לסיכום
אני רוצה לסיים את השרשור המעצבן שלמטה. יתרה מכך, אני אמחק אותו היום לקראת בערב, כי הוא באמת מתחת לרמתנו, או לרמה אליה אני שואפת. עם אילו מסקנות יצאתי מכאן? 1. צריך להעביר לאנשים בצורה ברורה יותר שאנחנו לא כאן כתחליף לרופא/פסיכולוג, שמאגיה היא לא תמיד הסיבה לדברים, ושלא צריך לתלות הרבה תקוות באנשים מפורום. 2. למדתי משהו על מורים. כן, כן, על מורים. פידינג מיסט, את רוצה לדעת למה אני אנוכית? אני אנוכית כי ראיתי מספיק אנשים בבית ספר שלי שישבו על התחת ולא עשו כלום עם עצמם, אבל אח"כ הלכו להתבכיין ולעשות פרצוף של מסכנים ופשוט ויתרו להם או עשו את העבודה בשבילם. לעומת זאת ראיתי אנשים כמוני שלומדים ועובדים קשה, ולא מקבלים שום חיזוק חיובי, פשוט כי כל תשומת הלב הלכה לבכיינים. זה לא משהו שלמדתי ישירות מנץ חלב, זו מסקנה עקיפה, ככה שאל תעשו השוואה בין הבכיינים לנץ חלב. זו כן מסקנה מהגישה של פיידינג מיסט - אם יש מסכן, אז אני תמיד אהיה לצידו, לא משנות הנסיבות. 3. הפחד שלי להתבגר ולהפוך לזקנה משעממת וחסרת חיים נעלם. לאחר שצפיתי בילדותיות של ה"בוגרים" כביכול גיליתי שזה שאתה בוגר בגיל לא אומר שאתה בוגר מנטלית. 4. "לך תשתה מהים, פסיכי" זה ביטוי ממש חמוד, ואני עוד אשתמש בו ואזכור שהאדם שאמר את זה היה בן 40+. 5. רמירת צריכה להשתתף יותר בפורום, אני אוהבת את הגישה שלה. 6. אני לא חושבת שאני יודעת את הכל. יש כאן מספיק אנשים שהידע שלי מאוד מצומצם לעומתם. אבל אני כן חושבת שאני יודעת הרבה יותר מרוב האנשים בגילי ולפעמים אף מבוגרים ממני בנושאים מסויימים. אני אמורה להתבייש להגיד את זה או משהו? להרגיש רגשות נחיתות על זה שאני טובה יותר? למה לי? אני מתפקדת כמו כל חלק בחברה שלנו ואני כן תורמת למי שאני חושבת שמגיע לו. אני עושה הרבה יותר לאהובי משרוב האנשים עושים לכלל האנשים סביבם ביחד. אנוכיות זה הדבר הכי אנושי שיש.
אני רוצה לסיים את השרשור המעצבן שלמטה. יתרה מכך, אני אמחק אותו היום לקראת בערב, כי הוא באמת מתחת לרמתנו, או לרמה אליה אני שואפת. עם אילו מסקנות יצאתי מכאן? 1. צריך להעביר לאנשים בצורה ברורה יותר שאנחנו לא כאן כתחליף לרופא/פסיכולוג, שמאגיה היא לא תמיד הסיבה לדברים, ושלא צריך לתלות הרבה תקוות באנשים מפורום. 2. למדתי משהו על מורים. כן, כן, על מורים. פידינג מיסט, את רוצה לדעת למה אני אנוכית? אני אנוכית כי ראיתי מספיק אנשים בבית ספר שלי שישבו על התחת ולא עשו כלום עם עצמם, אבל אח"כ הלכו להתבכיין ולעשות פרצוף של מסכנים ופשוט ויתרו להם או עשו את העבודה בשבילם. לעומת זאת ראיתי אנשים כמוני שלומדים ועובדים קשה, ולא מקבלים שום חיזוק חיובי, פשוט כי כל תשומת הלב הלכה לבכיינים. זה לא משהו שלמדתי ישירות מנץ חלב, זו מסקנה עקיפה, ככה שאל תעשו השוואה בין הבכיינים לנץ חלב. זו כן מסקנה מהגישה של פיידינג מיסט - אם יש מסכן, אז אני תמיד אהיה לצידו, לא משנות הנסיבות. 3. הפחד שלי להתבגר ולהפוך לזקנה משעממת וחסרת חיים נעלם. לאחר שצפיתי בילדותיות של ה"בוגרים" כביכול גיליתי שזה שאתה בוגר בגיל לא אומר שאתה בוגר מנטלית. 4. "לך תשתה מהים, פסיכי" זה ביטוי ממש חמוד, ואני עוד אשתמש בו ואזכור שהאדם שאמר את זה היה בן 40+. 5. רמירת צריכה להשתתף יותר בפורום, אני אוהבת את הגישה שלה. 6. אני לא חושבת שאני יודעת את הכל. יש כאן מספיק אנשים שהידע שלי מאוד מצומצם לעומתם. אבל אני כן חושבת שאני יודעת הרבה יותר מרוב האנשים בגילי ולפעמים אף מבוגרים ממני בנושאים מסויימים. אני אמורה להתבייש להגיד את זה או משהו? להרגיש רגשות נחיתות על זה שאני טובה יותר? למה לי? אני מתפקדת כמו כל חלק בחברה שלנו ואני כן תורמת למי שאני חושבת שמגיע לו. אני עושה הרבה יותר לאהובי משרוב האנשים עושים לכלל האנשים סביבם ביחד. אנוכיות זה הדבר הכי אנושי שיש.