לספר או לא
בהמשך למסרי הקודמים, אחותה של אימא שלי (דודתי) נפטרה שלשום בערב בארה"ב. ושוב נדרשנו לסוגיה, שעלתה בפורום הזה לא אחת: האם - ואיך - לספר לאימא שלי שאחותה, אליה היתה קשורה מאוד ואיתה ניהלה קשרים הדוקים למרות המרחק הגאוגרפי, נפטרה לי היה די קשה להכריע, אבל אחי היה נחרץ בדעתו שאיננו יכולים למנוע ממנה את המידע (אגב, היא אמורה לשבת שבעה, לא?), וגם אבי, שנחשב ליותר צלול מבין השניים, זכאי לדעת. וכך היה. אחי נסע להורי, וסיפר לכל אחד מהם (הם נמצאים בחדרים נפרדים בבית). אבא שלי שאל אם זה היה קל, קיבל תשובה שכן - ועבר לנושא הבא. אימא שלי הגיבה: "עכשו היא שקטה" (שזה משונה, כי אחותה היתה תמיד אדם שקט, ולא היו לה כאבים או בעיות עד יומה האחרון. אולי אימא זכרה משהו מהעבר הרחוק רחוק שלהן) - וזהו. שום צער, שום עצב, אף מילה נוספת. שתי דקות אחר כך שכחה מכל העניין. בשיחה שלי עם ההורים בהמשך אותו היום - הנושא לא עלה ולא הוזכר. גם אני לא הזכרתי אותו מיוזמתי. חזרנו לשגרה כאילו כלום. בעצם, לא יצאנו ממנה כלל... עצוב.
בהמשך למסרי הקודמים, אחותה של אימא שלי (דודתי) נפטרה שלשום בערב בארה"ב. ושוב נדרשנו לסוגיה, שעלתה בפורום הזה לא אחת: האם - ואיך - לספר לאימא שלי שאחותה, אליה היתה קשורה מאוד ואיתה ניהלה קשרים הדוקים למרות המרחק הגאוגרפי, נפטרה לי היה די קשה להכריע, אבל אחי היה נחרץ בדעתו שאיננו יכולים למנוע ממנה את המידע (אגב, היא אמורה לשבת שבעה, לא?), וגם אבי, שנחשב ליותר צלול מבין השניים, זכאי לדעת. וכך היה. אחי נסע להורי, וסיפר לכל אחד מהם (הם נמצאים בחדרים נפרדים בבית). אבא שלי שאל אם זה היה קל, קיבל תשובה שכן - ועבר לנושא הבא. אימא שלי הגיבה: "עכשו היא שקטה" (שזה משונה, כי אחותה היתה תמיד אדם שקט, ולא היו לה כאבים או בעיות עד יומה האחרון. אולי אימא זכרה משהו מהעבר הרחוק רחוק שלהן) - וזהו. שום צער, שום עצב, אף מילה נוספת. שתי דקות אחר כך שכחה מכל העניין. בשיחה שלי עם ההורים בהמשך אותו היום - הנושא לא עלה ולא הוזכר. גם אני לא הזכרתי אותו מיוזמתי. חזרנו לשגרה כאילו כלום. בעצם, לא יצאנו ממנה כלל... עצוב.