לספר לכם או לא???

[מודה ועוזבת]

לספר לכם או לא???

כ"כ הרבה יושב בראש. יושבת מול מחברת שורות,מנסה בכח לכתוב מילה או שניים. ים של מחשבות. אולי רק עכשיו,אחרי שהבוקר עלה,הבנתי על מה המהומה. זה גילוי אדיר. משפט קצת שביר. נכון לעכשיו אני כמו בובת מריונטה,יודעת שעלולה למעוד, ולהישבר תוך שנייה. הבטן רועשת,ולא מרעב. הראש מסתחרר,ולא בגלל גבר. בגללי. מעשה שנתתי לעצמי לעשות. אני חולה. חולה בראש. מתה להוציא החוצה ומפחדת פחד מוות מהתגובה- "מה תגיד השכנה..." עד אתמול,הייתי בתולה. זהו. זהו. זהו. אמרתי את זה. הלוואי ויכולתי לצרוח את זה. הכתב יוצא עקום. האצבעות רועדות על המקלדת. די. לא יכולה לכתוב יותר. יומטוב שיהיה לכם.

 

[בת מלכה]

יקירתי

וולקעם טו דה לאב! כנראה שהגעת לגיל שאפשר להתחיל... ומה אני אגיד לך? גם אצלי זה עדיין מרגיש ממש כמו אתמול... (אלוהים, איך נפטרים מפולניות?!) תהני, מתוקה