לספר או לא לספר?

[זהבה ו 3 המתוקים]

לספר או לא לספר?

אני אם לשתי בנות מקסימות. הבכורה בכיתה א' והצעירה בת 4 וחצי. אני בהריון בשבוע ה-10. עד עכשיו לא סיפרתי לבנותיי על ההריון מכיוון שההתחלה היתה קשה. אני מאוד רוצה לשתף את בנותיי (מכיוון שאני מרגישה שלביתי הקטנה יש קשיים בגן ובבית) אז ... לספר או לא?!

 

[מאיו]

החלטה מאד מאד אישית

מצד אחד- זו בשורה מאד משמחת ומגיע לכם מזל טוב. מצד שני - אם ההתחלה הייתה קשה, אולי כדאי לחכות עד סוף השליש הראשון שנחשב עדין בהריון, מה גם שיש לקטנה קשיים, אולי לא כל כך כדאי להוסיף עוד פן למערבולת בה היא כבר נמצאת.

 

[ליליה והגמדים]

אני מאלו שמספרות לכו-לם

מרגע ההתעברות בערך ולפחות אצלינו זה הוכיח את עצמו כמוצלח. אבל זה כ"כ אישי שקשה לייעץ בדברים כאלה.

 

[vered4]

יש קשר בין הקשיים

לבין המצב שלך? אחרת למה לספר? אני מנסה לשמור את הענין "בבטן" כמה שאפשר, בגלל שאני רוצה להיות בטוחה שזה אכן הריון שממשיך. היו לנן מספר תקלות, וזה לא פשוט לילדים.

 

[לאה_מ]

לטעמי, ילד בכתה א' הוא כבר מספיק

גדול כדי שישתפו אותו בהריון חדש מתחילתו. תחשבי גם שהיא עלולה להעלב שלא סיפרת לה. ואם את מספרת לגדולה - ודאי שגם לקטנה. אז אני בעד לספר. אם כבר רואים דופק, ואת יודעת שההריון תקין - לדעתי אין מה לחכות. וכמוכן

 

[vered4]

הוא גם מספיק גדול בשביל לחוות קשה

את האכזבה. בשביל מה זה טוב?

 

[לאה_מ]

זה טוב כי הוא ישמע בכל מקרה.

כי סביר מאד להניח שאת מדברת על ההריון עם אמא שלך, עם בעלך, עם חברות, עם אבא שלך, עם חמותך... הוא ישמע וידע, אבל הוא ידע את זה לא כי את סיפרת לו.

 

[vered4]

הניסיון שלי שונה

 

[נעה גל]

אני בעד לשתף תמיד - בטוב וברע

ובשניהם השיתוף מוגבל *תמיד* לרמת ההבנה של הילד. אין דבר כזה שמשהו יקרה בבית והילדים לא יודעים, רק נדמה לנו שהם לא יודעים. נראה לי שזו הערכה לא נכונה של ההבנה שלהם.

 

[vered4]

השיתוף יכול להיות עם שינוי קל

אני מסכימה שהילדים מרגישים משהו ויכולים לדמיין ולפחד. אבל, כשבשבוע 18 חוויתי הפלה, אחרי שהם כבר ידעו שיש תינוק בדרך- השתדלנו לא ליצור תקווה עד שלא היתה אפשרות אחרת. כשהתחילו הבעיות, אנחנו סיפרנו שעושים בדיקות כדי שבסופו של דבר יהיה תינוק. אז מצד אחד הם היו שותפים ומצד שני לא התאכזבו. הם פשוט סמכו עלינו שנגיד להם, ובאמת כשאמרנו להם- הם הופתעו ושמחו.

 

[ליליה והגמדים]

כן ורד, אבל...

הוא עלול לחוות (חו"ח) אכזבה כך או כך כי זו של הוריו תחלחל אליו ממילא. העניין הוא שכשהנושא הוא "סוד" - גם במקרה של אכזבה וגם במקרה של אושר רב, ניתנים לו פחות כלים להתמודדות.

 

[ליליה והגמדים]

אני מסכימה עם לאה

עומר היה בן 5 וידע מהרגע שהופיעו 2 נקודות על המקלון. הוא גם ילד חקרן ששמר את המקלון ולמד איך הוא עובד, כלומר - היה מעורב בקרבי הקרביים ה"טכניים" של ההריון מתחילתו.

 

[irisgh]

למד איך המקלון עובד ../images/Emo6.gif

 

[תמיד שניה]

אני הייתי מחכה שיראו בטן

מהנסיון המועט שלי אני יודעת שיותר קל להסתיר מלהסביר על ההתחלה ואח"כ להסביר מה זה הפלה 30 אחוז מההריונות נופלים במהלך השליש הראשון,תתפאקי קצת,בעיקר אם הייתה לך התחלה קשה,וחוץ מזה לסחוב ידיעה על אח קטן כל כך הרבה זמן נראה לי גדול עליהם,כשייתקרב יותר הזמן ויתחילו לראות זה זמן טוב לספר לדעתי בכל מקרה שיהיה הריון קל ובהצלחה

 

[נעה גל]

אני סיפרתי כמעט מההתחלה

(הבת שלי היתה אז בת 3) הרי בבית מדברים על זה עם הבעל, בטלפון עם ההורים והחברות וכשנפגשים עם חברים והמשפחה הם גם שואלים. לי אישית נראה שזה יוצר סביב הילד רחש ולחש לא מוסברים ואני לא אוהבת את זה.

 

[מאיו]

גם אני לא אוהבת את זה אבל..

בתחילת ההריון לא היה ברור שהוא יימשך ולכן התעקשתי שלא ידברו ליד אור ובבית בכלל על ההריון. כמובן שהוא הריח את זה ויום אחד בישר לי שאני בהריון

 

[זהבה ו 3 המתוקים]

תודה רבה

תודה רבה על ההתייחסות הרצינית שלכן.

 

[מירי,]

אנחנו בכלל לא סיפרנו!

הילדים שלי בערך בגיל ילדייך. "פשוט" דיברנו על הנושא כשהם לידנו באופן הכי חופשי שאפשר- כש"נפל להם האסימון" (בערך בחודש 5) הם התחילו לשאול. אצלי כל ההריון קשה - וזה מציק מאוד לקטן, הוא הגיב קשה לפני שידע על ההריון....

 

[רוני של יובל ומאיה]

זה מאוד אישי

אישית אני נוטה להאמין שהייתי מספרת.