אני מבינה...
מבינה את הפחד שלך טוב מאוד. בא לי להגיד על זה משהו, נראה מה יצא בשעה מוזרה זו... (זהירות!!! זה הולך להיות ארוך. רק לבעלי סבלנות...) גם אצלי קיים פחד נוראי מכשלון, זה קורה בהרבה תחומים בחיים. למשל פחד מתחרות- גם כשאני מעולה באיזה תחום, אם אני מריחה תחרות עם אחרים- אני בוחרת להימנע. הרבה דברים הפסדתי כך. למשל, את שעורי ספורט בבי"ס... כשהציפיות מעצמי גבוהות כל כך- קיים פחד משתק לאכזב. זה קורה יותר אצל אנשים ששואפים למושלמות. אצלי הנטיה הזאת יצרה מחוייבות אדירה להצלחות. כלומר, ברגע שאני מחליטה משהו- אני מוכרחה לעמוד בו, אחרת השוטר הפנימי עושה לי את המוות. בקשר לעישון- הפחד מכישלון אכן עיכב את הגמילה שלי בכמה שנים. כל עוד לא סלדתי מהעישון ומעצמי כשמשנת בכל נימי נפשי- לא העזתי להפסיק. ברגע שהייתי משוכנעת מעל לכל ספק שאני רוצה להפסיק העזתי. ולא "ניסיתי" להיגמל, אלא נגמלתי. לא הייתה אופציה להיכשל. הפחד שלך אולי מבוסס על ניסיונות קודמים, ובטח גם יושב על דברים אחרים בחיים. אני מציעה לך להחליט לגרש אותו ולהחליט שאת לוקחת שליטה על חייך. יש לי חברה שעומדת למות ממחלה והיא כותבת ספר על פחד. היא מתארת איך היא מנצחת את הפחד הנורא מכל- הפחד למות: כאשר אנחנו פוחדים, למעשה אנחנו מדמיינים סיטואציה שעלולה לקרות בעתיד, שלרוב נשענת על ניסיון מהעבר. כלומר, הפחד למעשה מתייחס לעבר ולעתיד, רק לא להווה. בהווה, כאשר נתקלים בסיטואציות מלחיצות- מתמודדים. וכשמתמודדים לא פוחדים! עסוקים בלמצוא כוחות. ואם קורה משהו "מפחיד", לא יעזור להתמודדות שלנו אם נהיה משותקים ולא נפעל. הוא יקרה בכל מקרה. כלומר, הפחד הוא מפני משהו לא רלוונטי, לא שייך. אשליה. הוא מונע מאיתנו לפעול עכשיו, בהווה, מנתב את ההתנהגות שלנו ושולט בנו. (זה בערך מה שהיא אומרת) אני מוצאת שאפשר ליישם את זה בכל מני תחומים. בכלל, להעיז בחיים, לקחת סיכונים, ללכת לאחר נטיות הלב גם כשהפחד מתעורר. חיים רק פעם אחת לא? אז מה אם נתרסק? לפחות נדע שחיינו! אני שומעת מדברייך המון אנטי-עישון. לא נראה לי שחסרה לך מוטיבציה להפסיק לעשן. מה שחסר זו אמונה עצמית בכוחות שלך לעמוד בהחלטה. את האמונה הזאת רק את יכולה לגייס. אולי יעזור לך אם תיזכרי בהצלחות קודמות- מתי עשית משהו שהיה לך מאוד קשה בחיים, באיזו משימות עמדת בגבורה (אני בטוחה שהיו). זה ייתן לך דלק לדרך, דוגמא ליכולת שלך. אני יכולה להציע עוד משהו- תעשי לעצמך רשימה של רווח מול הפסד ביחס לעישון. הרשימה לא חייבת להיות על דף, משהו כללי בראש. אני עושה את זה בהרבה תחומים בחיים וכך מקבלת החלטות. ברגע שאני משתכנעת שמשהו גובה ממני מחיר גבוה מדי ורווח קטן מדי- אני מחליטה לשנות גישה. לדוגמא- כעס. גיליתי לאחרונה שאני מתרתחת מהר על דברים חסרי משמעות, למשל כועסת על משהו שקרה לפני 10 שנים, שמישהו עשה לי משהו רע... יום אחד ישבתי וראיתי איך הכעס הזה אוכל אותי מבפנים ומרעיל לי את הנשמה. הבנאדם שפגע בי אז- כבר לא זוכר את זה. הוא גם לא יודע שאני כועסת בכלל. למעשה, גם אם היה יודע- זה לא היה מזיז לו. הבנתי שאני רק פוגעת בעצמי. בעבר נפגעתי ממנו, ובהווה אני פוגעת בעצמי שוב באמצעות הכעס. זה הוציא את הפואנטה מהכעס לגמרי ונרגעת. זו קצת גלישה מהנושא, אבל רציתי לתת דוגמא ללקיחת אחריות על עצמינו, לא לתת להרגלים שמזיקים לנו לשלוט בנו, אלא לאפשרות לשלוט בהם ולגרש אותם. אם הגעת עד כאן, אני מתנצלת על האורך... אני מנסה להעביר לך את ראיית העולם שלי ואולי זה ממש לא מדבר אלייך, אז קבלי את התנצלותי... אני פשוט קוראת מה שאת כותבת ובא לי לנער אותך ולהגיד לך יאללה! תעשי את זה אחותי, את מסוגלת! ברור שיש לך כוחות! וברור שאת בשלה לעשות החלטה! אני משערת שיהיה לך קל יותר מאחר שאת מעשנת ממש מעט. הקריז לא יטריף אותך. ועוד משהו- הייתי מנצלת את המומנטום של הימים הקרים. בקיץ יהיה קשה יותר להפסיק, כי המחיר של העישון יקטן. אני בטוחה שאת עומדת להצטרף ללא מעשנים ממש בקרוב. מחבקת
ביי... ושבת נפלאה!
אני לא יכולה פשוט... נכון שזה מגעיל ואני חשבתי שמגעילים אלה שעשו לי את זה אבל אני לא יכולה להשבר עכשיו מבחינתי כשיש ריח בבית אז פתאום לא כל כך מטריד אם יש לי גם בבגדים או בשיער או על הידיים לכן אני לא מוותרת לעצמי בזה ודרך אגב השינה שלי נהיתה טובה, למרות שנראה לי שיש כאן עוד משהו, כשהייתי ילדה הייתי שונאת את הריח של הסגריות של ההורים שלי והייתי עושה להם טירור (גוזרת מחביאה וכו') ואם מישהו היה מתקרב לחדר שלי עם סגריה הייתי משתוללת לגמרי זה היה הכי גרוע מבחינתי, עכשיו באיזהו אופן אני חוזרת לזה.