לספר סיפור.
אני זוכרת, לפני כמה שנים, הייתי תמיד יושבת עם אבא שלי ומביטה בטלוויזיה, בדממה, היינו מקשיבים לכל פסטיבלי מספרי הסיפורים. פעם אחת שמענו סיפור, שעד לפני כמה זמן חשבתי שהוא אגדה.. עכשיו אני כבר לא יודעת פעם, לפני שנים רבות מאד... אלפי שנים. על נשמה של דרקון שהופרדה. היא הופרדה לחלק של רגש, וחלק של מחשבה. ומסיבה מסויימת, אותה הנשמה, נידונה לחפש את עצמה לנצח. אבל היה מכשול. הנבואות היו אומרות, שכשהנשמה תמצא את עצמה, היא לא תוכל להשלים את השבר, כי אחרי כל כך הרבה זמן... החצאים יהיו כל כך שונים. אני לא זוכרת את הסוף של הסיפור. אני הייתי אז מאד עייפה, ואבא לקח אותי למיטה כשהתחלתי לנמנם. אחרי כמה שנים, יותר נכון לפני שנה, טיילתי עם ההורים שלי באיזה פסטיבל רוחניות כשהזדמן לי לשמוע את הסיפור שוב. הפעם לא הסכמתי ללכת עד שהמספר יסיים לדבר. הוא חייך אליי, והמשיך מאיפה שהוא היה, בדיוק בקטע שהם נפגשים. "... ואומנם, התאומים נפגשו, {כך הוא קרא לחצאים, רק אח"כ הבנתי שהפכו לנשמות תאומות} בדמות הרגש אישה מדהימה, ולה עיניי שקד מסנוורים, שבאים יחד עם שלמות. אבל הוא... הוא לא היה כמותה. הוא היה עם מום. הוא נולד עם צלקת על זרועו, צלקת אכזרית. ואמנם פנים יפות , אבל גוף מעוות. ואיך יתאחדו? היא לא יודעת על האמת, ורק הוא, רק הוא כאב בפנים. אחרי ימים, ושבועות, הפכו לידידים. אבל הכאב רק החמיר בלי אהבתה, וביום מן הימים, לקה בהתקף לב. מספרים, שהלב שלו נחצה לשניים מרוב שכאב לו על חציו השני. היא לא הייתה שם לאחות את השברים, היא הייתה בארץ אחרת. במסע. ובלילה, הוא נגלה לה בחלום, בדמותו הראשונה. ובחלום, היא הפכה לנמרה לבנה. היא פחדה, אבל לא רצתה להתעורר. היא חשבה שהיא צריכה להלחם בו. היא לא ידעה.. אבל ברגע שהם נגעו זה בזו בחלומה... היא ידעה! היא אוהבת אותו. בינתיים, הוא על ערש דווי. ברגע שהתעוררה, מיהרה לשוב לארצה, לביתו. ולבו כבר שבור. פצוע. היא הגיעה אחרי 3 ימים מפרכים, רצה למיטתו, הוא ראה אותה, וחייך. היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, ובדיוק ברגע זה בשניה שהיא סיימה לומר את זה... הוא הלך לעולמו. היא שמעה הדהוד.. "אני תמיד איתך, במרום" היא נישקה אותו, פעם ראשונה ואחרונה, ורצה אל חוץ הבית. וראתה, דמות דרקון במרום, מקבץ כוכבים שנצנץ לה. אז הנבואה, התגשמה... והם לעולם לא התאחדו. מזל, שהם לא הנשמות התאומות האחרונות" אני בכיתי האמת.. הלב שלי החסיר פעימה, ונשארתי כמה דקות אחרי שכולם הלכו. ושאלתי את מספר הסיפורים, אם זה באמת היה ככה. ומאיפה הסיפור. היה לו את המבט הכי מסתורי, והוא אמר לי, שזו אגדה קלטית, שאף פעם לא יודעים אם היא התגשמה, או לא. ובכלל... שאני לא אקח ללב. זה רק סיפור. אני מקווה שנהנתם מהסיפור {?}
