לעבוד לגור יחד

דנה305

New member
לעבוד לגור יחד

הי, אני מבולבלת מאוד ואשמח אם מישהו יוכל לחדד עבורי את המצב, אני בת 31 מזה 5 חודשים יוצאת עם מישהו, הקשר מאוד מאוד אינטנסיבי, ישנים כל יום יחד סופי שבוע שלמים יחד, הוא נשמע תמיד מאוד רציני ומאוד אוהב. מזה מספר חודשים אני מנסה להבין מה קורה עם מגורים משותפים, לי השינה המשותפת שאני נוסעת עד אליו עם תיקים או הוא מתארח אצלי ממש לא נוחה, מה גם שכבר אין לי שותפה ולא הכנסתי כי אוטוטו עובדים לגור יחד, אני מאוד רוצה שהקשר יתקדם כבר למגורים משותפים, גם בגלל שאני רוצה כבר שנתקדם וגם בגלל - מודה, נוחות והקלה כלכלית. הוא אומר שהוא לא רוצה עכשיו, הוא לא יכול להגיד לי מתי כן. בשבועיים האחרונים הרגשתי שפשוט אין לי מה לתת לו יותר בקשר שבו הוא אומר משהו אחר ולא ממש מסוגל להתקדם, התרוקנתי מלתת משהו, והקשר התחיל להדרדר, הצבתי לו אולטימטום לצערי הרב שהוא שהוא עובר אליי חודש בלי לשלם כדי שירגיש יותר בטוח לעשות את המעבר, שיש לו לאן לחזור, שישאיר את הדירה שלו ואחר כך אני מוכנה שנלך לשכור יחד דירה, אגב, הדירה שלי היא שלי ובאיזור ממש טוב ושלו שכורה באיזור גרוע. הוא הסכים לעבור אבל הוא עושה זאת כל כך לא בחשק, ומנסה למשוך עוד קצת זמן בדירה שלו, אני יודעת שאולי אני צריכה להיות סבלנית ולתת לו להתרגל לרעיון, אבל אני מרוקנת לחלוטין, הוא אמור לעבור אליי היום ואני פשוט מרוקנת, כבד עליי כלכלית לאפשר לו חודש חינם, אני כל כך מאוכזבת שזה בא ממקום כזה, בא לי לברוח מהקשר הזה, ואני יודעת שזו טעות פשוט יש כבר טעם כל כך רע מהמגורים המשותפים, לא כך חשבתי שיהיה, אין לי כבר כל חשק ואני אוהבת אותו ורוצה אותו אבל כל כך מאוכזבת וממקום כזה להתחיל מגורים משותפים.... מה לעשות?
 

I C E M A N 7

New member
שאלה

האם ההחלטה לא להכניס שותפה באה לאחר שהתייעצת איתו, או שאת החלטת עצמאית שאוטוטו אתם עוברים לגור ביחד?
 

דנה305

New member
תשובה

מתאים לו שאני אכניס שותפה אבל לחצי שנה ואז נעבור לגור יחד, זה זה לא מתאים, כי יש לי תחושה חזקה שהוא סתם מושך זמן, במיוחד בהתחשב בזה שלפני הוא יצא עם מישהו שנה, גר אצל ההורים כל הזמן הזה ואז הלך ושכר דירה לבד, על זה הקשר בינהם נפל. אם לא נעבור עכשיו יחד אין לי מסוגלות להמשיך את הקשר הזה.
 

I C E M A N 7

New member
את במו ידיך קוברת את הקשר איתו

אתם כולה 5 חודשים ביחד, למה את רצה כל כך מהר? את יודעת מתי בועטים כדורים ליציעים? כשהצד השני מפעיל לחץ מאסיבי ומאיים בתבוסה. מגורים ביחד צריך לבוא מתוך רצון הדדי ולא מתוך מכבש לחצים ואולטימטומים. נהוג להגיד פה שיש שני צדדים הנושאים באחריות לכל משבר בזוגיות. במקרה הזה אני לא רואה צד שני.
 

nowonder

New member
כמו שאת מתארת את זה

הוא פשוט לא רוצה לעבור לגור איתך. אז אני לא מבינה מה ההתלבטות ומה האולטימטומים. (ועוד יותר אני לא מבינה למה את עוצרת את החיים שלך ומחכה שהוא ידביק את הקצב. זה מתכון בטוח לזוגיות גרועה). מה זה "התרוקנתי מלתת משהו". רק כי הוא לא עושה מה שאת רוצה, והחיים לא מתקדמים בקצב שאת רוצה, אז כל הדברים הטובים האחרים שיש בקשר נעלמים? תפסיקי ללחוץ ולאיים עליו. תכניסי שותפה לדירה שלך. תני לדברים הטובים הזדמנות לחזור לקשר. אם יחזרו, מה טוב. אולי בעוד חצי שנה תעברו לגור יחד. אם לא יחזרו, אז את בטח מבינה כבר שתאלצי להפרד. ואני מקווה שתמצאי גבר אחר, שיוכל להתקדם איתך בקצב שלך. .
 

