לעולם-לא-עולם: גיימן
אז שמעתי שגיימן עומד להגיע לארץ בזמנו, והחלטי לנסות שניים מספריו, הראשון אליו פניתי (ועליו הביקורת) הוא "לעולם-לא-עולם", או בשמו החביב יותר בשפה האנגלית: Neverwhere. הספר הראשון בעולם שגורם לך לחשוב פעמיים, לפני שתעזור למישהו בצרה של חיים ומוות. ריצ'ארד מייהו הוא בחור ממוצע, עם עבודה ,ארוסה, וחיים רגילים כמו לכולם. בדרך לפגישה במסעדה עם הבוס של חברתו הוא פוגש בבחורה צעירה על המדרכה המדממת מכתפה, כשומרוני טוב הוא מטפל בה ולוקח אותו לדירתה. מרגע זה חייו של ריצ'ארד מסתבכים, בחורים מפוקפקים מתדפקים על דלתו, הוא לא מצליח לתפוס מונית, אף אחד לא רואה אותו, לאט לאט עובר ריצ'ארד ללונדון של מטה, לונדון של אנשים שנפלו בין הכיסאות ולא הצליחו לקום. מקום בו חיים אנשים מוזרים ומופלאים כאחד, אנשים המדברים בשפת עכברושים, אנשים שחיים בביבים של לונדון, ציידים מפורסמים, ואפילו מלאכים. גיימן בכל עבודתו לא מציג איזושהי התעלות, או איכויות שלא נמצאות בהשגתו של כותב טוב אחר. הוא אומנם כותב באופן מאד הומוריסטי קליל וזורם, דבר הגורם לסיפור להתגלגל, אך לא מצאתי בכל 280 עמודי הסיפור התעלות על הנורמה או הברקה ספרותית גאונית שכזו. מדובר בסיפור פנטזיה צפוי מאד אך עם זאת חביב מאד, ועוצר בחובו שלל משחקי מילים קולחים, ושימוש אמיתי במשם של התחנות של הרכבת התחתית של לונדון, הלא היא ה- Underground. שמות כמו Earl's Curt (גן הרוזן) הופכים לבעלי משמעות רצינית, ולמרות שזה מתחת לאף, אף אחד לא באמת שם לב למשמעות האמיתית. הדיאלוגים של גיימן מאד פשטניים, קצרים, קולעים מעבירים מסר וזהו, הדימויים חסרים מאד בסיפור, במיוחד בדימויים של דמויות ושל איזורים כמו השוק ומקומות חשובים. סך הכל מדובר בספר חביב, זורם, מעלה חיוך, שורף זמן מעולה, ומשאיר מקום לדימיון, האם באמת יש לונדון של מתחת? ואם זה יעניין מישהו, הספר הוכתר ל"ספר הפנטזיה והמד"ב הטוב ביותר לשנת 1997" לעולם-לא-עולם – Neverwhere ניל גיימן – Nill Gaiman הוצאת אופוס 7.5/10
אז שמעתי שגיימן עומד להגיע לארץ בזמנו, והחלטי לנסות שניים מספריו, הראשון אליו פניתי (ועליו הביקורת) הוא "לעולם-לא-עולם", או בשמו החביב יותר בשפה האנגלית: Neverwhere. הספר הראשון בעולם שגורם לך לחשוב פעמיים, לפני שתעזור למישהו בצרה של חיים ומוות. ריצ'ארד מייהו הוא בחור ממוצע, עם עבודה ,ארוסה, וחיים רגילים כמו לכולם. בדרך לפגישה במסעדה עם הבוס של חברתו הוא פוגש בבחורה צעירה על המדרכה המדממת מכתפה, כשומרוני טוב הוא מטפל בה ולוקח אותו לדירתה. מרגע זה חייו של ריצ'ארד מסתבכים, בחורים מפוקפקים מתדפקים על דלתו, הוא לא מצליח לתפוס מונית, אף אחד לא רואה אותו, לאט לאט עובר ריצ'ארד ללונדון של מטה, לונדון של אנשים שנפלו בין הכיסאות ולא הצליחו לקום. מקום בו חיים אנשים מוזרים ומופלאים כאחד, אנשים המדברים בשפת עכברושים, אנשים שחיים בביבים של לונדון, ציידים מפורסמים, ואפילו מלאכים. גיימן בכל עבודתו לא מציג איזושהי התעלות, או איכויות שלא נמצאות בהשגתו של כותב טוב אחר. הוא אומנם כותב באופן מאד הומוריסטי קליל וזורם, דבר הגורם לסיפור להתגלגל, אך לא מצאתי בכל 280 עמודי הסיפור התעלות על הנורמה או הברקה ספרותית גאונית שכזו. מדובר בסיפור פנטזיה צפוי מאד אך עם זאת חביב מאד, ועוצר בחובו שלל משחקי מילים קולחים, ושימוש אמיתי במשם של התחנות של הרכבת התחתית של לונדון, הלא היא ה- Underground. שמות כמו Earl's Curt (גן הרוזן) הופכים לבעלי משמעות רצינית, ולמרות שזה מתחת לאף, אף אחד לא באמת שם לב למשמעות האמיתית. הדיאלוגים של גיימן מאד פשטניים, קצרים, קולעים מעבירים מסר וזהו, הדימויים חסרים מאד בסיפור, במיוחד בדימויים של דמויות ושל איזורים כמו השוק ומקומות חשובים. סך הכל מדובר בספר חביב, זורם, מעלה חיוך, שורף זמן מעולה, ומשאיר מקום לדימיון, האם באמת יש לונדון של מתחת? ואם זה יעניין מישהו, הספר הוכתר ל"ספר הפנטזיה והמד"ב הטוב ביותר לשנת 1997" לעולם-לא-עולם – Neverwhere ניל גיימן – Nill Gaiman הוצאת אופוס 7.5/10
