לסלוח../images/Emo35.gif לשכוח../images/Emo35.gif
עד כמה אני יכולה לוותר? עד איפה אני יכולה לסלוח או להעלים עין? אתמול הייתי אצל חברה שלי והיא הכינה סלט. כשהיא שאלה את אמא שלה כמה לימון לשים היא אמרה לה שתסחט אותו לא עד הסוף כי יכול להיות שאביה גם יאכל מהסלט(והוא שונא לימון). כשהאב שמע הוא אמר שהוא לא יאכל עמנו, ואני מתוך אינסטינק לקחתי את חצי הלימון וסחטתי עד הסוף. כשחברה שלי חזרה היא לקחה חסה מהסלט והחמיצה פנים (זה היה לפני שערבבתי את הסלט). מה היא עשתה? החלה לצעוק עליי ולהשפיל אותי מול הוריה ואחיה- "מה את מפגרת? יש עוד אנשים שאוכלים פה ולא רק את!" היא לקחה את הלימון הכמעט סחוט עד הסוף והחלה לסחוט לי אותו על הראש תוך כדי שהיא תופסת אותי שלא אברח. כשהיא הפסיקה היא המשיכה לרדת עליי ולהשפיל אותי "מה את צריכה להגיד עכשיו אחרי שאת מבינה שלא רק את אוכלת מהסלט?". למזלה ולמזלי אמא שלה הפסיקה אותה ואמרה לה משהו בסגנון של להפסיק להשפיל אנשים. יצאתי מהמטבח וישבתי בסלון. בדר"כ אני שמחה לעזור ולהושיט יד בהכנת האוכל אבל פשוט הרגשתי לא רצויה. חשבתי ללכת לתחנת אוטובוס ולחזור הביתה, אבל במחשבה שנייה לא ממש רציתי לעשות משהו קיצוני. באותו ערב הלכנו לראות את שר הטבעות בקולנוע. עכשיו לבעיה המרכזית: מכיוון שהזיכרון שלי לא ממש מעולה, אני נתקלת בהרבה מקרים שאני אומרת לאמא שלי שאותה חברה עיצבנה אותי ואמא שלי אומרת לי לרדת ממנה ומזכירה לי את כל אותם המקרים שהייתי מעוצבנת על אותה חברה. ביום שלישי יש תוכנית טלויזיה ואותה חברה הזמינה אותי ללכת איתה. מצד אחד- אני לא חושבת שאני אוכל לסלוח לה על העלבון נפש הזה כי היא חצתה את הגבול... מצד שני- היא לא יודעת שהיא פגעה בי ואני אף פעם לא הייתי כקהל בתוכנית טלויזיה ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות.. מצד שלישי- אני ממש מבולבלת, כשאני מנסה להתרחק היא "עושה לי" מצפון ולא נותנת לי את החופש שלי. ואת הצד הרביעי אני נותנת לכם ומבקשת לדעת מה אתם חושבים והאם יש לכם עיצה. בתודה מראש, לילי.
עד כמה אני יכולה לוותר? עד איפה אני יכולה לסלוח או להעלים עין? אתמול הייתי אצל חברה שלי והיא הכינה סלט. כשהיא שאלה את אמא שלה כמה לימון לשים היא אמרה לה שתסחט אותו לא עד הסוף כי יכול להיות שאביה גם יאכל מהסלט(והוא שונא לימון). כשהאב שמע הוא אמר שהוא לא יאכל עמנו, ואני מתוך אינסטינק לקחתי את חצי הלימון וסחטתי עד הסוף. כשחברה שלי חזרה היא לקחה חסה מהסלט והחמיצה פנים (זה היה לפני שערבבתי את הסלט). מה היא עשתה? החלה לצעוק עליי ולהשפיל אותי מול הוריה ואחיה- "מה את מפגרת? יש עוד אנשים שאוכלים פה ולא רק את!" היא לקחה את הלימון הכמעט סחוט עד הסוף והחלה לסחוט לי אותו על הראש תוך כדי שהיא תופסת אותי שלא אברח. כשהיא הפסיקה היא המשיכה לרדת עליי ולהשפיל אותי "מה את צריכה להגיד עכשיו אחרי שאת מבינה שלא רק את אוכלת מהסלט?". למזלה ולמזלי אמא שלה הפסיקה אותה ואמרה לה משהו בסגנון של להפסיק להשפיל אנשים. יצאתי מהמטבח וישבתי בסלון. בדר"כ אני שמחה לעזור ולהושיט יד בהכנת האוכל אבל פשוט הרגשתי לא רצויה. חשבתי ללכת לתחנת אוטובוס ולחזור הביתה, אבל במחשבה שנייה לא ממש רציתי לעשות משהו קיצוני. באותו ערב הלכנו לראות את שר הטבעות בקולנוע. עכשיו לבעיה המרכזית: מכיוון שהזיכרון שלי לא ממש מעולה, אני נתקלת בהרבה מקרים שאני אומרת לאמא שלי שאותה חברה עיצבנה אותי ואמא שלי אומרת לי לרדת ממנה ומזכירה לי את כל אותם המקרים שהייתי מעוצבנת על אותה חברה. ביום שלישי יש תוכנית טלויזיה ואותה חברה הזמינה אותי ללכת איתה. מצד אחד- אני לא חושבת שאני אוכל לסלוח לה על העלבון נפש הזה כי היא חצתה את הגבול... מצד שני- היא לא יודעת שהיא פגעה בי ואני אף פעם לא הייתי כקהל בתוכנית טלויזיה ואני לא רוצה לפספס את ההזדמנות.. מצד שלישי- אני ממש מבולבלת, כשאני מנסה להתרחק היא "עושה לי" מצפון ולא נותנת לי את החופש שלי. ואת הצד הרביעי אני נותנת לכם ומבקשת לדעת מה אתם חושבים והאם יש לכם עיצה. בתודה מראש, לילי.