דנה305

New member
הכל בסדר

הכל בסדר, יכולה להכניס שותפה. אבל הוא מפעיל עליי לחצים עצומים שכל יום נישן יחד, שאני אגיע אליו או הוא אליי, זה כזה טרטור, כזה כבר לא מסתדר, את מבינה מה זה להיסחב עם כל התיקים ותמיד חסר לך משהו או שהוא מגיע אלי ואני צריכה לדאוג שיש כל מה שצריך המקרר, זה ממש לא נוח, ואם עד עכשיו ישנו כל יום יחד, אז פתאום להוריד מינון, זה רגרסיה שהוא לא מוכן לה. וזה לא שהטוב נעלם אבל אני חוששת שאצלו אחד בפה אחד בלב, וכל מה שהוא כיוון אותי אליו שזה להתקדם מהר הוא בעצם לא מסוגל לעשות, וזה עכשיו במגורים אחכ בחתונה... אני לא יכולה להמתין עוד שנה שיתגבר על הפחת ממחויבות או הפחד מלהתרחק מאמא. ואני במקום שצריכה שיוכיח לי במעשים. לא איכפת היה לי לחכות עוד כמה חודשים-חצי שנה אבל אני לא רוצה להיקשר יותר ואז לגלות שגם אז זה לא מגיע.וגם אז הוא מורח אותי.
 

shy777

New member
את בלחץ, בהסטריה

מניח שמרגישה שהשעון מתקתק. את מבריחה אותו, בלחץ הזה. וגם לא מקשיבה כל כך. המשיכי ללחוץ עליו. ואז באמת ייפתרו כל בעיותייך. הוא פשוט יברח.
 
תרגיעי

תכניסי שותפה, תבואי לישון אצלו מתי שנוח לך (ואל תלכי כשלא נח לך גם אם בעיניו "זה רגרסיה שהוא לא מוכן לה"), תזמיני אותו לישון אצלך כשזה נוח לך (ואם חסר משהו במקרר תגידי לו שיקנה בדרך), ובקיצור, תרגיעי, תהני מהתקופה הזאת בקשר כי זאת תקופה נפלאה (ועוד משהו קטן... אני לא מאמינה גדולה במניפולציות אבל יכול להיות שאם תראי קצת פחות להיטות להאיץ בהתקדמות הקשר וטיפה פחות מוטיבאציה להגיע אליו בכל פעם שהוא קורא לך... תקבלי בתור בונוס חיזור ועניין בך, שזה תמיד נחמד
)
 

nowonder

New member
את לא יכולה להגן על עצמך מלב שבור.

ככה זה. תני לזמן, ולקשר ולאהבה לעשות את שלהםו. תשחררי את עצמך מהצורך לקבל החלטה לפני שהוא מוכן לה, לפני שאת מוכנה לה. וכבר אמרתי לך, אל "תחכי" לו. זה לא בריא לזוגיות לרוץ קדימה ואז לגלות שהבן זוג נשרך מאחורייך שניים שלושה קילומטרים. ואז לעמוד ולחכות.
 

Master Stav

New member
אני מבין שחתונה מתוכננת בעוד חודשיים ...

האלו ....5 חודשים מה לגור ביחד ? חכי קצת .... את הורגת את הקרשר במו ידיך ... האיש אומר לך תני לי עוד 6 חודשים אני רוצה לראות לאן זה מתקדם .... את רצה מהר מידי ...וכנראה לנפילה חופשית
 
מאיפה כולכם מביאים את הלוחות זמנים האלו?

