אם אינם מסכימים ואינם מקבלים את עצם המעשה), ומסוגלים ´להתרומם´ מעל הפגיעה ותחושת ההשפלה, ולהמשיך הלאה מתוך אהבה וסליחה מוחלטת. ויש כאלה שאינם מסוגלים לכך, כאלה שעבורם הפגיעה היתה אנושה, והם חשים השפלה כ"כ צורבת שאינם מסוגלים בכלל להימצא שוב בחברת בן הזוג שבגד...זה נורא אינדוידואלי. אני חושבת, שבאופן עקרוני - מאוד חשוב לדבר על זה בפתיחות, ובאמת לנסות לרדת לעומקו של עניין (מה בכלל גרם לאשתך לחפש זרועות אחרות ???), וגם להסביר מה אתה מרגיש עם זה (פגוע/מושפל/כועס....וכו´), ומה אתה מצפה שיקרה מכאן ואילך....(ממנה, מעצמך, ומשניכם גם יחד), ולשמוע עמדתה בנושא. והכי חשוב - שב עם עצמך, ןתחליט, עד כמה תוכל להתמודד עם העניין בצורה החלטית ובוגרת, בלי תחושת נקמנות, ויצרים אפלים אחרים, ועד כמה תוכל לסלוח (גם בלי לשכוח), ולהמשיך את חייכם המשותפים בלי טינה ורוגז, ומתוך הבנה, וקבלה. שיהיה לך הרבה הצלחה !!! (זה אפשרי, תאמין לי...) זיו

 

[איש שהוא אני]

זיו ,זה אפשרי?

אנא תני לי טיפים לחזור לחיי המשפחה מנסיונך אקבל זאת בהקשבה והבנה

 

[זיו ברוך]

כן. זה אפשרי.

כתבתי לך תגובה למטה. אתה מוזמן לקרוא שם.

 

[איש המערות]

מקום בלב

יש מקום בלב לאהבות שונות המתקיימות ביחד. אין מקום להגבלה כפויה של מידת האהבה שהלב מסוגל להכיל. מהודעתך משתמע שאתה רואה את עצמך מושלם מכל הבחינות. הכי טוב בעיני עצמך עוד נשמע סביר אך בעיני עוד כמה? מיהם או מיהן אותם/ן כמה? האם יש לדעתם חשיבות לגבי חיי הנישואין שלך? האם דעתם היא זו שבונה את הדימוי העצמי שלך? מה אתה מרגיש כלפי אשתך? האם תוכל לתקשר איתה לגבי החוסרים שדחפו אותה לחפש השלמה אצל גבר אחר? האם תוכל להבין, לקבל ולהפנים לקחים הקשורים בך? האם אז תוכל גם להשאיר את הפרשיה בעבר ולהסתכל באמת קדימה (פירוט מעשי של המילה "לסלוח"), תוך הסכמה לשנות אצלך דפוסים שהובילו להתרחקות ממך?. ענה לעצמך על שאלות אלו ומכאן תמשיך קדימה. בהצלחה.

 

[איש שהוא אני]

לאיש המערות ,אין אדם מושלם

צר לי שזה מה שלקחת מתוך הכאב העצום שהבעתי בהודעתי לעצם העיניין אני איש של אישה אחת ,לכן קשה לי עם הבגידה באמון כן,אין ספק שהפטיש חמש קילו שנחת עליי גרם לי למטמופרזה חיובית ואולי להורדת המסכות שכה טרחנו ללבוש כל השנים ואולי מעז יצא מתוק וסתם למען ההרגשה האישית ,נסה להיות פחות שיפוטי

 

[איש המערות]

את הכאב העצום שלך אני מבין היטב

ולא רק באופן תיאורטי. ואני מתנצל אם הבעתי שיפוטיות כלשהי. כל שהתכוונתי הוא לשקף לך את דבריך שלך ולעורר אותך לשאול את עצמך כמה שאלות. כדאי לך לנסות לענות עליהן ברצינות (לעצמך, לי אין כל חלק או חשיבות בחייך)

 

[ואני רק אשה]

אמת ונכון כי אין מקום לשני גברים

בלב אשה ובטח וזה בטוח אצלי ואצל עוד כמה נשים שאני מכירה. אך למה יש כן מקום ליותר מאשה אחת, אצל גברים רבים כמוך ושכמותך ? ואני מקסימום סולחת...אבל לעולם לא שוכחת.....