אני זוכרת, לפני כמה שנים, הייתי תמיד יושבת עם אבא שלי ומביטה בטלוויזיה, בדממה, היינו מקשיבים לכל פסטיבלי מספרי הסיפורים. פעם אחת שמענו סיפור, שעד לפני כמה זמן חשבתי שהוא אגדה.. עכשיו אני כבר לא יודעת פעם, לפני שנים רבות מאד... אלפי שנים. על נשמה של דרקון שהופרדה. היא הופרדה לחלק של רגש, וחלק של מחשבה. ומסיבה מסויימת, אותה הנשמה, נידונה לחפש את עצמה לנצח. אבל היה מכשול. הנבואות היו אומרות, שכשהנשמה תמצא את עצמה, היא לא תוכל להשלים את השבר, כי אחרי כל כך הרבה זמן... החצאים יהיו כל כך שונים. אני לא זוכרת את הסוף של הסיפור. אני הייתי אז מאד עייפה, ואבא לקח אותי למיטה כשהתחלתי לנמנם. אחרי כמה שנים, יותר נכון לפני שנה, טיילתי עם ההורים שלי באיזה פסטיבל רוחניות כשהזדמן לי לשמוע את הסיפור שוב. הפעם לא הסכמתי ללכת עד שהמספר יסיים לדבר. הוא חייך אליי, והמשיך מאיפה שהוא היה, בדיוק בקטע שהם נפגשים. "... ואומנם, התאומים נפגשו, {כך הוא קרא לחצאים, רק אח"כ הבנתי שהפכו לנשמות תאומות} בדמות הרגש אישה מדהימה, ולה עיניי שקד מסנוורים, שבאים יחד עם שלמות. אבל הוא... הוא לא היה כמותה. הוא היה עם מום. הוא נולד עם צלקת על זרועו, צלקת אכזרית. ואמנם פנים יפות , אבל גוף מעוות. ואיך יתאחדו? היא לא יודעת על האמת, ורק הוא, רק הוא כאב בפנים. אחרי ימים, ושבועות, הפכו לידידים. אבל הכאב רק החמיר בלי אהבתה, וביום מן הימים, לקה בהתקף לב. מספרים, שהלב שלו נחצה לשניים מרוב שכאב לו על חציו השני. היא לא הייתה שם לאחות את השברים, היא הייתה בארץ אחרת. במסע. ובלילה, הוא נגלה לה בחלום, בדמותו הראשונה. ובחלום, היא הפכה לנמרה לבנה. היא פחדה, אבל לא רצתה להתעורר. היא חשבה שהיא צריכה להלחם בו. היא לא ידעה.. אבל ברגע שהם נגעו זה בזו בחלומה... היא ידעה! היא אוהבת אותו. בינתיים, הוא על ערש דווי. ברגע שהתעוררה, מיהרה לשוב לארצה, לביתו. ולבו כבר שבור. פצוע. היא הגיעה אחרי 3 ימים מפרכים, רצה למיטתו, הוא ראה אותה, וחייך. היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו, ובדיוק ברגע זה בשניה שהיא סיימה לומר את זה... הוא הלך לעולמו. היא שמעה הדהוד.. "אני תמיד איתך, במרום" היא נישקה אותו, פעם ראשונה ואחרונה, ורצה אל חוץ הבית. וראתה, דמות דרקון במרום, מקבץ כוכבים שנצנץ לה. אז הנבואה, התגשמה... והם לעולם לא התאחדו. מזל, שהם לא הנשמות התאומות האחרונות" אני בכיתי האמת.. הלב שלי החסיר פעימה, ונשארתי כמה דקות אחרי שכולם הלכו. ושאלתי את מספר הסיפורים, אם זה באמת היה ככה. ומאיפה הסיפור. היה לו את המבט הכי מסתורי, והוא אמר לי, שזו אגדה קלטית, שאף פעם לא יודעים אם היא התגשמה, או לא. ובכלל... שאני לא אקח ללב. זה רק סיפור. אני מקווה שנהנתם מהסיפור {?}