חמישה חודשים זה הרבה מדי, זה מוקדם מדי, זה מאוחר מדי. באמת סליחה, אבל מה השטויות האלו? אני עברתי לגור עם בעלי בפועל בערך שלושה שבועות אחרי שהכרנו "רשמית" עברתי דירה אחרי כחודשיים. מצד שני יש לנו כמה זוגות חברים שיצאו שבע-שמונה שנים לפני שעברו לגור ביחד, ועוד שנתיים שלוש עד שהתחתנו. אין כללים בדברים כאלו. אם הבחורה מרגישה שנכון לה לגור עכשיו בעוד חמישה חודשים - זה ב-ס-ד-ר אם לבן זוג שלה זה לא מתאים והוא צריך שנה לפחות - זה גם בסדר מה שלא בסדר זה שהרצונות לא חופפים, וכשרצונות לגבי הדברים הגדולים בחיים לא חופפים, זה בד"כ אומר או שאין עתיד, או שבעתיד הולכים להיות הרבה מאבקי כוח לא נעימים, וזוגיות לא הכי מוצלחת.
 

seeyou

New member
אני מאוד רוצה שהקשר יתקדם כבר למגורים משותפים

זה יכול לקלקל את המצב-"הקשר מאוד מאוד אינטנסיבי, ישנים כל יום יחד סופי שבוע שלמים יחד." אני מניח שהוא מפחד להתקע איתך-אחרת,למחרת הייתם נרשמים לרבנות. יש פיתגם שאומר:"למה להתחתן אם השכנה נותנת חינם"? טוב לו ככה-במצב הקיים זה מדרבן אותך להתנהג איתו בצורה יפה(בגלל התקוות שלך) בכול מקרה,אם הבחור עובר לגור אצלך בדירה רצוי חוזה..... יוסי
 

chenby

New member
עוד לא קראתי תגובות של אחרים

אבל האם יתכן שאת לחוצה? ולכן העניין שהכלכלי הוא התירוץ המושלם עבורך? יש לך ציפיות מקשר, הציפיות הן שלך, הסטנדרטים שאת מציבה לקשר הם שלך - כלומר כשאת מחליטה לעצמך, עכשיו זה הזמן לגור יחד, וזה לא קורה, מה שאת עושה למעשה, זה מתווכחת עם המציאות. כשאת מתווכחת איתה, את סובלת, זה מתבטא בהרגשה שאת מרוקנת, הרגשה שאין לך מה לתת לו בקשר (האם זה אמת? ואם לך אין מה לתת בקשר, אז איך הוא הבעייה?) בקיצור, אמרת את שלך, הוא עדיין לא רוצה, ככל שאת מלחיצה אותו יותר, את מרוקנת יותר, אולי במקוםזה תקשיבי למה שהוא אומר, תקחי שותפה שלא יכביד עלייך כלכלית, ותאמיני לי שכשיגיע הזמן לגור יחד, זה יקרה בטבעיות וגם תמצאו את הדירה המתאימה. או שתעזבי אותו ותמצאי מישהו אחר שמוכן... הצבתי לו אולטימטום לצערי הרב שהוא שהוא עובר אליי חודש בלי לשלם כדי שירגיש יותר בטוח לעשות את המעבר, שיש לו לאן לחזור, שישאיר את הדירה שלו ואחר כך אני מוכנה שנלך לשכור יחד דירה, אין לי מושג אם זה נקרא אולטימטום, או שהוצאת את עצמך פראיירית וגם, אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה כתב או כתבה מישהי על שהציבו אולטימטום וקיבלו את מה שרצו בסוף. באהבה אין צורך להתאמץ, יש צורך בלהרפות. ואולטימטום, בא מפחד, בא ממלחמה, במלחמה יש המון מאמץ ואין רפיון. ובטח שאין אהבה. וכשלא פועלים מאהבה, מקבלים לרוב את מה שחוששים ממנו. את יכולה להתחרט על החודש חינם ולהגיד לו לחזור הביתה ולהכניס שותפה. תהיי כנה. מה יותר כואב? אולי מהכנות הוא יחליט לוותר על הדירהשלונ וזהו, ואולי לא.. מה שבטוח זה שאין לך מושג, והדבר היחיד שתמיד תדעי הוא - מה את רוצה. ואם תפעלי נגד הרצונות שלך כדי לספק לא רצון אלא צורך , אז התוצאות בהתאם. (המגורים המשותפים האלו הם לא ממש רצון שלך, הם יותר צורך שעלייך לספק לעצמך כדי להרגיש שאת מתקדמת בקשר- בעיקר אם יש לך את המחשבה - כשנגור יחד, יהיה לי מה לתת בקשר.. ואלו מילים שלך)
 