 

[איש המערות]

הרי זו מהות המשבר

כי אם את צודקת, הרי כל אשה שמקימת מערכת יחסים כלשהי מחוץ לנישואין סיימה את זו שהיתה לה עם בעלה בצורה גורפת. ומכיוון שלמערכות יחסים יש רבדים שונים, ייתכנו לדעתי מערכות מקבילות בהן כל מערכת מתבססת על רבדים אחרים. שיחות נפש - עם חברה מותר ועם חבר לא? לצאת לסרט בלי הבעל - כנ"ל. לצאת לרקודי עם בלי הבעל ולרקוד זוגות עם בן זוג קבוע, כי היא אוהבת את הריקוד ובעלה לא - מותר או אסור? . . . ולפעמים זה מגיע למיטה עם גבר אחר ועדיין היא אוהבת את בעלה, בצורה שונה, גם במיטה. וכתבתי בכוונה בלשון נקבה. גם לשון זכר מתאימה. ומערכת הערכים של כל אדם היא אישית. אין מקום לשפוט אדם אחר עד שלא נגיע למקומו. ומשבר נוצר בין בני הזוג כאשר אינם יכולים לעכל את השחיקה ולהבין את הצורך בשינוי. רואים את צרכי האחר כהבעת אי אמון או כביטוי של נחיתות לגבי עצמם. ואז הפחד האישי, פחד הנטישה, הוא זה שמדבר. מתורגם לתחושת זילזול וחוסר ערך עצמי ומתפרץ בכעס. ואני מסכים שהאמירה "לשכוח" כמוה כהטמנת הראש בחול, מתכון בטוח שהנושא יעלה בעתיד שוב במלוא עוצמתו. וכבר פירטתי מהי סליחה בעיני.

 

[האלי]

יש מקום ליד המדורה

במערה שלך? אני חושב שהייתי נהנה לשבת לידה ולהקשיב ולהיות... את מה שאתה כותב אני אוהב לקרוא ומעריך את הדברים שאתה אומר. שלך, האלי.

 

[איש המערות]

יש מקום לכוווולםםם../images/Emo45.gif

 

[karin45]

גם אני באה... ../images/Emo140.gif

 

[אשה פשוטה]

לסלוח, לשכוח, להאמין

השאלה אינה, לדעתי, האם אפשר לסלוח, אלא האם ניתן לשכוח והאם ניתן לבנות ולשקם מחדש את האמון. אם יש בך את הכוחות לשכוח את מעשה הבגידה, מבלי שזו תהווה "חרב מרחפת" מעל ראשה של זוגתך ולהאמין כי אכן חזרה לחיק משפחתה, לחיקך, בשלמות ומתוך רצון - הרי שיש סיכוי לזוגיות. לדעתי, עליך לבדוק עם עצמך עד כמה אתה מוכן להשקיע בשיקום הזוגיות שלך, עד כמה אתה באמת רוצה להמשיך זוגיות זו ועד כמה אתה מאמין כי זהו גם רצונה של בת זוגך.

 

[איש המערות]

לא שוכחים

אי אפשר למחוק זכרונות. אפשר להתייחס אליהם כזכרונות, דברים שהיו בעבר ונשארו בעבר. אפשר ללמוד מהעבר כדי ליצור שינוי בהווה, מתוך מטרה להגיע לעתיד טוב יותר. האידיאלי הוא להגיע למצב בו אפשר יהיה לצחוק ביחד על מה שהיה בעבר.

 

[אשה פשוטה]

לא שוכחים

וזוהי בדיוק הנקודה ניתן לסלוח ולמחול לבן הזוג שמעד אבל הזיכרון לנצח ישכון בנו. וצריך עוצמות נפשיות אדירות כדי לחיות עם הזיכרון... והשאלה היא : האם הדבר אפשרי???? האם במי מאיתנו קיים הכוח הזה ??? להמשיך הלאה ו"לצחוק" על כך בעתיד???? לטעמי - בלתי אפשרי