לספר או לא לספר?

[קובי001]

לספר או לא לספר?

לפני שבועיים אמרתי למשקי"ת ת"ש שלי שאני רוצה לספר לה משהו חשוב..אבל מאז כול יום שעובר אני מוצא את עצמי דוחה את השיחה איתה.. בין היתר כי אני לא בטוח שאני עושה את הצעד הנכון שאני מספר על עצמי לגורם צבאי וגם גורם שהוא לא דתי.. כי תמיד חלמתי לפתוח את אשר על ליבי לאדם דתי כמוני.

 

[תל אביבי1]

תצטרך להחליט בעצמך

דעתי האישית היא שתמיד כדאי לספר. לא טוב לשמור רגשות כה עזים כלואים בנשמה. אבל יש לברור בקפידה את הנמען. אני הייתי בוחר באדם קרוב, בן משפחה או חבר, לפעם הראשונה. אבל תעשה רק מה שמתאים לך. העיקר, לדבר עם מישהו. לא לשאת את כל כובד המשא לבדך.

 

[BabyBoy1]

למה אתה רוצה לספר?

אם זה לא בגלל שאתה רוצה לקבל הקלות שירות כלשהם אז אולי כדאי באמת לפרוק את ליבך אצל ידיד. אם אתה לא מרגיש בנוח לספר לידיד אתה יכול גם לספר לחברי הפורום. (ע"ג הפורום או באופן אישי. אתה גם מוזמן לפנות אליי במסר אם אתה צריך)

 

[חייל דתי 21]

לספר בתנאי ש

אתה כבר למדת לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך. אחרת אתה עלול להיות פגיע, והדבר האחרון שאתה צריך זה שאנשים יפגעו בך כשאין לך חוסן נפשי.

 

[dkey]

היום זה כל כך שונה

האינטרנט שינה ממש את הכל. האפשרות להגיע לפורום כמו זה, האפשרות לקרוא ולהעמיק בנושא באינטרנט, האפשרות לקבל עזרה ויעוץ. אני פתאום חושב שלאינטרנט אולי יש חלק גדול במהפכה אם כי זה כבר צברה תאוצה לפניו. יתכן והדבר הכי חשוב הוא להכיר הומואים. לספר להם קודם כל. להתחיל להרגיש נוח עם מי שאתה. בשלב של לספר לאחרים מתחיל תהליך אחר והוא רצון שיקבלו אותך כמו שאתה. תהליך בו אתה מרגיש שאתה לא מוכן עוד להסתיר. אז לדעתי פשוט צריך לתרגל את הענין. בהתחלה זה מאוד קשה ואולי אף פעם זה לא קל. הפעם הראשונה שלי לידידה שלי היה מלווה ממש דמעות. היום זה נראה לי מצחיק כל הדרמה, הפחד והרצינות אבל אז השנים היו ממש קשות. האמת שלאותה ידידה שלי לקח יותר מעשור לחזור ולספר לי שהיא עוזבת את בעלה כי היא פשוט לא מסוגלת יותר לא להיות מי שהיא, לסבית.

 

[תל אביבי1]

../images/Emo45.gif המסה הקריטית

פעם, הומו בודד בעיירה מרוחקת היה נדון לגורל מר ואכזר. האורבניזציה איפשרה לאנשים בעלי מאפיינים דומים שנחשבו "חריגים" או "סוטים" להתאגד בקבוצות חברתיות ולהתחיל להיאבק על זכויותיהם. כמובן שגם הניראות גדלה בהתאם. כך נוצרה ה"מסה הקריטית". הרשת מאפשרת להגיע את ה"מסה הקריטית" הרבה יותר בקלות. הנה, עובדה, אפילו הומו דתי מהתנחלות יכול לדבר עם אנשיפ כמוהו בקלי קלות ולהיחשף לאינפורמציה, תמיכה וחברים שאין שום סיכוי שימצא אותם במינגלינג בערב שבת ליד הקראונים של האחזות אניעם ד'.

 

[פצצת אנרגיה גינגית]

הי קובי

אני חושבת שעלייך לפעול לפי הרגש ולא לפי השכל ובהחלט מסכימה עם הדעה שאתה צריך להיות שלם עם עצמך לפני שאתה פותח ת'לב... והעיקר החיוך.... (רבי נחמן מברסלב)