אייבורי

New member
אינוס למגורים משותפים

לא נשמע כמו מתכון טוב לעתיד יחד. כרגע ברור שאת רוצה לגור יחד [מצביע לדעתך על רצינות] הוא בוודאי שאינו רוצה את מציבה אולטימטום, הוא נכנע ואת מרגישה קורבן. צר לי לבשר לך, את לא קורבן. את במקרה הטוב מסרסת גבר נהדר. במקרה הרע, ממקום לוחץ את מחרבת את הקשר שלכם. מציע שתבקשי ממנו מחילה, תגידי לו שאת מחפשת שותפה [זה אומר שנה שלא תוכלו לגור יחד] ותקווי שהוא יהיה נחמד מספיק לסלוח לך על ההתנהגותך.
 

דנה305

New member
תודה

על כך העיצות, רובן קולעות, חוץ מהגברברים שכותבים בזלזול על הלחץ. זה נכון שזה יותר צורך מרצון, זה נכון שהאולטימטם היה טעות ולכן חזרתי בי, ואני מרגישה הקלה עצומה, מציפיצי - תודה רבה. אולי אני אכניס שותפה אולי לא, בכל מקרה הוא לא הסיבה. סיפרתי לכם שלפני חודשיים הוא סגר עם אחי שהוא מתכוון להציע לי נישואין ביולי? אפשר להבין למה חשבתי שבשלב הזה נעבור לגור יחד.כן הוא מהמאמינים שקודם סוגרים חתונה אחר כל גרים יחד, אני לא. זה באמת לא נעים להיות בטוחה שרצים ביחד ואז למצוא את עצמך הרבה מקדימה, אני מתחילה להיות קשובה לעצמי, לא נלחצת להגיע מהר הביתה כי הוא רוצה לבוא לישון, לא נוסעת עד אליו כזה הכי לא נוח, חוזרת קצת יותר לבלות עם החברות, מורידה קצת מהנתינה העצומה, סביר להניח שזה לא יקרב בנינו מספיק כדי להתקדם מתישהו אלא להיפך אבל זה בסדר. יש דברים שכשאת בקשר עם מישהו את יודעת ולא משנה מה אכתוב אתם לא תבינו, אני כן מאמינה שיש לו איזשהיא בעיה. אבל היא שלו לא שלי.
 

I C E M A N 7

New member
אפשר להגיד לך משהו?

ותנסי להתעלם מזה שאני גברבר. את מאד נמהרת. אני לא יודע אם זה מצב זמני הנובע מהבלבול שלך או שזה מצב טבעי, אך זה מה שאת כרגע. את זורקת אולטימטום וחוזרת בך, את מציעה לו הצעה למרות שהיא כבדה כלכלית ולא מתאימה לך, את טוענת שהוא מושך זמן ולא מתחייב ואז פתאום מסתבר שאת יודעת שהוא הולך להציע נישואין בקרוב (את לא חושבת שהיה מקום להזכיר את זה?). אם את מתקשרת איתו כפי שאת מתקשרת איתנו אז המצב על הפנים. נשמע לי שאת מסתמכת יותר מדי על תחושות, אמונות והשערות לגביו מאשר על עובדות. לדבר רבאק, מה כל כך מסובך? דברי איתו. שיהיה בהצלחה
 

chenby

New member
בשנייה שתשני את האמונות שלך על אחרים

תוכלי להבחין באמונות שלך על עצמך. כי זה הדבר היחיד שקובע ממילא. סביר להניח שזה לא יקרב ביניכם? את רוצה להיות יותר קרובה אליו לא? האם כשאת מגשימה את עצמך, וכשאת מלאה בחברים ואנשים ופעילויות שאת אוהבת , האם את מאושרת? או שמחה? ואם התשובה היא כן,איך את חושבת הוא יעדיף ךלפגוש אותך? מעוצבנת וכועסת ותקועה? או שמחה ונהנית ובעלת חיים? תתקרבי אל עצמך, ככה תוכלי להתקרב לאחרים. כי אם הוא כל החיים שלך, אז את לא החיים שלך, לכן המראה שאת מקבלת ממנו היא - שאת פחות חשובה.. או שאת צריכה להתנהג בצורה מסויימת שנוגדת את כל הרצונות שלך - כי יש שם צרכים במקום. כשיש צורך , זה אומר שיש חוסר מסויים, כשאת פועלת מתוך חוסר, התוצאה תהיה חוסר. תמיד.
 
למעלה